ביום חמישי הקרוב תחל השוברטיאדה הישראלית את  סדרת הקונצרטים התשיעית שלה. יומיים לפני יום הולדתו  ה-218 של פרנץ שוברט, שכידוע הלך לעולמו כשהוא בן 31 בסך הכל. 

שוברטיאדה אז והיום
 
אירועי ה"שוברטיאדה" החלו עוד בימי חייו של שוברט, היו למעשה הבמה הקבועה היחידה שבה שמע שוברט את רוב היצירות שהלחין. רוב יצירותיו להרכבים גדולים יותר, ובעיקר הסימפוניות, זכו לביצועי בכורה שנים לאחר מותו.
 
מסורת השוברטיאדה הישראלית החלה  לפני שמונה שנים ביום ההולדת ה-210. הכתובת הקבועה היא הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה, קונצרט זהה לו בתכניתו מתקיים בחיפה וקונצרטים נוספים  מתקיימים בערים אחרות.

השנה  מתארחות שתי רביעיות מיתרים בתכניות, רביעיית ראשונים שתנגן בתל אביב ורביעיית "אביב" שתנגן בראשון לציון, בחיפה ובירושלים, שתיהן תנגנה את הרביעייה "המוות והעלמה" אחת היצירות המפורסמות ביותר של שוברט. יצירה ששוברט כתב כשש שנים לאחר שחיבר מוזיקה לשיר קצר באותו שם.
 
הפסנתרן דניאל גורטלר והכנר סרגיי אוסטרובסקי בתפקידים סולניים, יפגינו את יצירות הברק, שנועדו למשוך קהלים גדולים לאולמות. 

על ביצוע שירים של שוברט, שבלעדיהם קשה לדבר על "שוברטיאדה"  מופקדים השנה שני אמנים צעירים, טימותי פאלון, זמר טנור אמריקני ועמיאל בּוּשָקֶביץ', פסנתרן שחי כיום בצרפת ובגרמניה.

השניים זכו בשנת 2013 בפרס הראשון בתחרות "השיר האמנותי" שמארגן "ויגמור הול" בלונדון, אחד ה"מקדשים" של המוזיקה הקאמרית בעולם. 
 
פאלון ובושקביץ' יופיעו בתל אביב בשתי תכניות שונות:  ביום חמישי, בקונצרט השוברטיאדה בקונסרבטוריון יצטרפו ליתר האמנים. ביום שישי הבא בקונצרט צהריים (14:00) במרכז פליציה בלומנטל יופיעו ברסיטל בו מיצירות שוברט, ריכרד שטראוס ואיימי בּיץ' (מלחינה אנגליה מתחילת המאה שעברה). 




דניאל גורטלר (תמונת יחסי ציבור)





תיאבון לשיר האמנותי

לפסנתרן עמיאל בוקשביץ', שנולד בירושלים, גדל והתחנך בדרום אפריקה וחי כיום באירופה, ביוגרפיה מרתקת בתחום ה"ליד". הוא בן 28 בסך הכל אבל הספיק במקביל ללימודיו בתחום בפרטוריה, בלייפציג ובפריז, להתמחות כמעט אצל כל "השמות הגדולים" של עשרות השנים האחרונות, בהם תומס קווסטהוף, אלפרד ברנדל ודיטריך פישר-דיסקאו, מי שנחשב לגדול זמרי ה"ליד" במשך כ-50 שנה.
 
לאחרונה זכה בושקביץ' גם בפרס על מחקרים עיוניים שעשה בשירה של שוברט. 

עם בושקביץ' ניהלתי שיחת טלפון ממושכת. לפני כן נמלא את מצוות הגילוי הנאות: אני אנחה את הקונצרט בתל אביב בהשתתפותו.

נתחיל בשאלה המתבקשת למי שנולד בירושלים. אתה מדבר עברית ?
 
"לצערי הרב לא, גדלתי בירושלים עד גיל ארבע והידע שלי רדוד ביותר, אני מקווה להשלים אותו. על קשרים עם ישראל שמרתי לאורך השנים, אחותי שהיא כנרת למדה כאן באקדמיה למוזיקה  בתל אביב בהדרכת חגי שחם. גם אני הגעתי להשתלמות קצרה כאן. עבדתי כאן עם הזמרת הגר שרביט בהדרכתו של יונתן זק ולמדתי ממנו הרבה.  אבל את השפה אצטרך כאמור להשלים".

 מתי גילית שה"ליד" (השיר אמנותי) הוא התחום שבו תרצה לעסוק?
 
"בספריה הציבורית, בדרום אפריקה, היה אוסף גדול של תקליטורים של מוזיקה קלאסית. כילד שאלתי שם כל שבוע מוזיקה ושמעתי הכל מפלסטרינה המוקדם ועד לסטיב ריין המלחין האמריקני בן זמננו.
 
כשהייתי בערך בן 12, שאלתי הקלטה של 'הטוחנת היפה' ששר הזמר אולף בר, עם הפסנתרן ג'פרי פארסונס. המוזיקה הזאת צדה אותי כבר מן השמיעה הראשונה.  קרוב לוודאי שמה שמשך אותי היו המלים לא פחות מן המוזיקה. התחלתי לחפש עוד שירים וגליתי את הביצועים של דיטריך פישר-דיסקאו לשיריהם של ברהמס והוגו וולף. פתחתי תאבון שלא ידע שובע. למרות שלמדתי נגינה בפסנתר, היופי הצרוף של המיניאטורות המוזיקליות האלה, כל שיר הוא יצירה של 4-3 דקות, כבש אותי ומאז ועד היום, ה'ליד' נמצא תמיד בסביבתי.  או אני בסביבתו". 

ומתי גילית שבעולם המוזיקה של היום אי אפשר לעסוק רק בשיר האמנותי?
 
"נגינה, או כמו שמקובל להתייחס לזה ליווי הוא תחום מאוד מאוד ייחודי. כפסנתרן וכמוזיקאי, ברור לי שבריא יותר לעסוק גם ביצירות לפסנתר סולו ובמוזיקה קאמרית. כשאני אומר 'בריא' אני מתכוון שטכניקת הנגינה בכל אחת מן הסוגות היא שונה מאוד ולכן חשוב לעסוק במגוון הז'אנרים. בין המוזיקאים שאיתם אני עובד גם אחותי הכנרת, אביגיל, שלמדה  גם בג'וליארד וכאמור גם בתל אביב ואיתה הופעתי בהרבה קונצרטים קאמריים. למרות שה'ליד' הוא אהבתי הגדולה, תמצא אותי גם על במת הקונצרטים כסולן עם תזמורות".




עמיאל בושקוביץ (צילום: אנה פניני)




כשיהודי זוכה בתחרות על שם וגנר
 
את לימודי ה"ליד" התחלת בפרטוריה ובהמשך למדת בגרמניה בלייפציג, ומשם המשכת לפריז, מה מציעה פריז למי שמתמחה בשיר האמנותי?
 
"לאחר שהתמקדתי בשיר הגרמניטה במשך כמה שנים, החלטתי להעמיק בשיר האמנותי הצרפתי מה שהצרפתים מכנים 'מלודי', ומן הסתם פריז היא כתובת אידיאלית. למדתי בקונסרבטוריון של פריז, מוסד שידוע כעריסה של  מוזיקה צרפתית, מוסד שגידל מוזיקאים צרפתים מן הטובים בעולם בתחום".
 
לאחרונה היית הזוכה הראשון בתחרות  חדשה שמארגנת קרן ריכרד וגנר בלייפציג, מה עשית כדי לזכות בה? משעשעת אותי העובדה שמוזיקאי יהודי הוא הזוכה הראשון בתחרות על שמו של וגנר.
 
"בשנת 2013, העולם ציין מאתיים שנים להולדתו של וגנר. שנה קודם זכיתי במלגת השתלמות שהביאה אותי לביירויט, עירו של וגנר, ומתוך סקרנות החלטתי לנגן את יצירותיו של וגנר לפסנתר.  בניתי תכנית של יצירות שכמעט ואינן מנוגנות והוזמנתי להופיע עם התכנית הזאת בגרמניה, איטליה, צרפת, פורטוגל, הונגריה, דרום אפריקה ובארצות הברית.  זו מן הסתם היתה הסיבה העיקרית לכך שהוכרזתי כזוכה הראשון של הפרס החדש. היחס שלי אל וגנר הוא כאל מוזיקאי. למוזיקה שלו יש לי הרבה הערכה, אבל כאדם הוא היה רחוק מאוד מן ההתנהגות האצילה המתבקשת מיוצר".


מגוון שירי לילה של שוברט
 
מתי פגשת את טימותי פאלון שאיתו ביחד זכית בתחרות ה"ליד" של אולם "ויגמור" בלונדון?
 
"ההיכרות היא חדשה ולמעשה  אנחנו בונים עכשיו את סיורי הקונצרטים הראשונים ביחד. לשנינו התחייבויות רבות משני צדי האוקיינוס האטלנטי, יש לנו כמה וכמה מועדים ואחד החשובים שבהם הוא כמובן עוד הופעה באולם ויגמור בלונדון. בישראל נופיע בשתי תכניות: באחת נבצע שישה שירי לילה של שוברט זה יהיה בקונצרטי השוברטיאדה הגדולים בתל אביב ובחיפה. עוד נקיים רסיטל מלא במרכז למוזיקה בירושלים ובאולם פליציה בלומנטל בתל אביב".
 
איך או למה החלטת דווקא על שירי לילה של שוברט?
 
"תוך כדי קריאת שירים שעוסקים בלילה, גליתי שלכל לילה אצלו יש תכונות משלו, יש לילה מתבקש של שיר ערש ויש לילה שמוציא את האוהב מדעתו והוא יוצא לדרכו רכוב על סוסו בדרך לילית ארוכה, אל אהובתו. בשיר אחר מעורר הלילה את כמיהת האוהבים ושוב בלילה אחר, מסיים איש  זקן את חייו.
 
"המגוון הזה  כבש אותנו והחלטנו להתמקד בשירי הלילה. כמובן שבמאות השירים של שוברט יש עוד. אבל גם במקבץ שנגיש אפשר לשמוע את רוחב היריעה ואת המגוון העצום של לוח הצבעים של שוברט". 
 
דיברנו על שיר אמנותי בגרמנית ובצרפתית ובישראל גם תבצע מספר שירים של מלחינה אנגליה, בכמה שפות צריך אמן המתמודד עם שיר אמנותי לשלוט?
 
"אין כל ספק ששליטה עמוקה והבנה עמוקה הם כלים שבלעדיהם אין אפשרות להתמודד עם 'שיר אמנותי', שכן לא מדובר רק בלחן יפה, אלא בטקסטים שהם לעתים סיפוריים ולעתים דרמטיים, לעתים תיאוריים. חלקם נכתבו בתקופה שבה התחביר והסגנון שונים מאוד מן השפה המדוברת כיום ולכן ידע שטחי הוא בעייתי.
"ככלל, השיר כאמנות מושרת רווי בדקויות לינגוויסטיות ששליטה בהן משפיעה על הביצוע. נראה לי שגרמנית, צרפתית ואנגלית הן שפות חובה גם לזמרים וגם לפסנתרנים. אבל מכאן היריעה רחבה ויש שירים אמנותיים מעולים באיטלקית, ברוסית וספרדית  וכל התמודדות איתם כרוכה בהכרה של השפה".

מה הם ההבדלים העיקריים בין ה"ליד" הגרמני ל"מלודי" הצרפתית?
 
"זה יותר מורכב  מן ההבדל בין הלשונות. בתוך השפה עצמה יש הבדלים עצומים. אצל הצרפתים יש הבדל משמעותי בין האסתטיקה והמבנה של שיריו של דופארק למשל מול שיריו הרכים יותר של גבריאל פוֹרֶה. ממש כשם ששיריו של מאהלר שונים משמעותית משיריו של בן תקופתו הוגו וולף.
 
נראה לי  שהשוואה בין  שתי השפות דומה להשוואה בין שני המטבחים. את השיר הגרמני יש לקחת מאוד ברצינות, במלוא כובד המשקל ורק אז הוא עשוי להשביע את תאבונו של אוהב השירים הגרמניים. אצל הצרפתים ה'מלודי' זקוק להגשה אלגנטית, להצגה מזוככת, לצבעים מעודנים ולאיזון מושלם בין הטעמים".

גם באפריקה יש מומחים לליד הגרמני
 
מה על שיר אמנותי ישראלי?  האם תכלול אותו בתכניותיך?
 
"בהחלט!  יש לא מעט שירים שאני מכיר הגוונים הים-תיכוניים ביצירות של פאול בן חיים ושל מרק לברי, הסגנון האקלקטי של יוסף טל הם חומרים מרתקים. העובדה שיש כאן מוזיקה שמקורותיה הם כמקורות מוצאם של תושבי ישראל, מכל הגלויות, ים של מוזיקה נפלאה. אני חש כפי שהיטיב להגיד זאת רחמנינוב שאמר 'יש מספיק מוזיקה לחיים שלמים, אבל חיים שלמים אינם מספיקים למוזיקה'".    
 
ראיתי שאתה מרבה להופיע בתכניות של שירים גם בארצות אפריקה: זימבבווה, מרוקו, מוזמביק, אתיופיה ועוד. איך הקהל מקבל את האמנות הזאת שם?
 
"לפני שאני עונה על השאלה הזאת חשוב לי לומר שיש בכל העולם אנשים הבקיאים בתרבות השיר הגרמני, לעתים קרובות במקומות שאתה ממש לא מצפה. פסנתר טוב הוא מצרך קשה יותר להשגה מאשר קהל. מוזיקאי לעולם לא יכול לחשוב שהוא מכיר את הקהל. תמיד יש הפתעות ועליו להכין את עצמו.

"פגשתי אנשים אוהבים ומומחים לשיר הגרמני בערים קטנות באפריקה ואני תמיד שמח בגילויים כאלה, בעיקר משום שהם חושפים את האוניברסליות של אמנות השיר.  ולאחר שאמרתי את כל זאת אני  חייב לומר לך שזה כל כך מרגש לראות נהרה על פניהם של אנשים ששומעים את השיר בפעם הראשונה בחייהם. חוויות כאלה יש במקומות שונים בעולם. אני מצטט כאן את עמנואל קאנט, שקבע שיש דברים שכל בני האדם רואים בהם יופי כמו שקיעת שמש. אתה לא זקוק לאינטלקט כדי להתרגש משקיעה יפה ככל הנראה גם משיר טוב".

רשימת המורים שלך מרשימה ביותר, נראה לי שהצלחת לשהות עם השמות הגדולים ביותר בתחום, מה אתה לוקח מהם?
 
"אין ספק שהתמזל לי מזלי ולמדתי עם רבים ששמשו אותי כמורים וכמדריכים. יש מהם שכלל לא היו מוזיקאים אלא אנשים שהבינו את החיים. ככל שאתה מגביה בסולם האמנות, אתה מתקרב לחיים עצמם. למדתי מכל אחד מהם.
בסופו של דבר, אחרי הלימודים, אתה צריך להחליט מה אתה עושה עם הידע שצברת. מה מכל זה ישתלב באישיות שלך, יהפוך לחלק ממך אבל ישאיר את אישיותך שלך. אתה צריך לסנן ולזקק את כל החומרים כמו בתהליך של יצירת בושם. בסופו של דבר כל הרעיונות מתמקדים לטיפות בודדות.

"אני חש שכל החומרים הנלמדים מזדככים לכדי שלושה מסרים או שלוש אמיתות שלי כאמן: יושרה, אמת ואהבה, ומתוכם, כפי שאמר לי פישר-דיסקאו באחת הפגישות האחרונות שלו, אהבה היא הגדולה מכולן". 
 
 
קונצרטי השוברטיאדה בהשתתפות הפסנתרן עמיאל בושקוביץ והטנור טימותי פאלון וכן בהשתתפות דניאל גורטלר (פסנתר), סרגיי אוטרובסקי (כינור) רביעיית ראשונים (בקונצרט בתל-אביב) ורביעיית אביב (בחיפה)  יתקיימו ביום חמישי, 29 בינואר ב-19:00 בקונסרבטוריון הישראלי למזויקה בתל אביב, ובשבת, 31 בינואר ב-20:30 באודיטריום רפפורט בחיפה.
  
רסיטל של טימותי פאלון ועמיאל בושקביץ   בתכנית משירי שוברט, שטראוס, איימי ביץ' ועוד יתקיים ביום שישי, 6 בפברואר ב-14:00 במרכז פליציה בלומנטל בתל אביב.