"קינגסמן: השירות החשאי" (אנגליה 2015)
 
קומדיה-אקשן. סרטו של מתיו ווהן, בהשראת הקומיקס מבית "אייקון קלאסיקס", שבבעלות "מארוול".
 
בפעולה אי-שם במזרח התיכון מוצא את מותו איש שירות חשאי בריטי, ארגון שסיפור הכיסוי שלו הוא חנות מותגי הלבוש האקסקלוסיבי "קינגסמן". כשגלאהד (קולין פירת'), חברו, בא לנחם את אלמנתו, הוא מפקיד בידי בנו הקטן קמע שמאחוריו מספר טלפון, שבצירוף קוד מילולי יוכל בעת צרה לפנות לשירות.
 
17 שנה לאחר מכן, הבן, אגזי (טארון אגרטון), שהפך לנער רחוב בעייתי,  נעצר. הוא מתקשר למספר שקיבל בילדותו ומחולץ מתחנת המשטרה על ידי גלאהד. זה מציע לו להיכנס לתוכנית הכשרה של השירות וחושף בפניו את נפלאות "קינגסמן".
 
יחד עם עוד קבוצת צעירים מתחיל אגזי קורס הכשרה מסוכן, בתקווה להיות הקינגסמן הבא. בהמשך יתברר לו שבחיים האמיתיים העניינים הרבה יותר מסובכים, בייחוד כשולנטיין (סמואל אל ג'קסון), ארכי פושע עתיר ממון, מתוחכם ובעל מזימה נכלולית ממולחת להשתלטות על מוחות כל האנשים בעולם, באמצעות הטכנולוגיות החדשות. עם מייקל קיין, מארק סטרונג. 129 דקות.          
 
קומדיית האקשן המבריקה ביותר של 2015. עד עתה. ווהן הוציא תחת ידיו אינטרפרטציה קולנועית יצירתית לקומיקס שממנו שאב את הסיפור. הסרט מסוגנן ומוקצן בהתאם, כשהבמאי לא נותן לך לשכוח שהדמויות לקוחות מפורמט החוברת המצוירת. סצנות האקשן פנטסטיות, מוגזמות וקורעות מצחוק. ניכרת כאן מחווה פארודית ברורה ומיידית לסרטי ג'יימס בונד, בעיקר אלה הוותיקים והקלאסיים יותר בסדרה, בהם גילמו את סוכני הוד מלכותה שון קונרי ורוג'ר מור האלגנטיים. יש כאן גם הדים לנראטיב הפרוע וחסר השליטה של סדרת סרטי "אוסטין פאוארס". שורה תחתונה: אחת ההפתעות הנעימות בקולנוע בזמן האחרון.   

קינגסמן (תמונת יחסי ציבור)


 "אולי בכל זאת" (אירלנד-קנדה 2013)
 
דרמה. סרטו של מייקל דווס. וואלאס (דניאל רדקליף), מיוסר ומדוכדך מכישלון מערכת היחסים שלו עם האקסית שבגדה בו, נענה להצעת חבר ומגיע למסיבה, לאחר כשנה שלא יצא מהבית. הוא פוגש שם במקרה את צ'נטרי (זואי קאזאן). לאחר עוד מפגש מקרי ביניהם בבית קולנוע, שבו היא מגלה לו שיש לה חבר קבוע, בן (רפא ספול), השניים מחליטים להישאר ידידים.
 
השניים מרבים להיפגש, בזכות העובדה שהחבר של צ'נטרי מאוד עסוק בקריירה שלו ואף מבלה בעטיה לא מעט בחו"ל. וואלאס וצ'נטרי הופכים במרוצת הזמן לידידים הכי טובים ונאמנים זה לזה. ועדיין, מעל הקשר האפלטוני הזה מרחפת השאלה המסקרנת, האם יש סיכוי כלשהו שיתהווה ביניהם מתישהו משהו אחר? 98 דקות.      
 
עוד סרט בז'אנר הדי שכיח, "חברים טובים, אבל מה עם רומנטיקה?". הכל זורם כאן בנעימים. מערכת יחסים נבנית אט אט, מפרטים קטנים, בין גבר ואישה צעירים שהחליטו שהם רק חברים טובים ומפתחים כימיה אפלטונית בינאישית מנצחת. הבמאי דווס מרכיב שלד סיפורי חביב של סיפור ידידות מתוק. עומדים לרשותו שני שחקנים נחמדים, שנראים כמו החנונים של השכבה. הכל כאן כל כך מקסים, שזה בסדר. אבל זה הכל. אין כאן שום מומנט מרגש באמת. זוהי דרמה רומנטית שבלונית, די סתמית למען האמת, שבאותה מידה שאפשר לראות אותה ביומית עם פופקורן וקולה, אפשר גם לוותר עליה.