החל מיום ראשון הקרוב תעלה האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים  הפקה חדשה של האופרה "דן השומר", האופרה העברית הראשונה, שהועלתה,  ובהצלחה  גדולה יש לציין, לפני 70 שנה.  ההפקה תעלה בספרייה הלאומית בירושלים.

עם השנים שקעה האופרה למחוזות השכחה ורק פרק המקהלה "מה מלילה בחניתה?"חזר מדי פעם לבמות באדיבותן של מקהלות או הרכבי זמרים מזדמנים  כמו זמרי סדנת האופרה הישראלית ומסגרות דומות לה. 

אופרה מלפני הקמת המדינה

את "דן השומר" חיבר המלחין מרק לברי, לליברית של הסופר מקס ברוד על פי מחזהו של המשורר ש. שלום "יריות על הקיבוץ". האופרה היתה מוצאת את מקומה על במות המוזיקה בישראל אחת לכמה שנים  - זאת כמובן אילו חיינו במדינה מתוקנת -  על מנת שהדורות החדשים של הזמרים, הנגנים והצופים יחושו באופן בלתי אמצעי איך החלה אמנות האופרה לחיות כאן עוד לפני היות המדינה, בתקופת ארץ ישראל או פלשתינה.

סיפור העלילה  מתרחש אמנם בתקופת "חומה ומגדל", עליה על הקרקע של יישובים (בתחומי הקו הירוק) בשנות השלושים של המאה שעברה, אי אז לפני כשמונים שנה. אבל הנושאים והדמויות לא התיישנו כלל. כבר משמו של המחזה שקדם לאופרה  נראה שדבר לא השתנה. עדיין יש "יריות על הקיבוץ". ובאשר לדמויות, אישה צעירה (אפרת) שמואסת בבעלה (דן) אחרי תקופה קצרה של חיים משותפים, והיא מושא אהבתו של אחר (נחמן), חברה הקודם,  כולם באותו קיבוץ.

לקיבוץ יש ידיד בין השכנים הערבים  (אחמד, אלא מה?), הוא מעריך את חברי הקבוצה ומזהיר אותם מפני פעילות עוינת עתידה. בתוך המסגרת הקיבוצית-חילונית שתוארה עד כאן, פועל גם נציג הדת (בונים) שאינו מרוצה מן החברה ההולכת ונעשית חילונית. חבר אחר (וולוולה)  דווקא שמח להגן על התנהגותם של חברי הקיבוץ. מסלול ההצלה מפני הפורעים הערבים, כולל את התחפשותו של נחמן (החבר הקודם והמחזר המתמיד) לאחד השודדים (מסתערב?!). בבגדי השודדים הוא מצליח להזעיק עזרה מיישובים סמוכים. הוא שב לקיבוצו בבגדי הפורעים  וכמעט הופך בעצמו ללוח מטרה של חבריו השומרים, בעיקר של דן, יריבו על ליבה של  אפרת. 

לאחר סילוק האויב המשותף  מצליחים היריבים (הגברים כמובן) להתפייס ביניהם ולהשלים בין חברי הקיבוץ לבין עצמם.

באתר  של המוזיקה של מרק לברי ישנו ראיון מוקלט עם מרק לברי עצמו שם הוא מספר שאת ה"להיט" של האופרה "מה מלילה בחניתה?" הוא חיבר במקום שבו התכנסו מי שעמדו לעלות על הקרקע. "יצחק שדה בא לקחת אותי לשם והוא נתן לי את המלים של ש. שלום והתחלתי לחבר את המנגינה  וללמד את הבחורים ואת הבחורות את השיר החדש. שמענו שכאשר אנחנו הפסקנו, הערבים שהיו בעמדות ממול נענו  במין הדהוד מזרחי לשירה שלנו. במשך היום הפסקנו בכוונה בסוף כל משפט  ושמענו את השירה שלהם. בסופו של דבר," מסכם לברי בראיון, " הצלילים של השכנים הערבים נכנסנו למוזיקה של האופרה".

לנטרל את הפאתוס

כאמור "דן השומר" היא האופרה הראשונה שנכתבה בארץ. יצירה שהצליחה לכבוש לה קהל אוהדים בשנת חיבורה  1945.  לא פחות משבעים הצגות של אותה יצירה, מעוררת תחושת קנאה. הקהל המצומצם שהיה אז בארץ ידע להעריך ומן הסתם אהב את היצירה  החדשה הנולדת בארץ החדשה ו"פרגן" לה. 

אלא שמאז שנת 1945  נותרה היצירה  על המדפים. האופרה הישראלית הישנה, האופרה החדשה, פסטיבלי ישראל לדורותיהם והתזמורות השונות לא הרימו את הכפפה. (לצורך השוואה דוגמה אחת בגיאורגיה מעלים בקביעות את האופרות הראשונות שנכתבו שם בתחילת  המאה העשרים, על מנת שהמורשת המוזיקלית תעבור מדור לדור, וכך גם בארצות אחרות).

השנה, החליטה הספרייה הלאומית  להתמודד עם האתגר. בשנים האחרונות, היתה הספרייה כתובת להפקות מוזיקה המחָיות מוזיקה שנכתבה כאן.

"קבלתי טלפון ממיכאל קלינגהופר," מספר הבמאי ארי טפרברג," כבר עבדנו בעבר ביחד על האופרה "דולי הפנינים" של ביזה. טפרברג הוא במאי שעבודתו האחרונה, "אני רוצה לרקוד קייט", זכתה בפרסים על השפה הבימתית ועל התלבושות, שעיצבה ג'ואנה ג'ונס, בפסטיבל עכו בשנת 2014.

באותה שנה ביים גם את "נישואי פיגארו" של מוצרט באופרה הירושלמית. הוא מוכר כבמאי של תיאטרון חפצים שהצגותיו הוצגו בפסטיבלים שונים בישראל ובפסטיבלי תיאטרון לא מעטים בעולם. "הלכתי לחפש את האופרה, מצאתי את המחזה בשתי גרסאות בחנויות ספרים ישנים. קראתי ואני חייב לומר שהתלבטתי".

מעניקים לך הזדמנות להעלות מחדש את האופרה הישראלית הראשונה ואתה מתלבט?

"כן. זה סיפור העלייה על הקרקע, ערבים תוקפים, ויכוחים של דתיים וחילוניים והמקום שבו האופרה תועלה הוא אכסדרת הספרייה הלאומית. חששתי מהפוטנציאל הממלכתי של האירוע, כאילו מראש יש כאן הזמנה ליצירה שתהיה מועמדת לפרס הציונות.

"אבל אז ראיתי את גלריית היוצרים שהיו שותפים להפקה המקורית: מרק לברי, אז מלחין בשיאו, מוערך ומקובל. מחבר המחזה ש. שלום, משורר מוכר וידוע, ועל עבודת הבמה הופקדו הבמאי משה הלוי שביים גם את המחזה "יריות על הקיבוץ" בתיאטרון 'אהל' וגם את האופרה, הצייר יוחנן סימון  צייר את התפאורה וגרטרוד קראוס, מחשובות הכוריאוגרפיות שהיו כאן, העמידה את התנועה. התחלתי לחשוב איך להתמודד עם היצירה.

"קראתי את שני הנוסחים. יחד עם ניר שאולוף הדרמטורג, עם המנצח והמנהל המוזיקלי מיכאל קלינגהופר, ומעצבת התלבושות ג'ואנה ג'ונס, ערכנו נוסח חדש".

"נרתעתי מהעברת העלילה מ-1945 לישראל של 2015, או מכפיית פרשנות קונספטואלית כזאת או אחרת", מדגיש טפרברג. "מצד שני גם לעשות  העתק מדויק של המקור, כלומר אם יש סצנה בפרדס לראות פרדס על הבמה - גם זה לא נראה לי.

"הדרך היא להחיות או לחדש את המהות. דימוי מרכזי שתפס אותי הוא דמות הצל שרודפת את דן, גיבור האופרה.  צל שמטיל ספק בכל מעשיו ובכל כוונותיו האידיאולוגיות של דן (לקראת סוף המחזה י"ש). הדמויות במחזה נאבקות על הגדרת הזהות שלהן. זו היתה נקודת המוצא שלנו. באמצעות ההתלבטות רצינו לנטרל את ה'פאתוס' ובמקומו להעמיד הפקה שהיא במהותה אנפלאגד'".

פרופ' מיכאל קלינגהופר (צילום: פזית דנק)

"לברי היה אוהב את ההפקה הנוכחית"

עמדו לפניך שלושה מקורות טקסט  מחזה ושני נוסחים של האופרה. מן הסתם קיצרתם?

"עבודה מורכבת, כשקראתי התלבטתי אם להוסיף קטעים מן המחזה המקורי שלא נכנסו ללברית של האופרה.  בהמשך הבנתי  שהמוזיקה מספרת חלק מן החסר בטקסט ומאירה את המניעים של הדמויות ובכל זאת יש מקומות בהם שולבו קטעים מן המחזה המקורי".

טכנית, מה קורה על הבמה?

"לא בדיוק במה, חלל אכסדרת הספרייה הלאומית שבו מועלית האופרה הוא רחבה פנימית שבה יש שני מישורים ואין במה, בדרך כלל המופעים מתקיימים כאשר את הרקע הקבוע מספקים 'חלונות ארדון' (הוויטראז' המפורסם שיצר מרדכי ארדון לספרייה). הפכנו את הכיוון הפעם החלונות הם בגב הקהל. וההתרחשות הדרמטית עצמאית מן הרקע. 

"בתוך הפעולה הבימתית יש גם רגעים של אמת מן הסוג שכאשר יש תפוז על הבמה, באמת מקלפים אותו ואוכלים אותו וריח תפוזים מתפשט באולם. כלומר מצד אחד דימוי מטאפורי ומצד שני נוכחות חיה, נוכחות של המיידי העכשווי, הארצי".

ארי טפרברג, צילום: יאיר מיוחס

כשכל זה נהיר לכם צריך להתחיל לעבוד עם הזמרים-שחקנים?

"כן ותמיד מפתיע לגלות שכאשר זמרים צריכים להתמודד עם אופרה בשפתם הטבעית (זמרת אחת  צ'יליאנית שהתמודדה בגבורה עם קשיי השפה) הם חושבים ושרים אחרת. צריך לעורר בהם את העניין המשחקי, שדיאלוג הוא ניהול שיחה אמיתית עם בן הזוג שלך על הבמה. 'תסתכלו אחד לשני בעיניים', 'תגעו אחד בשני'. משום מה זה קשה יותר כשאתה עושה זאת בשפתך.

"היה גם תהליך למידה אמיתי  של האופרה. כי אין הקלטה  של היצירה במלואה. קראנו את הפרטיטורה עם הפסנתרנים בחזרות (ארי טפרברג הוא גם כנר וקריאת תווים אינה זרה לו - י"ש) ותהליך הקמת המוזיקה לתחיה היה מרגש. חשנו את הרגישות לקצב השפה, גילינו אופרה יפה ומקסימה. שמחתי לשמוע מאפרת לברי, בתו של המלחין, שהיא חושבת שאבא שלה  היה מאוד אוהב את ההפקה הנוכחית".         

חזרות גנרליות פתוחות לקהל הרחב יתקיימו ב-30 באפריל 2015 ב-20:30 וב-1 במאי ב-13:30. מחיר לכרטיס: 20 ש"ח. המופעים יתקיימו ב-3, 5, ו-7 במאי בשעה 20:30 וב-8 במאי ב-13:30, הספרייה הלאומית ירושלים. מחיר לכרטיס: 40-20 ש"ח. להזמנת כרטיסים באתר הספרייה הלאומית .