בחלק א` של הריאיון עם אבי נשר הוא דיבר על החשיבות המרכזית שהוא מייחס לליהוק בסרטיו. בחלקו השני של הריאיון תמצאו כמה דוגמאות לניסיונו בתחום בארץ ובהוליווד: האיש שרצה את את ג`וליה רוברטס עוד לפני שהייתה לכוכבת ואמר לא לריצ`רד גיר ולסילבסטר סטאלון, כי הטייפ-קאסטינג שלהם פשוט לא התאים. (לחלק א` של הריאיון )
"מאנשים לא מקצועיים קשה לצפות לטוטליות"
יצא לנשר מוניטין של גלאי כישרונות קולנועיים, מימי "הלהקה" ועד אלה של "סוף העולם שמאלה" אבל הוא מדגיש שהוא לא יכול לקחת לסרטיו "אנשים מהרחוב", בלי בסיס או ניסיון פרפורמרי כלשהו.
"זה עניין של ראיית עולם", הוא מדגיש. "היצ`קוק אמר שיש כאלה שעושים סרטים שהם נתח של לחם, אז הסרטים שלי הם נתח של עוגה. אני אוהב אנשים שבתוך השואו-ביזנס, שיש בהם משהו חריג. הסרטים שלי לא עוסקים באדם הקטן באשר הוא. אני מכבד יוצרים שלוקחים אנשים מהרחוב, אבל זה לא הקולנוע שאני עושה.
"הייתי מעורב בפרויקט יפה של קשת. עשרה במאים עבדו עם עשר חבורות נוער ועזרו להם להפיק סרטים קצרים. אתה נפגש עם אנשים לא מקצועיים, שלא למדו בבית ספר ויש משהו יפה בראשוניות שלהם, אבל אני לא בנוי לזה, כי הסרטים שלי הולכים למקומות קיצוניים. מאנשים לא מקצועיים קשה לצפות לטוטליות שסרטיי מצריכים. אדם שביומיום עובד בבנק ואחרי שייגמר הסרט יחזור לבנק, יכול ללכת רק מרחק מסוים בעבודה על הסרט, ואני מאמין באנשים שיכולים להפוך לכוכבי קולנוע.
"יש לך צורך באנשים שיש להם התמסרות מלאה לסרט, בעלי חריצות כבירה. הרי מה לירז צ`רכי עברה בתהליך בניית הדמות של שרה? עד היום אני מקבל טלפונים ממפיקי סרטים בבוליווד שרוצים ללהק אותה לתפקידים במחזות זמר הודיים. הם משוכנעים שהיא הודית. או המחויבות המטורפת של אור אטיקה הצרפתייה, שבאה ארצה על סף המלחמה בעיראק, עם התינוקת שלה, בניגוד לעצות סוכניה. האומץ והמחויבות שהיו לשחקנית תורגמו לאומץ ולמחויבות שהיו לדמות. אני מאוד מטשטש את הגבול בין חיים למסך ומאמין שמה שמצטלם זה מה שהשחקן מביא איתו מהאזרחות, מהחיים. תפקידי כבמאי הוא להביא את השחקן למקום שבו יידע מה האמת".
- אבל עדיין אתה לא אומר לעצמך, בוא ניקח כוכבים מוכרים שכבר הוכיחו את עצמם, כמו ליאור אשכנזי או יעל אבקסיס, למשל.
"ליאור אשכנזי הוא שחקן מוכשר בצורה חריגה, וכך גם יעל אבקסיס, איילת זורר ורונית אלקבץ. מאוד אשמח לעשות איתם סרט, כי הם מוכשרים מאוד. אבל אני לא חושב שמישהו ירצה לראות סרט עם אנשים ידועים, רק בזכות השם שלהם. אנשים מעוניינים לראות שחקנים מוכשרים".
ובל נשכח שנשר עצמו התנסה אף הוא במשחק, בסרט "צעד קטן" של שחר סגל (וכמובן בתפקיד עצמו למשך פחות מדקה ב"הלהקה". נשר: "את זה עשיתי מחוסר ברירה מוחלט. הסצינה צולמה בשלוש בבוקר והשחקן שהיה אמור לעשות זאת פשוט לא הגיע"). "היו אנשים שעשו את הטעות האיומה וליהקו אותי לסרט למרות התנגדותי הנמרצת", הוא אומר, מבודח. "אני שחקן מאוד לא מוכשר, אני יותר מדי מודע לעצמי. אני לא מאמין בעצמי כשחקן וחושב שאני נעדר כישרון משחק מינימלי".
"אתה יוצר דיאלוג בשפה שלך"
מבחינת נשר, היה משהו מלהיב ומרענן לחזור לעשייה מקומית, לאחר שבין 1985 ל-2001 שהה בעיקר בארה"ב, אך גם באירופה, וביים שם שמונה סרטים אמריקאים, בהם "היא", "ללא זהות", "פצצת זמן", "כפיל" ו"חוקר המס". "לא פרויקטים של אולפנים גדולים", הוא טורח להדגיש.
"אני לא בנוי לעשות סרטי סטודיו אמריקניים. קשה לי להסתדר עם תכתיבי מפיקי אולפנים בכל פרמטר קטן של העשייה שלי. גם עכשיו, כשהתסריט של `על אמת` הגיע לידי השותפים הצרפתים שלנו להפקה, הם אמרו ש`זה יופי של פרויקט, ולמה לעשות אותו בתור סרט ישראלי? ניקח שחקניות צרפתיות צעירות, ונעשה זאת כסרט צרפתי לכל דבר, אבל בישראל`.
"אמרתי להם שכתבתי את זה בעברית, עם הדר גלרון, שהיא מחזאית וסופרת מצוינת, והשפה והתרבות מאוד חשובים לי, ועם שחקניות צרפתיות זה יהיה סרט אחר לגמרי, לא מה שחשבתי עליו. אז אמרו לי, כן, אבל התקציב יהיה כפול. אבל אני חושב שבמקרה שלי מה שעושה סרטים זו הספציפיות שלהם לתרבות שבה הם נעשים ולדיאלוג שהם מנהלים עם השפה. אמרו לי, `למה אתה כזה עקשן? בוא תפגוש שחקניות צרפתיות`. אפילו שלחו לי תמונות של מבחר שחקניות מדהימות, בהן אחת שזכתה ב`סיזאר` בשנה שעברה, ומאוד רוצה לעבוד בסרט. ולמרות הכל לא הסכמתי ואמרתי שאם לא נראה להם שבסרט הזה יופיעו שחקניות ישראליות, אז מצדי שלא יהיה סרט.
"זה לא נעשה מתוך פטריוטיזם לשמו. אתה יוצר בתוך תרבות ישראלית, ומנהל דיאלוג בשפה שלך. ודווקא אני, שעשיתי כל כך הרבה סרטים בארה"ב, מתעקש על הישראליות המובהקת של סרט שאני עושה בארץ. הקהל רוצה אמת, לא שתסבן אותו ותביא לו את עמנואל ביאר בתור נערה".
ועם כל זאת, לליהוק דמות האישה הזרה והמסתורית, פנה נשר אל מעבר לים, לצרפת. "כנראה שהתסריט מאוד מצא חן בעיני מי שהוצג בפניה, כי שחקניות מאוד בכירות מתמודדות על התפקיד: שרלוט רמפלינג, ג`יין בירקין, איזבל אדג`אני ופאני ארדן", הוא מספר. "הן ראו את הסרטים שלי `חוקר המס` ו`סוף העולם שמאלה` ולדבריהן הוקסמו מהשחקנים. החלטה סופית בדבר הליהוק, עדין לא נפלה.
ג`וליה רוברטס והסטייק
כדוגמה לאינטואיציה הליהוקית שלו הוא מביא אפיזודה מהתקופה האמריקאית שלו שקשורה בג`וליה רוברטס. "יצאתי עם איזו בחורה, דוגמנית מפורסמת שנורא רצתה לשחק בסרטים", הוא מספר. "היא השתתפה בסרט `בלאד רד` והיה שם קאסט מטורף, שכלל את אריק רוברטס, ג`יאנקרלו ג`יאניני ודניס הופר. הסרט צולם מאה קילומטר מלוס אנג`לס, ובאתי לבקר אותה על הסט.
"אריק רוברטס, ששיחק בתפקיד הראשי, כנראה סידר תפקידון לאחותו הקטנה, ג`וליה, שגמרה אז ללמוד משחק ב`סטלה אדלר`. אני הייתי באמצע הפקת סרט עם צ`רלי שין, ונפגשנו לארוחת ערב אני וחברה שלי ואריק ואחותו. בארוחה הזו קלטתי שיש בה איכות מדהימה, למרות שהיא עדיין לא נראתה על מסך. היא פשוט יושבת שם, ואיך שהיא חותכת את הסטייק, ואיך שהיא מחייכת ואיך שהיא מדברת ואיך שהיא זזה, אתה מבין שלנערה הקטנה הזו, אחותו של אריק רוברטס, יש את זה, ולחברתך, הדוגמנית הניו יורקית המהוללת, אין את זה.
"כשחזרתי ללוס אנג`לס, ואמרתי שאני רוצה לעשות מבחן בד לבחורה הזאת. יצא מבחן בד מדהים ומאוד רציתי ללהק אותה בסרט, אבל לא הרשו לי. נשיא חברת `אוריין` אז, מייק מדבוי, התעקש שנלהק כוכבת. אמרתי לו, `זה אבסורד, היא כוכבת, פשוט עוד לא גילו אותה`. הוא אמר לי, `תשמע, עם כל הכבוד, אתה במאי צעיר, אתה גם ישראלי, לא מישהו ידוע, ואנחנו רוצים לרפד אותך בכוכבים`. והפסדתי בוויכוח.
"וכשדניאל פטרי, שישב משרד לידי, עבד על סרטו `מיסטיק פיצה`, הוא חיפש קאסט של כמה בנות. הכוכבת שלו הייתה אנאבל גיש, והוא חיפש עוד אחת. אמרתי לו, `שמע, עשיתי אודישן למישהי. קח את הקלטת`. והוא ליהק אותה, כידוע. לא היה לי ספק לשנייה שהיא תהיה כוכבת. יש מעט מאוד דברים שאני יודע. אם אתן לך עצה בענייני בריאות, אל תיקח אותה. אם אני אעלה לך איזה רעיון נדל"ני, אל תשמע לי. אבל כשמדובר בכישרונות קולנועיים פוטנציאליים, אני מרגיש את זה בדמי. לכן אני לא נותן למלהקות לעשות לי את העבודה, כי אצל מלהקת ג`וליה רוברטס כזו אולי לא הייתה עוברת.
"העדפתי לעשות סרטי בי קטנים בשליטה"
"לאחר שסירבו לאפשר לי ללהק את ג`וליה רוברטס והשחקנית שנאלצתי ללהק לא הייתה נכונה, התפטרתי מהעבודה עשרה ימים לפני הצילומים, למרות שזה היה סרט גדול, עם צ`רלי שין. הרגשתי לא נכון להתנהל מול דבר שידעתי שהוא טעות. עשרה חודשים לא עבדתי, כדי להמתין להפקת וליציאת הסרט ההוא. אם הסרט היה הצלחה הייתי שרוף, כי הייתי מוכרז כאידיוט מושלם, ואם היה כישלון, הייתי מוכרז כקדוש מעונה.
"בהוליווד אין טוב ורע, אין קריטריונים מוסריים - יש מצליח וכושל. אם זה מצליח זה טוב, ואם זה נכשל, זה רע. זה חד משמעי. לאחר עשרה חודשים הסרט יצא ונכשל. והשחקנית באמת הייתה איומה. ומאותה שנייה כולם ידעו שאני בחור נבון. אז הלכתי ועשיתי את `פצצת זמן` לאם.ג`י.אם. השיטה ההוליוודית, שמכתיבים לך את הקאסט, זה דבר שלא יכולתי לחיות איתו. העדפתי לעשות סרטי בי קטנים שהיו בשליטה, מאשר ללכת לעשות סרטים גדולים עם קאסט שאני לא מאמין בו".
"כשעשיתי את `חוקר המס`, למשל, ריצ`רד וגיר וסטאלון מאוד רצו להשתתף בו, אבל אני אמרתי שעם כל הכבוד, זה לא מתאים. מאוד התעקשתי על ג`ו פנטוליאנו, שהוא שחקן משנה מאוד מוכשר, אך לא כוכב מוביל. אבל זה כל העיקרון, הדמות בסרט היא אנטי-סטארית. ואם אתה מלהק כוכב לדמות שמעצם הגדרתה היא אפרורית, אז הלך לך הסרט. גם כאן הייתה מלחמה מאוד גדולה עם המפיקים, ובמקום ב-40 מיליון דולר עשינו אותו בשני מיליון, כי זה היה נראה לי הרבה יותר נכון. אין לי חיבה מיוחדת לאנשים שיש להם שם או אין להם שם".
"אם רוצים אותי אני בא עם משפחה, עם מזוודות"
אבל עכשיו נשר כאן, ומי שתהיה אחת משותפותיו להפקת "על אמת" היא שרון הראל (נשיאת חברת "קפיטול" הבריטית – אחת מחברות ההפקה הגדולות באירופה שחתומה על "גוספרד פארק", "סילביה" ועוד),. הראל היא בת זוגו לשעבר ושותפתו לכתיבת והפקת "הלהקה", "דיזנגוף 99" ו"הפחדנים". הם נחשבו אז למעין "הזוג המלכותי" של הקולנוע הישראלי, והקאמבק המסתמן נראה מסקרן במיוחד.
"שרון לא הייתה שנים באזור (המעורבות האחרונה שלה בסרט ישראלי הייתה ב"מרקו פולו") וההצטרפות שלה לסרט הזה היא סוג של הבעת אמון בקולנוע הישראלי. כמובן שזה מאוד מורכב שאנשים שחיו ביחד ייפגשו ויעבדו שוב ביחד, כך שהסנטימנטים האלה מאוד מורכבים. אבל גם היא וגם אני, כשאנחנו מזהים תהליך קולנועי מעניין, הוא יותר חשוב מאיתנו".
עם סיום הפקת "על אמת" מתוכננות לנשר כמה הפקות בינלאומיות, בהן גם סרט אמריקאי, עם המפיקים העצמאיים אנתוני ברגמן ("שמש נצחית בראש צלול") וטד הופ ("בחדר המיטות"), "The Story Of My Disappearance". "זה סרט שקורה באפגניסטן, גרמניה וארה"ב, והתנאי החוזי שלי היה שלפחות חצי מהסרט יצולם בישראל, ושאוכל להשתמש בחלק מהקאסט בשחקנים ישראליים", מבהיר נשר.
"אם רוצים אותי אני בא עם המשפחה שלי. אני בא עם מזוודות. אני לא רוצה להיות במאי אורח. וכל השחקנים הנפלאים שראיתי באודישנים ל`על אמת`, יכולים לדעתי לאייש כל סרט אירופי או אמריקאי".
20/11/2005
:תאריך יצירה
|