מחול - "כשאמת משקרת" – קולנוע גדול מהחיים

היוצר אטום אגויאן ("המתיקות שאחרי") עוסק בסגנונו המיוחד בסיפורם של שני כוכבי שואו-ביז בשנות ה-50 באמריקה, שתעלומת רצח מסתורית מחסלת את הקריירה שלהם, בסרט "כשהאמת משקרת".

סימן שאלה קטן ומציק

לטעמי, הקולנוע של היוצר הקנדי ממוצא ארמני אטום אגויאן, פשוט ממגנט וממסמר. כמה מסרטיו, כמו "אקזוטיקה" (94`), "המתיקות שאחרי" (97`), "המסע של פליסיה" (99`) ו"אררט" (2002), ניחנו קודם כל באסתטיקה חדה, מרהיבה, מערפלת חושים.

מבחינת התכנים, אגויאן תמיד שואף לאינטימיות ומציג סיפורים אנושיים מטרידים, שנכנסים אצלו דרך קבע לתוך סבך נרטיבי קולנועי מסקרן, לא תמיד מפוענח עד הסוף. הקונפליקטים של הדמויות שלו, בדרך כלל גיבורים טרגיים, משאירים אותך גם אחרי שהסרט נגמר עם איזשהו סימן שאלה קטן ומציק, שאתה לוקח איתך הביתה, לפחות למשך כמה ימים.

בסרטו החדש, "כשהאמת משקרת", מתרחשת איזושהי תפנית. למרות שהוא לא מוותר על הרובד האינטימי של הדמויות, בייחוד של הגיבורה שמבעד לעיניה מובא הסיפור - העיתונאית הצעירה קארן (אליסון לוהמן) - אגויאן מרחיב את היריעה היצירתית האישית. הוא פולש כאן לז`אנר מצית הדמיון שואו-ביז-פשע, ומתחבר מבחינה תכנית וצורנית ליצירות כמו "סודות אל.איי", "מלהולנד דרייב", "שחיתות בצמרת" ואחרות.

לחשוף את הסוד הגדול

אגויאן כתב וביים, על פי הרומן של רוברט לנטוס, סיפור שבמרכזו צמד בדרנים מבריקים וכריזמטיים, שכובשים את עולם הבידור האמריקאי בסוף שנות ה-50. לני מוריס (קווין בייקון) ווינס קולינס (קולין פירת`) חיים יחד על הבמה ומחוצה לה - מגישים תוכניות בידור פופולריות בטלוויזיה האמריקאית הצעירה, מעלים תכנית מוזיקה וסאטירה עצמאית ומופיעים איתה במועדונים ובמלונות פאר.

מתקיימת ביניהם כימייה אינסטינקטיבית, הם שרים ומצחיקים באופן מתוכנן וגם על בסיס ספונטני, משלבים בין אתנחתות קומיות ופרובוקציות חצופות, ובסוף הערב קוטפים תמיד צעירות יפות מזדמנות, שיעבירו איתם את הלילה. השניים מקובלים ונערצים, מבוקשים על ידי כל רשתות השידור ואף נכנסים לקשר הדוק עם מאפיונר שמגיש להם הצעות מהסוג שאי אפשר לסרב לו. כל העולם פרוש בפניהם, עד שיום אחד מתגלה בסוויטת המלון של השניים גופתה העירומה של חדרנית מלון יפהפייה בשם מורין (רייצ`ל בלנשארד), ומאותו רגע מתהפך גלגל המזל שלהם.

וינס ולני אמנם מזוכים מאשמת רצח, אך נפרדים זה מזה, חבילת הבידור המנצחת שלהם מתפרקת, וכל אחד פונה לדרכו. מאותו רגע הם לא יהיו בקשר זה עם זה ואף יסרבו להתייחס לאותו ערב גורלי שקבע את עתידם. 15 שנה מאוחר יותר, קארן, עיתונאית שאפתנית שלני היה גיבור ילדותה, מנסה לפשפש מחדש בסיפורם של השניים, ולנסות לחשוף את הסוד הגדול ששינה את חייהם, הקשור במותה המסתורי של מורין. העיתון שמעסיק אותה מציע לוינס מיליון דולר, כדי שיגולל את קורותיו של הצמד, וידבר לראשונה על מה שבאמת התרחש בינם לבין הצעירה שנמצאה אז ללא רוח חיים בסוויטה שלהם. קארן נסחפת להרפתקה שתזמן לה גם מפגש אינטימי עם לני וגם תיחשף בפניה אט אט סדרה של אירועים ותגליות מפתיעות שאותם לא העלתה בדעתה.

אנטומיה של הצלחה ונפילה

אגויאן מציג את הסיפור בסגנון פילם-נוארי קלאסי, אך צובע את סרטו בלוק פסבדו-ריאלסטי בוהק. הוא מוסיף גוונים עשירים וססגוניים לשחזורים התקופתיים הסגנוניים של שנות ה-50 וה-70, בונה סצינות מפוארות, מדפדף במומחיות בין הזמנים, הגיבורים והסדרה הראשומונית של גרסאות שמוצגות בפני העיתונאית.

הבמאי מגוון ומסבך את הפאזל שמוצג לצופה, כשהוא מחליף פרספקטיבות ונקודות מבט, אך בכך יוצר מארג מופלא, אפל ומורכב, לפעמים בעל אפיונים טלנובליים, שמכיל הכל: אנטומיה של הצלחה מסחררת ומסנוורת ונפילה כואבת, סקס, סמים, שקרים, מזימות, רצח, בגידה וסחיטה.

"האמת משקרת" הוא סרט אפל וקסום, מסוגנן ומיוחד. קולנוע גדול מהחיים.

ועוד סרטים חדשים שעולים השבוע (10 בנובמבר 2005):

"גן עדן עכשיו" (פלסטין 2005)

דרמה. סרטו של האני אבו אסד. סוהא, צעירה ערבייה נאה, ילידת צרפת שגדלה במרוקו, עושה דרכה לשכם כדי להיפגש עם סעיד, בחור פלסטיני יליד מחנה פליטים, שאיתו היא מנהלת רומן. סעיד עובד במוסך עם חאלד, חברו מילדות, ובשעות אחר הצהריים מבלים יחד כשהם יושבים על גבעה המשקיפה על שכם, שותים תה ומעשנים נרגילה. את השקט והשלווה שלהם מפר ג`מאל, המודיע להם שהם נבחרו לביצוע פיגוע התאבדות בתל אביב, בתגובה להריגת שני פלסטינים. עם קאיס נאשף, עלי סולימאן, לובנה אזאבל, אמר הלל, היאם עבאס, אשרף ברהום. 91 דקות.

"בנעליה" (ארה"ב 2005)

דרמה. מגי (קמרון דיאז), הצעירה מבין השתיים, היא שרלילה קלת הדעת וחסרת אחריות שאפילו ג`וב קבוע אין לה. אחותה הגדולה רוז (טוני קולט) היא הניגוד המוחלט: בחורה מבריקה, עורכת דין, שמנהלת מערכת יחסים קבועה עם אחד השותפים הבכירים במשרד עורכי הדין שבו היא עובדת. הדבר היחיד המשותף לשתי האחיות – מידת הנעליים שלהן.

זוהי נקודת המוצא של "בנעליה", סרטו של קרטיס הנסן ("סודות אל.איי", "8 מייל"), שאת התסריט שלו כתבה סוזאנה גרנט, על פי רב המכר של ג`ניפר וויינר. ראויים לציון גם שני חברים בכירים בצוות ההפקה: אחד ממפיקי הסרט הוא רידלי סקוט, בעוד המפיק בפועל הוא אחיו טוני. שניהם, כידוע, במאים בדרך כלל.

הסרט נפתח כשרוז מגיע לחלץ, בפעם המי יודע כמה, את אחותה הצעירה מהרפתקת סקס-אלכוהול מזדמנת. מגי מתנחלת בבית האחות המסודרת, ומצליחה בתוך זמן קצר, ובלי מאמץ מיוחד, לבלגן לה את הבית והחיים. לשיא מגיעים הדברים כשרוז תופסת את מגי על חם עם אהובה הפרקליט הבכיר. כמובן שהיא משליכה אותה מביתה ומחייה בבעיטה, ומגי המבולבלת עושה את דרכה לבית אלה (שירלי מקליין), סבתם הפנסיונרית של האחיות, החיה בקונדומיניום מוגן לקשישים (יהודים, אלא מה) בפלורידה. על עצם קיום הסבתא למדה מגי ממכתבים שמצאה בבית אביה, שמנע עד עתה מבנותיו-נכדותיה לפגוש אותה.

חייה של מגי ישתנו לחלוטין בבית סבתה, בעוד רוז מתנתקת ממשרד עורכי הדין ומאהובה הבוגד, ומתחילה להוציא כלבים לטיול לפרנסתה. יש לה גם מחזר נלהב חדש, פרקליט אחר ממשרד עורכי הדין שלה לשעבר ובהמשך יתפתח ביניהם רומן לוהט. בסופו של דבר עתידות שתי האחיות לשוב ולהיפגש בנסיבות ובאווירה שונות לחלוטין מסביבת חייהן הרגילה, כשכל אחת מהן כבר נמצאת גם בסטייט אוף מיינד אחר. עם מארק פיורסטין, פרנסין בירס. 130 דקות.

קמרון דיאז וטוני קולט נהדרות, שירלי מקליין לא מזכירה את ימיה הגדולים. בידור סביר לשעתיים פלוס.

"השדים של אמילי" (ארה"ב 2005)

מותחן-אימה. אפשר להעלות באוב את "מגרש השדים" (73`), סרט מעצב ז`אנר (שיצא מחדש, בגרסת הבמאי ויליאם פרידריקין ב- 2000). אפשר גם לחזור ל"הדיבוק" היידי מ-37`, של הבמאי אירווינג גייסט, על פי אנסקי. אבל זה לא זה, גם לא זה.

מדובר קודם כל בסיפור קולנועי שמבוסס על מקרה אמיתי, המנסה לעמוד על הפער שבין החיים על פי האמונה הקתולית לבין אלה המבוססים על חוקי המדע, וגם לגעת בתפר שבין המיסטיקה וההיגיון. אמילי רוז (ג`ניפר קרפנטר) היא בחורה שגדלה בבית דתי בפרבר אמריקאי, ולאחר שיצאה אל מחוץ לביתה, כדי ללמוד בקולג`, מתחילות לתקוף אותה הזיות מסתוריות והתקפים שגורמים לגופה להתעוות קשות. כשהתופעות הולכות ומחמירות, היא מנסה תחילה להיעזר ברפואה הקונבנציונלית אבל מהר מאוד מחליטה להפקיד את גורלה בידי הכומר שלה, האב מור (טום ווילקינסון). זה מחליט להעביר אותה טקס של גירוש שדים, אבל במהלך האירוע אמילי מתה.

הכומר מואשם בהזנחה רפואית שגרמה למותה של הצעירה, וארין (לורה ליני), פרקליטה צעירה מבריקה, לוקחת על עצמה את ההגנה עליו. תוך כדי בניית תיק הסנגוריה, נבעים סדקים גם בתובנה הלוגית שלה, והיא נחשפת לתופעות על טבעיות שמערערות ברמה מסוימת את השקפת העולם שלה ואת יחסה לדת. הסרט נפתח ברגע מותה של אמילי, ובפלאשבקים מתאר את סדרת ההתרחשויות שהובילה לסוף הטרגי ובהמשך למשפטו של הכומר. עם קאלם פאור, קנת וולש, ג`ושוע קלוז. בימוי: סקוט דריקסון. 119 דקות.

לא ז`אנריסטי (בהחלט לא סרט אימה טיפוסי) ואפקטיבי למדי.

"השיגעון שבאהבה" (בריטניה-אירלנד 2005)

דרמה. העלילה מתרחשת בסוף שנות ה-50 באנגליה. הפסיכיאטר ד"ר מקס רפאל (יו בונוויל), רעייתו סטלה (נטשה ריצ`רדסון) ובנם צ`רלי עוזבים את לונדון ומגיעים למוסד לחולי נפש באיזור כפרי מרוחק – מקום עבודתו החדש של ד"ר רפאל.

בעת שבעלה שקוע בעבודתו, כסגן מנהל המוסד, סטלה המשועממת מתיידדת עם עמיתו, ד"ר קליב (איאן מקלן) ובהמשך מתוודעת לאדגר (מרטון קסוקאס), פציינט צעיר, נאה וכריזמטי, שמאושפז במקום לאחר שרצח את אשתו בהתקף פסיכוטי. סטלה מוקסמת ממנו והוא נמשך אליה, ולמרות שהוזהרה שלא ליצור איתו קשר קרוב מדי, סטלה מפתחת רומן סוער עם אדגר, מאחורי גבו של בעלה. הקשר שנרקם ביניהם הופך אט אט לתלות הדדית כפייתית ואובססיבית, והיא נטרפת בתשוקתה אליו. חשיפת השערורייה בסופו של דבר, תדרדר אותם, תשנה באורח קיצוני את חייהם ותוביל אותם לדרך שממנה אין מוצא. עם ג`ודי פארפיט, גאס לואיס, שון האריס וג`וס אקלנד. ביים: דייוויד מקנזי. 90 דקות.