10,000 ילדים יהודים
 
לא קל לשבת באולם גרי בילו של בית צבי ובחברתם של עשרות תלמידי תיכון וכמה מבוגרים בהצגה המספרת על סיפור הצלתה של ילדה אחת מתוך 10,000 ילדים ונערים, שהסכם עם גרמניה זיכה אותם בחיים חדשים באנגליה. השתיקה של הקהל הדהדה את המתרחש על הבמה והשלימה את העוצמה הרגשית שהבמאית אתי רזניק הניבה משש שחקניות צעירות המסיימות השנה את לימודיהן.
 
רכבות הילדים, או ״משלוח הילדים״ (מגרמנית: Kindertransport) הוא כינוי למשלוחי הצלה שהוסכמו בין ממשלת בריטניה ללשכת ההגירה היהודית מהרייך הגרמני בראשותו של אדולף אייכמן. 12,000 ילדים יהודים וילדים נוצרים לא-ארים משטחי גרמניה הנאצית והשטחים שנכבשו על ידה נשלחו לבריטניה בין דצמבר 1938 לפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939, מתוכם 10,000 ילדים יהודים.
 
ההסכם הושג בעקבות לחץ של הקהילה היהודית על נוויל צ׳מברליין, ראש ממשלת בריטניה, והתחייבותה לממן את המבצע בסכום של 50 לי״ש השווה כיום ל-1,500 אירו לכל ילד שיועבר מגרמניה. אשת בנקאי הולנדי, חרטראודה וייסמילר-מאייר, היא זו נשאה ונתנה עם אדולף אייכמן והצליחה להשיג את ההסכם במגבלות קשיחות. 

הילדים ובני הנוער הורשו לקחת איתם רק מזוודה אחת, תיק אחד ועשרה רייכסמארק. נאסר עליהם לקחת איתם ספרים וצעצועים, והם אף הורשו לקחת תמונה אחת בלבד. דברי-ערך שהתגלו בכליהם של הילדים הוחרמו. בין המשפחות שקלטו את הילדים היה גם זו של מרגרט ת׳אצ׳ר, שלימים הייתה ראש ממשלת בריטניה.
 
זהו הרקע ההיסטורי למחזה ״רכבות הילדים״ מאת המחזאית האנגלית דיאן סמואלס שנכתב ב-1993, והוצג מאז במדינות רבות, ועתה הוא מועלה כאן בתרגום חי ומדויק של רוני פינקוביץ׳. עלילתו מתמקדת בדמותה של אווה שלזינגר, ילדה בת שבע שהוריה הצליחו לשלב אותה במסגרת מבצע העברתם של הילדים אל משפחות אומנות באנגליה, והיא נקלטת אצל משפחת מילר במנצ׳סטר.

"רכבות לילה", צילום: שמחה ברבירו
 
תפקידים שתובעים ביטוי רגשי
 
המחזה בנוי בשני קווים מקבילים - האחד הוא זה של אווה, המתאר את הפרידה ומאמה ואת קליטתה על ידי ליל מילר במנצ׳סטר. הקו העלילתי האחר הוא זה של אווה המבוגרת, שבינתיים המירה את דתה ושינתה את שמה לאוולין. בתה פיית׳ מפשפשת בתיבה שבה גנזה אמה מכתבים, ספרים, ומזכרות שונות מעברה. עתה תובעת הבת, שאוולין תגלה לה את סודה.
 
אתי רזניק ביימה את ההצגה בשמירה יפה על מבנה המחזה, עם תפאורה מרשימה של דפנה פרץ,המשמשת ביעילות את שני קווי הפעולה, ובולטת בה מסילת רכבת סמלית. פרץ גם עיצבה תלבושות תקופתיות טובות.  התאורה המצוינת של אורי רובינשטיין מסייעת להבחין בין מה שהיה בגרמניה לבין ההתרחשויות במנצ׳סטר לאורך השנים. המוזיקה העדינה של אפי שושני מסייעת לתחושה הכללית של ההצגה. 

"רכבות לילה", צילום: שמחה ברבירו
 
הישגה החשוב של אתי רזניק, כמורה ובמאית ותיקה בבית צבי, הוא במציאת המפתח למשחקן של שש תלמידות המשחק - והן מחזירות לה במלוא כשרונן, בהגשת טקסט בהירה בהדרכת שושיק שני, וכצוות מגובש. ובעיקר  כיחידות שמעצבות תפקידים קשים התובעים ביטוי רגשי כבד. והן גברו על העובדה שהן צעירות ורחוקות מאותן חוויות.
 
ירדן אורלובסקי היא אווה, הילדה, ואנסטסיה פיין היא אוולין בת דמותה המבוגרת. שתיהן יוצרות צירוף משחקי נוגע ללב, וכל אחת מהן בדרכה מחוברת היטב לאחרת גם ללא מגע או מפגש דמיוני ביניהן. מיכל מאיר דבירי מצוינת כאם והיא מגלה עוצמת משחק בתמונות הפרידה מבתה, תחילה בגרמניה, ובמיוחד בתמונת מפגש המפתיע ביניהן אחרי המלחמה.
 
קסניה מרקוזה מרשימה כסבתה ליל, תחילנה כשהיא קולטת בסבלנות ובחמלה את אווה, ומלווה אותה לכל אורך מסע קליטתה בחברה האנגלית ואחר כך כשהיא תומכת בתביעה של נכדתה שאוולין תפתח את סגור לבה. לירון כרמיאל כבת-הנכדה פיית׳ מייטיבה להתעקש על גילוי האמת. שרון רוזנבאום משלימה ביעילות את הצוות המצוין בשני תפקידי שוטרות, נאצית ובריטית.
 
ההצגה ״רכבות הילדים״ מיועדת למבוגרים ולנוער, ולמשפחות שעדיין מתקשות להתייצב מול זוועות עברן. העלאתה היא תעודת כבוד לבית צבי.