33 שנים מתקיים בעולם יום המחול הבינלאומי, והשנה תצטרף ישראל לראשונה – באופן חלקי אמנם – באמצעות עמותת הכוריאוגרפים שהצליחה להרים את הכפפה העולמית, ולציין גם פה את היום הזה, שחל ב-29 באפריל.

מטרתו של המועד לשים זרקור על אחת מהיפות והתובעניות שבתחום אמנויות הבמה, בערב שכולו מחול, קולנוע אודות מחול, פאנל בנושא ואורחים מנורבגיה, בריטניה וקפריסין, המשתפות פעולה עם ישראל בציון יום המחול הבינלאומי.

את הערב, שיתקיים בביתה של עמותת הכוריאוגרפים, מחסן 2 שבנמל יפו, תפתח "זכר ונקבה ברא אותם?", בכורת מיצג מחול מאת ג'קלין ניקולס הבריטית ועידן כהן הישראלי, ומשם מוזמן הקהל ליהנות מיצירת מחול מאת הכוריאוגרפית אלנה כריסטודולידו מקפריסין, מהיצירה הישראלית CASTLE מאת הכוריאוגרפית רייצ'ל ארדוס, מסרטו הדוקומנטרי של העיתונאי והסופר אנטוניס סקורדיליס מקפריסין, ומ"ילדי הבלט", סרט בלט נורבגי של הבמאי קנת' אלוובק.

להציג לראווה את המחול

"למעשה זו יוזמה של ארגון המחול הבינלאומי שצמוד לאונסקו", מספרת סיגלית גלפנד, מנכ"לית עמותת הכוריאוגרפים, "והשנה היה ניסיון להרים יום כזה בכל המוסדות בכל הארץ, כיום המחול הבינלאומי שנחגג בישראל. היה הרבה רצון שזה יקרה, אבל בשלב הזה זה לא הצליח להתרומם מי יודע מה, בגלל המצב התקציבי הלא ברור, והבחירות, אז אנחנו, כעמותה, החלטנו לציין את זה בתחומי הפעילות שלנו, בתוך מחסן 2".

אילו מטרות עומדות מאחורי יום כזה?

"המטרה היא להציג לראווה את המחול, להראות שהוא קיים, להרחיב את הקהל שצופה בו, להרחיב את המודעות לתחום, וגם להגדיל את היכולת התדמיתית שלו כלפי המתקצבים. מכל ההיבטים האלה, מאוד משמעותי לקיים יום כזה, שצועק, 'הנה, תראו, יש מחול והוא צומח, בואו לראות אותו'".

מדובר על מחול על כל סוגיו ותחומיו?

"מחול כולל הכל, כל עוד הוא מחול שנוצר על ידי יוצרים לא במטרה מסחרית, אלא במטרה להעלות על הבמה יצירה אמנותית, שעבדו עליה בפרך, לפעמים כמה חודשים ולפעמים אפילו שנתיים. לצערנו, לרוב אין פה רווחים, ויש פה הרבה חריקת שיניים ומאמצים של שעות על גבי שעות של חזרות בגרושים, כדי לעשות מתוך אמונה פנימית ורצון עמוק, אמנות כמו בכל התחומים, שמטרתה להציג את מה שאתה מרגיש מבפנים, וחשוב לך להוציא החוצה.

"באותו מובן, גם כאן המטרה היא להרחיב את המודעות ולהגיד, בואו, יש מחול. מבחינת העמותה, ומחסן 2 כנציג של העמותה, היעד הוא להרחיב את קהל המחול, כיוון שדרושה הרבה מאוד עבודה לא פשוטה לגרום לקהל לרצות להגיע, להיחשף, ולהכיר יותר את מה שעושים בתחום הזה. בתוך העמותה יש לנו יוצרים שעושים פלמנקו, ויוצרים בתחום המזרחי..."

מה זה אומר, תחום מזרחי במחול?

"לא מדובר פה, כמובן, על ריקודי בטן במובן של 'בואו נזמין איזו רקדנית לאירוע משפחתי שתעשה לנו שמח'. יש לנו יוצרת כמו אלינה פיצ'רסקי, שאצלה זה, לצורך העניין, נפלאות הבטן, ואמנים אחרים שרוקדים את הז'אנר המזרחי או הספרדי. כמו שאנחנו מקבלים לעמותה אמנים שעשו לפחות ארבע יצירות שעלו לבמות מקצועיות בתחום המחול, גם פה חלים אותם חוקים. אז זה לא רק מחול עכשווי, מודרני, אלא אמנים מנוסים שיכולים ליצור בכל ז'אנר שמעניין אותם.

My Story  - אלנה כריסטודולידו (תמונת יחסי ציבור)

שיתופי פעולה של לתת ולקחת

מה יכלול בעצם האירוע?

"האירוע ייפתח על ידי משרד החוץ הישראלי שמברך ושותף לכל העשייה שלנו, ואת הצד הישראלי מייצגות שתי כוריאוגרפיות שלנו, מיכל הרמן ורונית זיו, שכל אחת מציגה יצירה שלה.

"אצל הרמן, במופע 'פלאן בי', זה מופע מחול יותר פארודי, שנותן סוג של הוראות לקהל, במירכאות. מדובר על דואט של הרמן שרוקדת בעצמה, יחד עם הרקדנית ענבל שחר, והן נותנות איזו דרך לקהל להביט במחול מהכיוון היותר ידידותי.

"היצירה השנייה, של רונית זיו, היא יצירה שבה המוזיקה היא קלאסית ואת המחול היא לקחה מהעולם של אגממנון, שזו דמות של עולם התיאטרון. גם רונית וגם מיכל הן שתיים מתוך שבעים אמנים שפועלים באמצעות העמותה".

מה מהות שיתופי הפעולה עם בריטניה, נורבגיה וקפריסין?

"אלה, למעשה, מקומות שאנחנו עובדים איתם בשנים האחרונות בלתת ולקחת, מה שנקרא. אנחנו גם מאפשרים לאמנים מטעמם להגיע לארץ ונותנים להם את ביתנו, מחסן 2, למופעים, ואת חדרי הסטודיו שלנו לעבודת החזרות, ומקלים עליהם בכל התנאים שבהם אנחנו יכולים לפנק אותם כדי שיהיה להם שווה להגיע לכאן, ובמסגרת העשייה הזו אנחנו חושפים אותם גם לעשייה בארץ, עושים להם סיורים בתוך מה שקורה פה, פוקחים להם את העיניים.

"יש הערכה כל כך גדולה למחול הישראלי, כך שאנחנו מזמינים אותם לקחת כאן חלק ולארח אמנים, ואותם מרכזים מארחים כוריאוגרפים שלנו שיוצרים שם ומקיימים את החזרות שם, ונחשפים שם, ולפעמים זה פותח גם לשיתופי פעולה המשכיים.

"המיצג של עידן כהן זה תוצר של שיתוף פעולה של העמותה עם המרכז המוכר the place מלונדון, וזה התחיל מזה שהזמנו אותם להכיר קצת את העשייה שלנו והאמנים שלנו, ואז נשלחו שני אמנים מטעם העמותה, הכוריאוגרפים עידן כהן ומאיה לוי, והם יצרו שם מופעים לקבוצה של the place, ואז אירחנו את הקבוצה הזו בישראל, במחסן 2, ובהמשך לזה עידן המשיך ליצור עם אמנית בריטית והוא מציג בפואייה את התוצרים של זה".

התנהלות יומיומית לאמנים עצמאיים

מה בעצם, מטרותיה, של העמותה?

"בעמותה אנחנו מאגדים את האמנים העצמאיים, שמבחינת סדרי הגדול שלהם זה גם יוצרים שלאורך שנים שהם עובדים נשארו, בהגדרה, אמנים עם תקציבים יותר קטנים, לבין אמנים ששמותיהם יותר מוכרים, כמו יסמין גודר, נועה דר או יורם כרמי.

"הלהקות הגדולות הקיימות בארץ הן להקות שכבר הוכרו והוגדרו במשרד התרבות כלהקה, וכשאתה מוגדר כלהקה אתה חייב ארגון משלך ועמותה משלך, כמו להקת ענבל פינטו, שהיו חלק מהעמותה וצמחו לגוף עצמאי שהקים כבר ארגון משלו, ואנחנו מאוד שמחים להיות כאלה שיוצרים גדלים ומתפתחים אצלנו ויוצאים לדרך.

"כשיוצר פועל באמצעותנו, כל הנושאים התקציביים, ההתנהלות היום יומית שלו, הם באמצעות הבנק של העמותה. זה לא איגוד מהסוג שפונים אליו כשיש איזו בעיה, אלא ארגון שמטרתו לסייע ליוצרים ביום יום. אנחנו מסבסדים להם את חדרי החזרות, נותנים חבילות פרסום שעוזרות להם להתפתח, ויוזמים הרבה פרויקטים בפריפריות נחשלות שרצינו לפתוח בהם את העיניים לתחום. זה עובד לכל הכיוונים. וגם החלק שכולנו פחות אוהבים, ניירת. כל נושא הדוחות שצריך לשלוח, ברגע שהעמותה מרכזת את זה, החיים של היוצרים, גם מהבחינה הזו, קלים יותר".

"תחיה בתוך עולמך, אל תיסגר לך בסטודיו"

כעמותה, אחד הדברים שאתם חורטים על דגלכם זה להביא לידי ביטוי ביצירה את רוח המקום. מה זה אומר?

"חלק מהעניין של ליצור זה להתייחס גם למקום הקהילתי, לבתוך מה אתה יושב. אם המשימה הראשונה של העמותה היא הרחבת הקהל והתחום, המשימה השנייה החשובה שלנו זה להגיע למצב של חיבור בין האמנות לבין הקהילה, לא באופן מתנשא של להגיד, 'אתם הקהילה ואנחנו נמשוך אתכם אלינו', אלא על ידי יצירת שילובים אמיתיים, להכיר את מה שמתרחש במקום, ולהתחבר אליו באופן הכי אמיתי. גם בהקשרים של חיבור בינלאומי.

"כשהעמותה עשתה שיתוף פעולה עם הודו ועשינו במחסן 2 מופע מוזיקלי של אמנית הודית מוכרת בשיתוף פעולה עם מחול של  אחד האמנים שלנו, עשינו גם יריד הודי אמיתי במקום, עם כל הפרטים והיופי שאנחנו מכירים מהודו, שחיבר אותנו בדרך הזו לא רק לאוכלוסייה של הטיילים אלא לאוכלוסייה הודית אמיתית שגרה בישראל, ודרך העניין של אירוע בינלאומי להודו נחשפו האנשים על הדרך גם למחול, שזו מבחינתנו הצלחה בתחנה של להיות אמיתיים בקהילות שאנחנו מתחברים אליהם.

"אז אנחנו לא נזמין ערבים למופעים כדי לעשות וי על 'הנה העמותה אוהבת ערבים', ואני בכוונה אומרת את זה בצורה חדה כל כך. כל דבר שאנחנו עושים, אנחנו רואים בו חיבור אמיתי ודרך אמיתית שהצד השני ירגיש שיש לו הרבה מה לתרום, מעבר למה שאנחנו תורמים לו. ולכן זה, תחיה בתוך עולמך, אל תיסגר לך בסטודיו כדי ליצור את שלך ואז לצאת לבמה ולחשוב שכולם יאהבו את זה, אלא שים לב למה שאתה עושה, ואיפה".

Castle - ריצ'ל ארדוס (צילום: תמי וייס)

ואם מדברים על רוח המקום, את מרגישה שיש הבדל בין יצירה ישראלית במחול ליצירה ממקומות אחרים בעולם? יש, נגיד, שפת גוף "ישראלית"?

"שפת הגוף הישראלית שונה, זה כן, היא נחשבת שונה וייחודית, אבל אני לא יכולה להגיד לך איך ובמה, כי אני באה לניהול העמותה מעולם ההפקות ולא מכוריאוגרפיה, אבל נכון להיום, יצירה ישראלית מדברת בכל השפות, ובביטחון רב אני יכולה להגיד שהמחול הישראלי מאוד מאוד מוערך ונערץ ברחבי העולם.

"את המשמעות הכי גדולה ניתן, כמובן, לראות באירופה. אין ספק שמחול זו הדרך המתקשרת ביותר מכל תחומי התרבות, כי אין שפה. זה הכי מתקשר. יש ארצות שבהן המחול העכשווי הישראלי, שבארץ עוד לא הצליח לפתוח את העיניים והאוזניים של הקהל, מצליח כבר באירופה להגיע למצב שהוא אפילו עוד יותר מבוקש, ולכן גם בהקשרים האלה אנחנו לוקחים את זה כמטרה מאוד גדולה, גם לחנך, במירכאות כמובן, ולעשות את העבודה הקשה ולגרום לכך שהקהל יצליח יותר לעכל את המחול". 
  
האירוע יתקיים ביום רביעי, ה-29 באפריל 2015 בשעה 20:30, מחסן 2 בית למחול, נמל יפו. מחיר כרטיס: 70 ₪, להזמנת לכרטיסים: 03-9021563.