"ג'אז אקלקטיקו 2" הוא האלבום השני של הרכב הג'אז שמוביל הסקסופוניסט, המלחין ומעבד הג'אז שלומי גולדנברג, והאלבום התשיעי המורכב מחומרים מקוריים שיוצר גולדנברג, שגם מנהל את מועדון הג'אז של תיאטרון הסמטה בעשור האחרון.

ביום רביעי הקרוב, 28 בינואר 2015 יתקיים במועדון מופע השקה מיוחד לרגל צאת האלבום, בהשתתפות ההרכב הכולל את דורון רפאלי בתופים, רמי שולר במרימבה, ויברפון וכלי הקשה, אלעד מוסטקל בקונטרבס, טל בביצקי בקלידים, וגולדנברג עצמו בסקסופונים.

אקלקטיות והשפעות מכל העולם

"הפילוסופיה של המוזיקה שלי זה שאני מנסה לאסוף השפעות מכל העולם", מספר גולדנברג, "אם זה קטע של מנטרה שמושפע מהמוזיקה ההודית, או עיבוד שעשינו בקטע האחרון באלבום ל'בולרו' של ראוול, שמתחיל קלאסי, ואחר כך ממשיך עם Fאנק ומסתיים בקטע אימפרוביזציה בסגנון מוזיקת עולם או ג'אז חופשי, מה שנקרא. חוץ מזה יש עוד קטעים שמושפעים יותר ממוזיקת הסול האמריקאית, כמו השיר CAN'T GET ENOUGH OF YOU, WOMAN, מגוון השפעות.

"כל אמן מנסה תמיד למצוא את הסגנון שלו, וכשהסתכלתי אחורה על העשייה המוזיקלית שלי ב-25 השנים האחרונות, ראיתי פתאום שזה בדיוק מה שמסתמן ושהסגנון שלי זה כל השילובים הבלתי אפשריים האלה בין קטע Fאנק, ללהכניס פתאום טבלה וסיטאר, או לחבר בין מוזיקת סול אמריקאית למקצבים מזרח תיכוניים, או ג'אז בסגנון בי בופ עם מוזיקת סלסה, כל מיני שילובים בלתי אפשריים כאלה ששאלתי את עצמי מה מאפיין את כל זה, ופתאום הבנתי שמה שמאפיין את זה זה האקלקטיות, אז באתי עם השם הזה, 'ג'אז אקלקטיקו'".

איך כל השילובים האלה באים לידי ביטוי במופע הקרוב?

"אני משתדל לא לעשות חזרות עם ההרכב הזה, בגלל שכולם כבר יודעים את המוזיקה בצורה הכי מופנמת, ותמיד כשאנחנו מגיעים להופעה קורים כל מיני דברים לא צפויים, וזה מה שאני מחכה לו, בעצם. המפגש המיוחד הזה בין המוזיקאים, שכולם מוזיקאי-על בתחום שלהם.

"אני גם משתמש ביכולות המיוחדות של האמנים האלה, דורון רפאלי, שהוא מאסטר במקצבים לטיניים ובמוזיקת Fאנק, או רמי שולר ששולט בכל הכלים האקזוטיים האלה כמו מרימבה וויברפון ונותן טאצ' מאוד סולידי של צבעים להרכב, או יש לנו את טל בביצקי שיש לו ידע מאוד נרחב בהרמוניות ג'אזיות וסאונדים של סינטיסייזרים, והוא נותן את הצבע הזה להרכב, והקונטרבסיסט אלעד מוסטקל, שעוזר למנוע של הקבוצה בנגינת הבס שלו. פתאום מגיע השילוב הזה שקורה ברגע נתון, ויוצר חוויה מדהימה, גם בשבילי".

לקהל שיגיע צפויה חוויה אנרגטית?

"זאת חוויה סופר אנרגטית, האספקט הכללי מאוד שמח, למרות שיש לנו מצד שני גם קטעים כמו 'מנטרה', שהוא אחד הקטעים הכי חשובים שלי, שעליו לא הייתי אומר שזה קטע שמח. הוא יותר ספיריטואלי, ומנסה לחפש את הנקודות האלה בנפש של המוזיקאים ושל המאזינים, אבל הערב עצמו הוא מאוד באווירה של עשייה ושל אימפרוביזציה שנוצרת ממש באותו רגע, בלי שום הכנות, ופתאום הדברים יכולים ללכת למקומות שלא ציפינו להם, וזה כיף.

"גם את האלבום עשינו בצורה מאוד דומה. סך הכל בתוך חמש שעות, בסשן לייב, הקלטנו את כל האלבום. משהו מטורף. את הקטע האחרון, שאני קורא לו 'לא פה', עשינו בשלוש וחצי בבוקר, ולא הצלחנו, הקטע מאוד מסובך, זה קטע עם כל מיני שינויי מקצבים, והיינו כל כך עייפים כבר, שהסאונדמן אמר, יאללה, קחו חמש דקות, חזרנו, הקלטנו את זה, והלכנו הביתה לישון".




שלומי גולדנברג (תמונת יחסי ציבור)






"בכל העולם עושים מקצבים מורכבים"

אני אנצל את זה שאמרת "שינויי מקצבים", כדי לשאול אותך, מתוך העולם שלי, מה העניין עם כל השינויי מקצבים האלה שאתם עושים כל הזמן בג'אז?!

"ברוק אתה רוצה שהכל יהיה steady כל הזמן, אבל במוזיקת ג'אז, או מוזיקה ניסיונית אחרת - והייתה גם תקופה של רוק ניסיוני, בשנות השמונים, עם להקות כמו 'קאמל' ואחרות - אז מנסים כל הזמן כל מיני שילובים.

"תחשבי, למשל, שיש לך תיבה שאת הולכת על ארבע, ופתאום, בזמן שהמתופף עושה רבעים, הבס מכניס חמישה ביטים על הארבעה של המתופף (שלומי מדגים לי בטלפון, ואני מקבלת סחרחורת...) . זה יוצר הרגשה של חוסר ביטחון, או הרגשה מאוד מוזרה אצל המאזין, אבל מצד שני... זה גם מגניב. וזה גם משהו שבא מאוד מהמסורת של המוזיקה האפריקאית.

"אנחנו במערב התקבענו על ארבע: one, two, three, four, או באוסטריה, אולי, גם עושים ואלסים, בשלושה רבעים, אבל באפריקה וגם בהודו עושים ניסיונות כאלה וזה יכול להיות טבעי. בכל העולם עושים כל מיני מקצבים מורכבים".

יש בביוגרפיה שלך סיבות לאותה פילוסופיית אקלקטיות מוזיקלית שאתה מציין? החיים שלך הובילו אותך לחיבורים האלה?

"זו שאלה ממש טובה כי אני בנאדם מאוד שמרן מטבעי, והייתי עשר שנים בארה"ב, ושם באמת הכי התחברתי למוזיקאים מהאיים הקריביים, אז חייתי איתם, ניגנתי בלהקות קריביות, להקות סלסה, היה לי גם חבר שניגן בסיטאר ובאותה תקופה, כשהופענו בבוסטון, ההרכב שלי היה הרכב ג'אז פלוס סיטאר.

"להגיד לך שאני ממשיך בטיולים שלי בעולם – לא, אבל מה שאני כן עושה זה יוצא מדי פעם לגיחות, בעיקר לאירופה. באפריל אני נוסע להופיע במועדון הג'אז החשוב של פראג, 'רה דו טה', שראש איגוד הג'אז הצ'כי התקשר והזמין אותי להופיע שם, עם פרמיירה של יצירה חדשה ששקדתי עליה בשלוש השנים האחרונות, שנקראת SING A SONG OF LOVE.

"אני בדיוק מסיים עכשיו את הדוקטורט שלי בקומפוזיציה, וזו יצירת הדוקטורט שלי, שכתובה לביג בנד, תזמורת כלי מיתר וקריין, ומבוססת על 'שיר השירים'. אז ב-23 לאפריל נעשה את הפרמיירה הג'אזית שלה בפראג, אם מישהו רוצה לבוא..."

"כשיש זמרות תמיד מגיע קהל"

בעשר השנים האחרונות אתה מנהל מועדון הג'אז של תיאטרון הסמטה. אני משערת שמסר האקלקטיות הוא גם חלק מהאג'נדה שלך כמנהל המוזיקלי במועדון

"האג'נדה מורכבת בעיקר משני דברים. אחד זה לנסות לקדם אמנים ויוצרים ישראליים, ותמיד אם יש מלחין שפונה אליי ורוצה להופיע אני ישר משתדל לקבל את ההרכבים שלו, והדבר השני, אני מתמחה בג'אז הווקאלי, ובגלל שבעיקר בימינו הקשים האלה שבהם כל כך קשה להביא קהל, אני יודע שכשיש זמרות תמיד מגיע קהל - זה הסוד הגדול שלי. אז אני משתדל שלאנשים יהיה איזה מפלט כזה מכל הכאוס שיש לנו מסביבנו".

העבודה כמנהל מועדון הג'אז לא נוגסת לך באנרגיה ליצור בעצמך?

"אני מבין מה את אומרת, הרבה זמן הייתי עסוק בלפרגן ולקדם את הסקסופוניסטים ואנשי הג'אז הישראלים, אבל עכשיו די הגעתי לנקודה שהמועדון כבר מזין את עצמו, אנשים כבר יודעים עליו, כל יום רביעי, והם מגיעים ובאים, אז מה שאני יותר עושה זה משתדל לעשות שם כל מיני הפקות ניסיוניות שלי, כמו ערב של שירי ביטלס בעיבודי ג'אז שיש לי, וחוץ מזה אני עוסק עכשיו יותר בשיתופי פעולה עם שגרירויות ונספחויות מחו"ל.

"השנה זו כבר השנה הרביעית שאני עושה פסטיבל ג'אז יחד עם השגרירות האיטלקית, במסגרתו אני מביא לארץ מוזיקאים מרומא, שנשלב עם מוזיקאים ישראלים, וב-30 באפריל  נעשה את הערב הזה, שהוא גם תאריך ה'אינטרנשיונל ג'אז דיי' של ארגון אונסקו העולמי, על גג תיאטרון הסמטה".
 
"ג'אז אקלקטיקו 2" : שלומי גולדנברג, רמי שולר, דורון רפאלי, אלעד מוסקטל, טל בביצקי יופיעו ביום רביעי, 28 בינואר 2015 ב-21:00 במועדון הג'אז בתיאטרון הסימטה. כרטיס: 70 ש"ח (ידידי הסימטה, חברי מועדון הג'אז, חיילים וסטודנטים: 50 ש"ח)