"התיאוריה של הכל" (אנגליה 2014)
 
דרמה. סרטו של ג'יימס מארש, על פי ספרה של ג'יין הוקינג "מסע אל האינסוף: חיי עם סטיבן". העלילה נפתחת ב-1963 כשסטיבן הוקינג (אדי ריידמן), סטודנט לקוסמולוגיה בקיימברידג', מתגלה כתלמיד מחונן במיוחד העומד בפני סיום הדוקטורט שלו, המנסה לספק הסבר פשוט לאופן בו נוצר היקום. בקמפוס הוא פוגש בג'יין (פליסיטי ג'ונס), סטודנטית לשירה ספרדית בימי הביניים. הרומן ביניהם נרקם לאט, אבל הופך לאהבה גדולה.
 
בגיל 21 לוקה הוקינג במחלת הנוירון המוטורי (ALS) כשלהערכת הרופאים נותרו לו עוד כשנתיים לחיות. הוא מנסה לסיים את הקשר עם ג'יין, אבל היא מתעקשת לדבוק באהבתם. הם נישאים, מביאים שלושה ילדים לעולם, ולמרות הקשיים של המחלה, ההולכת ומגבילה את תפקודו, ממשיך הוקינג במחקר הפיזיקה פורץ הדרך שלו בנושא הזמן ולמרות שהוא מוגבל לכסא גלגלים הופך לאחד המדענים הנודעים והמשפיעים בעולם.
 
ג'יין עוברת איתו מבחנים לא פשוטים, בהם שקיעתו בתרדמת, ולא מאפשרת לנתקו ממכונת ההנשמה. הוא מתאושש אם כי כבר אינו מסוגל לדבר ומתקשר תחילה באמצעות עפעוף עין ולאחר מכן על ידי בחירת מילים מתוך מאגר, המתורגמים לדיבור הבוקע ממחשב משוכלל שתוכנן עבורו. כך כתב את ספרו הנודע "קיצור תולדות הזמן", שנמכר ב-2 מיליון עותקים. עם דייוויד תיוליס, צ'רלי קוקס, אמילי ווטסון. 123 דקות.        
 
משחקו הלא פחות ממדהים של השחקן הבריטי אדי רדמיין, הוא גולת הכותרת של הסרט הזה, שהבמאי המיומן ג'יימס מארש בנה ועיצב באופן מעורר הערכה והשראה, אם כי בדרך שתגרום לו להיות נגיש מאוד לקהל. חבורה של שחקנים בריטים מצוינים תורמת את חלקה להרכבת כל חלקי הפאזל המסובך במסכת חייו של הוקינג. גם פליסיטי ג'ונס עושה עבודה פנטסטית, על תקן האישה המסורה והתומכת. בגדול, מארש מצליח לדלג מעל מלכודות הגלישה לסנטימנטליזם סכריני, אבל גם כך יש בסרט לא מעט רגעים מרגשים. עם זאת, המומנטים המשבריים ופאזות ההתמודדות הקשות שהיו לו במהלך המאבק לשמור על נורמאליות, למרות מצבו הקשה, לא כל כך באים לידי ביטוי בסרט, כנראה כדי לא להעיק ולהגיש לצופה הסטנדרטי הוקינג-לייט.  



התיאוריה של הכל (צילום: יחסי ציבור)

"חיים כפולים" (גרמניה-נורבגיה 2013)
 
דרמה. סרטו של גיאורג מאס. 1990, רגע אחרי נפילת חומת ברלין. עולמה היציב והמוגן של קתרינה (יוליאנה קוהלר), אישה נורבגית המוקפת במשפחה אוהבת, אמה אסה (ליב אולמן), בעלה ביארט (סוון נורדין) ובתה אן (ג'וליה בך-וויג), מתחיל להתערער.
 
עורך דין המופיע בבית המשפחה מזכיר לה פרשייה כאובה שהיא הייתה חלק ממנה. מתברר כי בתקופת מלחמת העולם השנייה היא, כמו ילדים רבים אחרים, פרי אהבה של חיילי הכיבוש הגרמני ובחורות נורבגיות, הועברו לגידול בבית יתומים במזרח גרמניה, גדלו במדינה זו ורק לאחר שנים הצליחה לאתר את אמה והתאחדה איתה. אלא שהשטאזי, השירות החשאי המזרח-גרמני, ניצל זאת כדי לנסות לשתול אותה, באמצעות מפעיל ממונה, הוגו (ריינר בוק), כסוכנת במערב. קתרינה מוזמנת לשימוע משפטי בנושא, שנועד לתבוע פיצויים מגרמניה בשם "ילדי המלחמה", אלא שהעניין מתגלגל ככדור שלג, שהיא עלולה לאבד עליו שליטה. 100 דקות.
 
הבמאי מאס מרכיב מפרשיית הילדים הנורבגים האבודים סרט שהוא שילוב של מלודרמה משפחתית טעונה, המציפה סודות ושקרים מהעבר, בצד סיפור מתח-ריגול חשאי. אלא שהוא לא יודע לנווט נכון בין שני האלמנטים האלה – חזרת הילדה האבודה לחיק משפחתה, והפעלתה על ידי השטאזי כמרגלת מזרח-גרמנית שנשתלה במערב בעידן המלחמה הקרה. וכך הוא מוציא תחת ידיו נרטיב פילמאי שטחי, שמרפרף על פני הנושאים כבדי המשקל שבהם הוא מנסה לגעת, אך לא מעמיק ולא חודר את המעטפת החיצונית של התנהלות העניינים הכמעט קרה וטכנית. התסריט צפוי ולא מכיל הפתעות והסרט מותיר תחושת החמצה ופספוס. עם זאת, מסקרן לראות על המסך את ליב אולמן השוודית, שנים רבות לאחר היותה כוכבת בלתי מעורערת בסרטים של אינגמר ברגמן ושל אחרים.          
 

"היפוכונדר מבריק" (צרפת 2014) 
 
קומדיה. סרטו של דני בון. רומן (בון), גבר בודד המתקרב לגיל 40, עובד כצלם למילון רפואי ברשת, "דוקטור ווב". היפוכונדריה חולנית מנהלת את חייו והופכת אותו לסוציופת ולפחדן נוירופתי. ידיד האמת היחיד שלו הוא רופאו, דימיטרי (קד מראד). למרות חיבתו כלפיו, קשה לדוקטור לשלוט בחולה המדומה שלו, והוא מוכן לעשות הכל כדי להיפטר ממנו.
 
דימיטרי מאמין שאם יסייע לרומן למצוא אהבה, הוא יניח לו. הוא מזמין אותו למסיבות בביתו, רושם אותו לאתר היכרויות, מאלץ אותו לעסוק בספורט ואף מלמד אותו איך להתחבב על נשים. אלא שלאחר שגם התוכנית הזו אינה צולחת, דימיטרי הוגה טיפול בהלם בהיפוכונדר שלו ומערב אותו במערכת המגישה טיפול ועזרה לפליטים ממדינה מזרח אירופית קטנה, צ'רקיסטן, שם מתנהלת הפיכה.
 
רומן מוצא עצמו מחליף זהות עם מנהיג המרד ונסחף עקב כך לקשר רומנטי לוהט עם אנה (אליס פול), אחותו של דימיטרי, המארחת אותו. 107 דקות. מועדי הקרנות
 
דני בון כבר רשם לא מעט קבלות כשחקן קומי ובעשור האחרון גם כבמאי-שחקן באותו ז'אנר. סרטו "ברוכים הבאים לצפון" הוא עד היום המצליח ביותר בצרפת אי-פעם. גם כאן הוא הוציא תחת ידיו סרט קומי משכיב מצחוק כמעט נוןם-סטופ. עבודה מתוזמנת היטב, עם המון פאנצ'ים קטנים וגדולים, ועלילה רבת תפניות וסיטואציות אבסורדיות. בייחוד עובד כאן באופן מושלם החיבור של בון עם קד מראד. שניהם יחד מהווים צמד מצחיקנים אולטימטיבי, שכאשר הכימייה ביניהם עובדת, וזה קורה לכל אורך הסרט, אין מי שיעצור אותם.       
  

 "כמו שאת" (ארה"ב 2014)
 
דרמה. סרטו של ג'ורג' סי וולף. קייט (הילארי סוונק), אישה אריסטוקרטית בת 30 פלוס, מנהלת חיי נוחות שלווים עם בעלה האהוב והאוהב איוון (ג'וש דוהמל). בעת מפגש חברתי בביתם היא מתבקשת לנגן בפסנתר, ובעת הנגינה אצבעותיה מתחילות לבגוד בה.
 
זמן לא רב לאחר מכן היא מאובחנת כלוקה במחלת ניוון שרירים, המצמצמת בהדרגה את תפקודיה. איוון משרת אותה תחילה במסירות, אבל בשלב מסוים מחליטים השניים לשכור לה מטפלת צמודה. אחרי מפגשים עם הרבה מועמדות מחליטה קייט לבחור דווקא בבחורה שנראית הכי לא מתאימה לתפקיד. בק (אמי רוסום) היא סטודנטית קלת דעת ולא יציבה, שעוברת מעבודה לעבודה. בהתחלה החיבור שלה לקייט לא עובד, אבל בהמשך מתפתח בין השתיים קשר הדוק. בק בעלת המזג התוסס דואגת להחזיר את קייט לחיים ולהוציאה מהבית, ומתייצבת לצדה כשמתברר שבעלה בוגד בה. אבל גם בק לא מצליחה למנוע את ההתדרדרות ההולכת ומחמירה במצבה של קייט. עם מרשה גיי הרדן. 104 דקות. מועדי הקרנות
 
לבמאי וולף יש קבלות על עבודות תיאטרון בברודוויי, ובדרך להתמסדות כיוצר קולנוע ביים תחילה לטלוויזיה. "כמו שאת" הוא סרטו הארוך השני בלבד, אבל הוא מנווט אותו בעוצמה ובביטחון של במאי ותיק. ולמרות שמדובר בנושא לא קל לעיכול, וולף נוגע באופן נוקב בכל האלמנטים הרגישים בו ולא חס על הצופה. הוא בחר בשתי שחקניות מצוינות, שסיפקו לו את הסחורה עד הסוף. סוונק מעולה כקייט, שעולמה נחרב עליה וכל שלב במחלתה, באובדן עצמאותה ובצורך שלה להזדקק לעזרה צמודה מבוצע על ידה בשקט, בלי דרמות מטורפות ובדרך מעוררת הערכה. רוסום, שמאחוריה בין היתר הופעות ב"פנטום האופרה", "מיסטיק ריבר" ו"היום שאחרי מחר", מפתיעה כשהיא נותנת לסוונק קונטרה ראויה. יש בסרט כמה וכמה רגעים לא קלים, אבל בשורה התחתונה הוא מספק חוויה רגשית חזקה. 
  

"תעתועי נפש" (ארה"ב 2014)
 
דרמה. סרטו של בראד אנדרסון, על פי סיפור קצר של אדגר אלן פו. אדוארד (ג'ים סטארג'ס), בוגר צעיר של לימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה, מגיע להתמחות שטח בסטון-הרסט, מוסד לחולי נפש במקום מרוחק ונידח. צוות המוסד, ובראשו ד"ר לאמב (בן קינגסלי), מקבלים אותו בסבר פנים יפות.
הוא מופתע לגלות שקיימת אינטגרציה בין הרופאים והמאושפזים, המסתובבים ביניהם ולא בחדרים נפרדים או במחלקות סגורות. אלא שתוך זמן קצר תרמוז לו אחת המאושפזות, אלייזה (קייט בקינסייל), כי טוב יעשה אם ינסה לחמוק מהמקום בלילה.
 
אדוארד, שאלייזה היפה מאוד מוצאת חן בעיניו, לא נענה לאזהרותיה, אך תוך כדי סיור התאקלמות במקום הוא מגלה אנשים המוחזקים-כלואים בכלובים סגורים. עד מהרה הוא שומע מפיהם כי הם חברי הצוות הטיפולי של המוסד. אדוארד מבין לחרדתו שחולי הנפש השתלטו על הרופאים ואנשי המנהלה וכלאו אותם, וכעת מנהלים בעצמם את המקום. עם דייוויד תיוליס, מייקל קיין, ברנדן גליסון. 112 דקות.     
 
הבמאי אנדרסון רקח כאן מעשיית מתח-אימה בעלת אווירה התואמת את סגנונו הספרותי של אדגר אלן פו. הסרט כולו הוא מעין מסיבת טירוף, אקסטזה והוללות אינסופית, שעליה מנצח חולה נפש שהכתיר את עצמו למנהל הסניטריום ושולט באנשיו ובצוות הרפואי האמיתי ביד רמה. אנדרסון הקיף את סיפור המסגרת המאיים הזה באווירה אפלולית מקאברית, המשרתת היטב את הסרט. הוא מסתייע בחבורת שחקנים נפלאה, בה בולטים סטארג'ס, בקינסייל וקיין, אלא שמעל כולם מתעלה בן קינגסלי, בעל הכריזמה הטבעית הממגנטת.