הם היו חלק בלתי נפרד מהמהפכה המכוננת שהתחוללה בשנות ה-60 במוזיקה. להקת "רנסאנס" מיקמה את עצמה כשקמה, ב-1969, בנישת הפרוגרסיב, הפחות פופולרית אולי, אבל יותר יצירתית, עשירה, סופגת השראה ממקורות שונים ומערבבת ז'אנרים לכדי תמהיל משכר וממכר.
 
בצד "רנסאנס" פעלו בין השאר בזירת הפרוג-רוק באותה תקופה "יס", "קינג קרימזון", "ג'נסיס" בפאזה הראשונה  שלהם עם פיטר גבריאל, "קראוון", "ג'טרו טאל" ומייק אולדפילד. תופעה מקבילה לפרוג הייתה זו של הרכבי הג'אז-פופ-רוק הנודעים "דם, יזע ודמעות" ו"שיקאגו".

מנעד של חמש אוקטבות
 
"רנסאנס", שניסחה את עצמה כלהקה עם קול נשי רב-מנעדי מוביל ומוזיקה הממזגת רוק, קלאסי, פולק וג'אז, הוקמה על ידי יוצאי "ציפורי החצר" (שהפכה בהמשך ל"ציפורי החצר החדשות" ולבסוף ל"לד זפלין") קית' רף וג'ים מקארתי. יחד עם נגנים נוספים שקיבצו סביבם, הם הוציאו שני אלבומים, "רנסאנס" (1969) ו-Illusion ב-1971.  
 
אלא שאז החלה תופעה של חילופים תכופים של נגנים בלהקה, ובסופו של דבר, בראשית 1971, התייצב הרכבה הקבוע אז, פחות או יותר. חבריו היו הסולנית הטרייה אנני האסלם, הגיטריסט ומלחין מרבית הקטעים מייקל דאנפורד, הקלידן ג'ון טאוט, הבסיסט ג'ון קמפ והמתופף טרנס סאליבן. צלע חשובה נוספת ביצירתה של "רנסאנס" הייתה בטי טאצ'ר, מחברת מרבית הטקסטים שלה, ללחניו של דאנפורד.
 
מראשית הדרך ועד היום הוציאה הלהקה 13 אלבומי אולפן (בהם אבני הדרך Prolouge, Ashes Are Burning, Scheherazade and other stories), התפרקה ושבה והתאחדה מספר פעמים והחליפה חברי הרכב שוב ושוב. לכל אורך הדרך שימרה הלהקה את הסאונד המיוחד שלה, שבו בולט ביותר חלקה של הסולנית אנני האסלם, היום בת 67, בעלת הקול האדיר המגיע למנעד נדיר של חמש אוקטבות.
 
האסלם נעתרה לריאיון רגע לפני שהלהקה חוזרת להופעה בארץ (27 באפריל, אמפי וואהל), ראשונה זה 35 שנה, וכשש שנים מאז האיחוד האחרון שלה, ב-2009.
 
 פרט להאסלם חברים כעת ב"רנסאנס" דייוויד ג'יי קיס (בס), רייב טסאר (קלידים), פרנק פגאנו (תופים ופרקשן), ג'ייסון הארט (קלידים) וריץ' צ'לנדה (גיטרות). הם יגיעו אלינו מהופעה באנגליה ואחרינו צפוי להם גיג בפורטוגל.
 
אחרי קריירה של יותר מ-40 שנה, איך מרגישה לך הפאזה הנוכחית של הלהקה? האם עדיין קיימים התשוקה והדחף להמציא וליצור משהו חדש?
 
"התשוקה שלי שונה היום, אבל חזקה מאי-פעם. המוזיקה שלנו עדיין יוצאת דופן והמוזיקליות היא ברמה הגבוהה ביותר, מה שמדרבן להמשיך לעסוק בכך. כמובן שליצור משהו חדש זהו אלמנט פנימי שקיים אצלי, וכעת האלבום האחרון של הלהקה, 'סימפוניה של אור', הוא הדבר שבו אנחנו מתרכזים".
 
איך בעצם שרדתם כל השנים האלה? הרי חוויתם עזיבת חברי להקה וקליטת חדשים, התפרקתם כמה פעמים וחזרתם.
 
"יש מעט עצב בכל אחת מהפרידות מחברי להקה, אבל קיימת אצלי עצבות גדולה מאז הפרידה מחברי הטוב זה 42 שנה מייקל דאנפורד, שהלך לעולמו באופן בלתי צפוי ב-2012. כאשר הקמנו מחדש את הלהקה ב-2009, החלום שלנו היה לקחת אותה לסיבוב הופעות באירופה ולהגיע גם לישראל. כעת החלום הזה מתגשם, אך ללא מייקל. אבל הוא לבטח יהיה איתנו ברוחו, ויהיה מאוד גאה באופן שבו אנחנו ממשיכים את דרכו-דרכנו".
 
למרות שאת כמעט מדור המייסדים של "רנסאנס", התחלת לכתוב ללהקה מילים, ודאנפורד הלחין, רק מאז 2001, מהאלבום "Tuscany". למה לקח לך כל כך הרבה זמן להתחיל גם לכתוב, לא רק לשיר?
 
"לא ידעתי שאני מסוגלת לעשות זאת, ובטי (טאצ'ר, שהלכה לעולמה ב-2011 – נ.מ) הייתה כותבת המילים המרכזית. היא הייתה מבריקה, אהבתי את הטקסטים שהיא כתבה ומעולם לא הייתי מעלה בדעתי לעשות זאת במקומה. הטקסטים שלי הם בסדר, של בטי היו גאוניים".

להקת רנסאנס (צילום: יחסי ציבור)

מחווה למייק דאנפורד
 
את האלבום האחרון שלהם, Grandine il Vento  מ-2013 הוציאו חברי "רנסאנס" בשנית ב-2014, תחת השם Symphony of Light, במחווה למייק דאנפורד. הוא כולל שלושה קטעים חדשים, אחד אינסטרומנטלי והשניים האחרים נקראים Renaissance Man, האחד על שם דאנפורד, והשני על שמו של לאונרדו דה וינצ'י. "היה לי נהדר ליצור עם מייקל עבור הלהקה", אומרת האסלם. "עבדנו יחד בהרמוניה והוא גם עודד אותי לכתוב ותמך בכל מאודו בפן היצירתי הזה אצלי".
 
איך את מצליחה לשמור על קול כל כך חזק וצלול כל השנים. להתרשמותי, את נשמעת כעת בדיוק כמו בשנות ה-70.
 
"אני עושה מעט מאוד לשם כך. אני לא מעשנת, מתרחקת ככל יכולתי מאוכל חריף ומתובל ולא נוגעת באלכוהול. בסמוך להופעות, הכוונה... חוץ מזה? אני שרה מהלב ומהנשמה".
 
לאלבום האחרון גייסתם מימון מהמעריצים, באמצעות אתר האינטרנט המיועד לכך, Kickstarter. איך זה עבד?
 
"החוויה בכללותה הייתה מלהיבה, במיוחד עצם הגילוי שיש לנו כל כך הרבה מעריצים שמוכנים לסייע לנו".
 
האם את ממשיכה במקביל בפעילויות האמנותיות הנוספות שלך: יצירה והופעה עם להקתך וציור (היא מציירת מאז ראשית שנות ה-2000, בין היתר את הארט של אלבומי "רנסאנס")?
 
"מוזיקלית, אני מתרכזת כרגע בעבודה עם 'רנסאנס', ואין לי זמן לעבודות נוספות. לצייר אני ממשיכה ככל שאני יכולה. יש עוד מיזם שאנחנו עובדים עליו בעזרת הציבור, גיוס מימון לצילום הקונצרט הקרב שלנו בלונדון. החודש השקנו סיבוב הופעות אירופי ראשון זה 30 שנה וכולנו נרגשים מאד מהעניין. מטרתנו היא לתעד את המסע ולשחרר DVD רשמי חדש שלנו בהופעה, מהחומרים שיצולמו. אנחנו זקוקים לעזרת המעריצים בגיוס הכספים להקלטת והפקת ה-DVD ומציעים סוגים שונים של תגמול לאלה שייענו לאתגר, כמובן בהתאם ליכולתם. מטרתנו היא להשלים את הפרויקט עד אוקטובר 2015". 



אנני האסלם (צילום: יחסי ציבור)

לצוף בים המלח

ביקרתם כבר בישראל, ב-1980, ואז קיימתם הופעות בתל-אביב, בירושלים ובחיפה. נשארו לך זיכרונות מהביקור ההוא?
 
"המיני סיבוב הופעות שערכנו אז היה בלתי נשכח. להופיע בירושלים היה משהו שלא דומה בזיכרונותיי לשום דבר אחר. זו ההולי לנד. זה אומר הכל. המעריצים קיבלו אותנו יפה מאוד. חוץ מזה, יצא לנו לשחות בים המלח. אסור לי לשחות כי יש לי חור בעור התוף, כך שהיה נהדר שיכולתי לצוף לראשונה בחיי, כשהראש שלי נמצא במקום בטוח, מעל המים. הלוואי ויהיה לי זמן בביקור הנוכחי לעשות זאת שוב".
 
כשאני שואל אותה האם הקונצרט הקרב יכלול את 'המיטב' של הלהקה, או יוקדש לקידום 'Symphony of Light', היא מפרטת את כל הסט-ליסט: Prolouge, Carpet of the Sun, Ocean Gypsy, Running Hard, Northern Lights, Mother Russia, Sympony of Light, Grandine il Vento, The Mystic and the Muse, Ashes are Burning                
 
למרימי הגבה, מה רק עשרה שירים? נאמר שמרבית שירי הלהקה הם באורך של יותר מעשר דקות, ובהופעות אף יותר מכך. תעשו את החשבון לבד. 
 

להקת רנסאנס (צילום: יחסי ציבור)
  
 
"רנסאנס" תופיע ביום שני, 27 באפריל 2015 באמפי וואהל בפארק הירקון בתל אביב. פתיחת  דלתות: 20:00.