"מתחת לחלומות", סרטה של גארט בראדלי שיוקרן בסוף השבוע בסינמטק תל-אביב במסגרת "פסטיבל הקולנוע האמריקאי העצמאי", הוא בתכניו ובעיקר בצורניותו ריאליזם פיוטי טהור. 
 
בראדלי הגיעה ארצה לרגל הקרנת הסרט וזהו ביקורה הראשון כאן. הסרט מתאר את מסעם הפיזי והנפשי של שלושה צעירים העושים דרכם חזרה למקום שממנו באו, ניו אורלינס, בתקווה לחיים טובים יותר.
 
 אליוט (אליוט אהלרס), שהגיע מניו-יורק, מקווה לפגוש בחורה שאהב. לין (לין מילר), אם חד הורית לשלושה, שבה לבית אמה ומפנטזת על קריירת דוגמנות. ג'אמיין (ג'אמיין ג'ונסון), אב מובטל, מחפש כל ג'וב שימצא, כדי לפרנס את משפחתו.
 
בראדלי מצלמת מסע ויזואלי-ורבלי-מוזיקלי בעל אופי דוקומנטרי/ סינמה וריטה, בעיקר בשכונות ובפרברי החצר האחורית הלא פוטוגנית של ניו אורלינס. השאלה שנותרת ללא מענה ממשי היא האם ניתן עדיין לחלום באמריקה?

תסכול וטכנולוגיות

מה היה הטריגר ליצירת הסרט?
 
"בשנת 2010 נסעתי באוטובוס לניו-אורלינס. לא הייתה לי כל מטרה מיוחדת בנסיעה, זולת חקירת חלק זה של אמריקה, שהיה אז מאוד אבסטרקטי בתודעתי. למרות שיש לי משפחה בדרום ארצות הברית, לא הגעתי לשם כמעט.
 
"הנסיעה הזו פקחה את עיניי במובן זה שיצא לי להיחשף לאנשים זרים, רבים מהם בני גילי, ולבלות איתם. בתקופה ההיא פורסם במגזין הניו-יורקי 'טיימס' מאמר תחת הכותרת: 'מה הסיפור של בני ה-20 ומשהו האלה'. המאמר התמקד בצעירים בני המעמד הבינוני הגבוה, חבר'ה אורבאניים, בוגרי קולג'. המסקנות אליהן הגיע המגזין הן שאפילו צעירים בעלי השכלה אקדמית מתקשים להבטיח לעצמם מקום עבודה הולם. הדחף לעשות את 'מתחת לחלומות' נבע מהרצון להציג אנשים מהחיים, בני גילי, דמויות והנרטיב האישי של כל אחד מהם".
 
 יש משהו מאישיותך ומתכונותייך בגיבורים שלך?
 
"כן. במובנים מסוימים כל אחת מהדמויות, לין, ג'אמיין ואליוט, משקפים אספקטים שונים בחוויה האישית שלי. ראשית, היותי אישה, ואני יכולה להתייחס לניואנסים של מה המשמעות של זה ב-2015 באמריקה. שנית, העובדה שאני גם אפרו-אמריקנית, מה שאפשר לי לעבוד עם ג'אמיין לא באופן של להתבונן עליו ועל הנרטיב שלו, אלא בדרך של פרטנריות אמיתית והבנה של איך לזהותו של אדם יש תפקיד מכריע באופן שבו הוא מתנועע בעולם.

"לי  הייתה הפריווילגיה ללמוד בבית הספר יסודי, בתיכון ואפילו בקולג', ואני חשה בת מזל שהדברים הללו התאפשרו לי. גדלתי עם הרבה ילדים כמו אליוט, שלמרות החרות הפיננסית היחסית שלו חש אבוד מבחינה רוחנית, ומתנהל ללא מטרה או תשוקה מסוימת בחיים".
 
הגיבורים שלך הם אנשים צעירים המנסים להגשים חלומות, אבל למעשה רק שורדים ובקושי מחזיקים את הראש מעל המים. כך את רואה את חיי הצעירים באמריקה? האם הסרט הוא גם כתב אשמה נגד המצוקה הכלכלית בארה"ב הפוגעת בעיקר בצעירים?
 
"באמריקה שוררת כיום אווירה קיצונית בהרבה תחומים. זכויות הנשים, אלימות משטרתית, שכר לימוד יקר, הצורך בביטוח בריאות לכל – אני רואה את כל הנושאים האלה ברחובות לראשונה בחיי. ואנשים פועלים מתוך תסכול. אבל הטכנולוגיות החדשות, היו-טיוב, הסמארטפונים, מעצימים את המודעות לכך. יש לפתע מדיום מיידי חדש שיכול להכיל את המחאות. זה מרגש כי זה מתחיל להרגיש אמיתי. וזה קול שלאנשים אכפת והם מביעים דעה. אלה לא רק אנשים שילדיהם בקולג' ומדברים רק בטלוויזיה. כל אחד מדבר".

"תמיד התעניינתי באנדרדוג"
 
פרט לעובדה שזהו סרטך הראשון באורך מלא, עד כמה הוא שונה מהסרטים הקודמים שלך, הקצרים, בעלי האופי האקספרימנטלי?
 
"זו שאלה מעניינת ודי קשה למענה. כמובן שאורך הסרט הכתיב תהליך עשייה שונה, אבל מבחינת התכנים והגישה תמיד התעניינתי באנדרדוג. השוואה או קונטרסט היו בשבילי כלים לחקור תרבויות שונות. ייתכן שהעובדה שאני בת לאם לבנה ולאב שחור יצרה בי את הצורך הזה. יש בי השתוקקות לתקשורת בין עולמות ורעיונות השונים זה מזה".
 
ספרי על האופן בו את צילמת את הסרט, מבחינת קונספט וסגנון?
 
"מילנה פסטריץ' ובריאן סי מילר צילמו את הסרט. השוטים והסצנות של מילנה היו יותר מתוכננים, בעוד הצילומים של בריאן היו פחות בשליטה, יותר ספונטניים. הרגשתי צורך להשתמש בשני הסגנונות האלה ולשלב ביניהם, כדרך היחידה ליצירת דיאלוג בין הנפשות הפועלות בסרט והספייס שלהן".
 
עבדת כאן עם לא מעט נון-אקטורס. גם זה נראה לך חיוני לסרט?
 
"פגיעות ואמון הם תמיד מרכיבים מכריעים כשעובדים עם שחקנים, בין אם הם מאומנים או לא. אליוט היה השחקן המקצועי היחיד והעבודה איתו הייתה שונה במובן של הבנה הדדית בנוגע למה שנדרש לטובת הסרט. עם לין וג'אמיין לקח לי חצי שנה להגיע למצב הזה".
 
באחת הסצינות בסרט,  המתרחשת בחנות להכנת סנדוויצ'ים, פולט פתאום האחראי במקום שני משפטים קצרים בעברית. עיון ברשימת הקרדיטים מגלה ששמו יריב סתיו. לדברי בראדלי: "בנערותי, כשלמדתי בתיכון, עבדתי בחנות בשם 'בייט'. הייתי עושה משלוחים של סנדוויצ'ים מוכנים, ביקרתי בהרבה דירות, פגשתי הרבה אנשים. עד היום יש לי פינה חמה בלב לעבודה הזו ומשם צמחה הסצנה האותנטית הזו".



גארט בראדלי(צילום: יחסי ציבור)

מימון המונים ומלגות
 
על עצמה מספרת בראדלי: "גדלתי במידטאון מנהטן. אחרי מתקפת ה-11.9 התחלנו לעבור ממקום למקום בעיר. לבסוף אמי התמקמה בברוקלין בעוד אבי נשאר בווסט ווילאג'. בקולג' הייתי בתוכנית של לימודי דת. הורי ציירים ואבי החורג מוזיקאי". 
 
איך מתפקדים במסגרת מה שמכונה "הקולנוע העצמאי"? איך את משיגה תקציבים לפרויקטים שלך?
 
"תמיד שאלתי את עצמי את השאלה הזאת. לשני סרטיי הקצרים הראשונים השגתי מימון באמצעות פנייה לציבור באתר אינטרנט (קיקסטארטר) המיועד לגיוס אמצעים פיננסיים להפקות, ובעזרת מלגות מאוניברסיטת UCLA. הפרויקט הנוכחי מומן על ידי Aubin Pictures בניו-יורק ונתמך חלקית גם על ידי Art Matterrs Foundation. זה מצב הדברים היום. אני ממשיכה ליצור באופן שיאפשר לי לבנות תהליך שלם ולהשיג תוצאות בהתאם. אולי בעוד עשר שנים לא יהיה כזה קו מבדיל בין ז'אנרים ובין יוצרי קולנוע ואמנים, והתמיכה בפרויקטים תהייה קלה ונגישה יותר".
 
סרטך הוקרן בפסטיבל טרייבקה. איך היה שם?
 
"הפרמיירה של הסרט, שנערכה בטרייבקה בשנה שעברה, הייתה כבוד גדול. אבל עבורי זה היה גם לחזור הביתה, לאזור בו גדלתי ובו התחלתי ליצור קולנוע. מה שחשוב בפסטיבל הזה הוא שבוחנים בו קודם כל את היוצר ועבודתו ולא שופטים אותו על פי הז'אנר. גם פסטיבל הקולנוע ברוטרדם הוא נהדר. הגעתי אליו לאחרונה עם סרט שעשיתי בקיץ האחרון, 'Cover Me'". 
  


מתחת לחלומות (צילום: יחסי ציבור)

  
 "מתחת לחלומות" יוקרן ביום חמישי, 26 בפברואר ב-18:30 ובשבת, 28 בפברואר ב-18:30 בסינמטק תל אביב.