"האישה בזהב" (ארה"ב 2015)
 
דרמה. סרטו של סימון קרטיס, המבוסס על סיפור אמיתי. מריה אלטמן נמלטה מווינה עם בעלה הטרי, זמר אופרה, במהלך מלחמת העולם השנייה. 60 שנה לאחר מכן פוצחת מריה (הלן מירן), החיה בלוס-אנג'לס, בקמפיין במגמה להשיב לה את יצירות האמנות של משפחתה שהוחרם על ידי הנאצים. מדובר בין היתר בציורו המפורסם של גוסטב קלימט, דיוקנה של אדל בלוך-באואר, היא דודתה האהובה של מריה, שהפך לאוצר לאומי, למונה ליזה של אוסטריה.
 
בין חפצי אחותה המנוחה מגלה מריה מכתב על ניסיונות כושלים להשיב את רכוש המשפחה, חמישה ציורים של קלימט, התלויים כעת בגלריה מפורסמת בווינה. מריה פונה לעורך דין צעיר, רנדי שונברג (ריאן ריינולדס), בנם של מהגרים אוסטרים. הוא רק החל לעבוד במשרד עורכי דין גדול ויש לו אישה אוהבת, פאם (קייטי הולמס) וילד קטן.
 
הוא נזהר מלקחת על עצמו תיק עם סיכויים כה קלושים, אבל הפיתוי, האתגר והכסף הגדול, ערכם של הציורים המפורסמים, ותחושת החובה שלו למורשתו, גורמים לו להימלך בדעתו. הוא אמנם חסר ניסיון אבל אמיץ, ומגלה בחקירתו שהיה טיוח שיטתי והכחשה לאומית, במטרה להשאיר את הציורים באוסטריה. 110 דקות. "האישה בזהב" - מועדי הקרנות 

 
לסיפורי גניבות אמנות של הנאצים בעת מלחמת העולם השנייה והניסיונות להחזירם לבעליהם כבר התרגלנו, וקרטיס לא מחדש דבר בטיפולו בנושא. תפיסת הנרטיב שלו שבלונית ושמרנית, ולכן הסרט נותר שטוח, טכני, נוסחתי, נטול נשמה ולא מתעלה לרמה ששווה דיון. מירן מתאמצת להיות אוסטרית-אמריקאית, ועושה עבודה סבירה, לא יותר. ריינולדס עובד על טורים נמוכים מדי, ואין בו את להט התשוקה והייצריות שאמורים לאפיין את שונברג במאבק המשפטי הזה. בסך הכל זו עבודה בינונית מאוד.     
  

האישה בזהב (צילום: יחסי ציבור)

 
"לחזור הביתה" (סין 2014)
 
דרמה. סרטו של ז'אנג יימו. במרוצת "מהפכת התרבות של מאו טסה טונג בשנות ה-70 בסין, יאנשי (דאומינג צ'ן), פרופסור ואינטלקטואל, נלקח ממשפחתו והופך לאסיר פוליטי למשך שנים ארוכות. אשתו פנג וואנוי (גונג לי) נאלצת להסתדר בינתיים לבדה ומגדלת לבד את בתם הקטנה, דאן דאן (היוון זאנג), שהופכת לרקדנית מחוננת במכללה של המדינה הקומוניסטית.

בגלל היותה בתו של אסיר פוליטי, נמנעת ממנה משרת הרקדנית הראשית במופע של להקתה והיא מפתחת טינה לאביה, שאותו כלל לא זכתה להכיר. כאשר יאנשי בורח מהכלא ומנסה לחזור לביתו, רעייתו חוששת מהשלטונות ומונעת ממנו להיכנס לדירה. הבת נתקלת בו ומשוחחת איתו קצרות, וכאשר מתברר לה שהוא השאיר פתק לאמה, לפגוש אותו למחרת בתחנת הרכבת, והאם נמלכת בדעתה ומנסה לסייע לה, מלשינה עליו הבת והוא נכלא מחדש.
 
כאשר יאנשי משתחרר לבסוף וחוזר לביתו, מתברר לו שאשתו, שהתערערה נפשית, לא מזהה אותו, מגרשת אותו מביתה וממשיכה להאמין שבעלה ה"אמיתי" עתיד לשוב. היא מלקטת באובססיה כל פרט עליו, מגיעה לפגוש אותו כביכול בתחנת הרכבת, בעוד הבעל מתמקם בסמוך, ומנסה כל תחבולה אפשרית, כדי לגרום לרעייתו לזהותו ולקבלו בחזרה. 111 דקות. ,לחזור הביתה" – מועדי הקרנות
 
מז'אנג יימו ראינו עבודות קולנוע מעולות. מ"שדות החיטה האדומים" ו"הפנסים האדומים", ועד "הדרך הביתה" ו"סיפור חיים". וזאת מבלי לקחת בחשבון את פאזת סרטי אמנויות הלחימה שלו. אלא ש"לחזור הביתה" לא יימנה עם מיטב סרטיו. ראשית, הסיפור שלו רזה, דליל ולא מחזיק עלילה של פיצ'ר. הפואנטה מובהרת וממצים את העניין הרבה לפני שהסרט מגיע לסיומו. בשליש האחרון שלו, הסרט פשוט נמרח, נמתח והופך לטרחני ומייגע. גונג לי, מהשחקניות הקבועות פחות או יותר אצל יימו, עושה גם כאן עבודה טובה, אבל בכך מסתיים העניין כולו.   

 
"מהיר ועצבני 7" (ארה"ב 2015)
 
אקשן. שנה לאחר שחברי הצוות של דום (וין דיזל) וביראן (פול ווקר) חוזרים לארצות הברית ומנסים להיות אזרחים שומרי חוק, החיים הבורגנים והנוחים מותירים אותם חסרי מנוחה. דום מנסה כל הזמן ליצור קשר עם לטי (מישל רודריגז), בעוד בריאן מנהל חיים על מי מנוחות עם מיה (ג'ורדנה  ברוסטר) ובנם.
 
טאז (לודקריס) ורומן (טייריס גיבסון) הפכו לפלייבויז אמריקאים טיפוסיים. אלא שהסכנה אורבת מערב לפינה ומתנקש אכזרי משתוקק לנקמה. לאחר שרצח את האן (סון קאנג) בטוקיו, ואף ניסה להתנקש בהובס (דוויין ג'ונסון) באל איי, דקארד שושו (ג'ייסון סתייטהאם) פותח במצוד אחר החבורה, כדי לנקום את מותו של אחיו של אואן שואו (לוק אוונס) , שאותו לכדו חברי הצוות במשימתם האחרונה.
 
פיצוץ ביתו של דום על ידי שואו, מסמן את יריית  הפתיחה למשימת אקשן חדשה. דום מאחד מחדש את הצוות בזריזות והם מתיישבים מאחורי ההגה, מכניסים להילוך גבוה ויוצאים למרדף חובק יבשות אחר שואו, כדי למנוע ממנו לרצוח שוב. 137 דקות. "מהיר ועצבני 7- מועדי הקרנות