"תפוחים מן המדבר"
 
דרמה. סרטם של אריק לובצקי ומתי הררי, המבוסס על סיפור קצר של סביון ליברכט. רבקה (מורן רוזנבלט) היא בתם היחידה בת העשרה, של הורים חרדים (שלומי קוריאט וריימונד אמסלם). המשפחה חיה בירושלים ואביה הנוקשה, הקפדן והשתלטן של רבקה חושד שהיא יוצאת לתרבות רעה. הוא מנסה לפקח על חייה ואף לשדך אותה לשאלתיאל, אלמן עם ילדים.
 
רבקה נחשפת לעולם החילוני באמצעות חוג ריקודים שאותו היא פוקדת בחשאי, אחרי שעות הלימודים. שם היא מתוודעת לדובי (אלישע בנאי), שהגיע מקיבוץ בדרום הארץ. אורח חייו השונה מאוד משלה מסקרן אותה, ועד מהרה היא מתיידדת איתו. כל זאת ללא ידיעת הוריה. בעקבות ריב קשה עם אביה, שוב על רקע אי שביעות רצונו מכך שהיא לא מוכנה להשתדך לגבר אותו הציע לה, היא בורחת לקיבוצו של דובי ואט אט מסגלת לעצמה את אורח חייו החילוני. הוריה עושים הכל כדי לאתר אותה ולהחזירה הביתה. 96 דקות.          

"תפוחים מן המדבר" - מועדי הקרנות 
  
מעלתו הבולטת של הסרט הזה היא הגישה הכנה והישירה, אפשר אפילו לומר התמימה, של יוצריו, לובצקי והררי, המגוללים את הסיפור בפשטות כובשת.  מעבר לכך הסרט די חד מימדי ועמוס סטריאוטיפים. האב החרדי הוא דגם טיפוסי של איש קשה, קיצוני ומחמיר בהליכותיו ובאורח חייו הסגפני, בדיוק כפי שהדבר נתפס לרוב בעיניים חילוניות. הוא מתעמר בבתו ואף באשתו, היותר רכה ומבינה ללב בתה. ומן הצד השני מוצג הקיבוץ של דובי, אליו בורחת רבקה, כמעוז של פתיחות, ליברליזם ומחשבה חופשית. התגלית הגדולה כאן היא מורן רוזנבלט, העושה תפקיד מורכב נהדר, עם המון ניואנסים. 

       
תפוחים מן המדבר (יח"צ)

"דני קולינס" (ארה"ב 2015)
 
דרמה. סרטו של דן פוגלמן, שהטריגר לסיפור מבוסס  על מקרה אמיתי. דני קולינס (אל פצ'ינו) הוא כוכב רוק מזדקן, בעל רפרטואר של שירים מלודיים קיטשיים, שעדיין מקיים סיבובי הופעות סוחפי קהל, בהן מעריצותיו המבוגרות שמלוות אותו לכל אורך השנים הרבות של הקריירה שלו.
 
הוא חי בבית מפואר עם ג'יימי (מליסה בנויסט), בת זוג יפה, צעירה ממנו בהרבה ורק עייפות הגיל ואורח החיים בדרכים מתחילה להשפיע עליו. ביום הולדתו מביא לו סוכנו הנאמן פרנק (כריסטופר פלאמר) מתנה מקורית, מכתב ששלח לו ג'ון לנון לפני 40 שנה, ב-1971, בו גילה עניין בכתיבתו והציע לו להתקשר אליו. לנון קרא ריאיון שנערך איתו ושלח את המכתב לעיתונאי המגזין שראיין אותו. זה לא העבירו לידי קולינס אלא מכר אותו לאספן.
 
המכתב הזה, בו קורא לו לנון להיות נאמן לעצמו ולמוזיקה האותנטית שלו – שאותה זנח מזמן לטובת להיטים מסחריים - מטלטל את עולמו של קולינס. הוא מחליט לבצע שינוי קיצוני בחייו, עוזב הכל ומגיע למלון הילטון אי-שם בניו ג'רזי. חדרו ישמש לו כמקום לכתיבת שירים אישיים חדשים וכבסיס ליציאה למשפחת בנו, טום (בובי קנאבייל), שאותו לא הכיר, שלו אישה מקסימה, סמנתה (ג'ניפר גארנר) ובת קטנה, הופ (ג'יזל אייזנברג). קולינס מנסה להתיידד איתם, ובמקביל רוקם קשר חינני עם מרי (אנט בנינג) המנהלת את המלון בו הוא שוהה. 106 דקות.    

"דני קולינס" - מועדי הקרנות

הסרט מבוסס על המקרה האמיתי של סטיב טילסטון, זמר קאנטרי בריטי, שאכן קיבל מכתב מלנון, באיחור של 34 שנים. מכאן ואילך, הנרטיב התסריטאי והפילמאי הוא פרי דמיונו היצירתי של הבמאי-תסריטאי פוגלמן. "דני קלינס" הוא קודם כל סרט פאן. כיף גדול לראות אותו. הוא כתוב נהדר, שנון, אירוני, חובט בכל קלישאות עולם הרוק נ' רול וחיי הזוהר שנלווים אליו. העלילה נופלת אמנם לכמה מלכודות רגשיות, במסלול ההיכרות של קולינס את בנו טום, וגם מציעה סיפור מוסר פשטני למדי, אבל אלה לא פוגמות יותר מדי ברוחו של הסרט המענג. מעבר לכך, כשרואים על המסך מקבץ כזה של שחקנים נהדרים, כפצ'ינו, פלאמר, בנינג, גארנר וכל היתר, שעושים תפקידים מצוינים תחת שרביט הבימוי של פוגלמן, קשה שלא ליהנות. 

          
"החיפוש" (צרפת 2014)
 
דרמה. סרטו של מישל הזאניוויציוס. העלילה מתרחשת בתקופת מלחמת צ'צ'ניה, הניטשת ב-1999. הדג'י (עבדול חליםממוטסייב), ילד שבני משפחתו נהרגו בהפצצות, מצליח לשרוד ולברוח. למזלו הוא פוגש בקרול (ברניס ביז'ו), עובדת בארגון זכויות האדם של האיחוד האירופי. היא מנסה לסייע לו, אף שהוא מתעטף בשתיקה ומסרב לדבר.
 
היא לוקחת את הילד נפגע הטראומה לביתה ואט אט מתחילה לרכוש את אמונו ולהחזיר לו את האמונה בחיים. במקביל מתברר שאחותו ראיסה (זוקרה דואישווילי) נותרה בין החיים והיא פותחת במסע חיפוש נרחב אחריו. הסרט גם עוקב אחר קוליה (מקסים אמליאנוב), טירון בצבא הרוסי, המתקשה להסתגל לשגרה של מלחמה, בעלת תוצאות נוראיות. עם אנט בנינג. 149 דקות.

"החיפוש" - מועדי הקרנות 

 
הבמאי הזאניוויציוס, שכזכור יצר את זוכה האוסקר "הארטיסט", נטש את המינימליזם הנפלא שאפיין את הסרט ההוא ובחר כאן ללכת בגדול - על סרט  מושקע ורחב יריעה, המתרחש על רקע מלחמה. התוצאה לא ממש מצדיקה את הבחירה שלו. הסרט אמנם מוקפד ומדויק בכל הפרמטרים האמנותיים, של סטים מורכבים עם שחזורי תקופה ואווירה, הכוללים סצנות מלחמה, נדידת פליטים ושאר תמונות שבר ואובדן. אלא שאת הסיפור המרכזי, המתמקד במערכת היחסים הנרקמת בין קרול והדג'י, אנחנו ממצים די מהר והבמאי מושך אותו עוד ועוד, עד כדי טרחנות ארוכה ומייגעת. גם ברמה הרגשית, "החיפוש" לא כל כך מצליח לגעת, למרות הסיפור הדרמטי הטעון.                 
  

סיטואציית הבסיס של הסרט – שחקן כושל המתבקש לגלם גופה, אבל משתוקק להישאר בחיים - יצרה כאן כר נרחב לסצנות אבסורדיות- אירוניות ולדיאלוגים שנונים ומשעשעים. יש כאן כמובן גם אמירה על תעשיית הקולנוע, המציאות השבירה והפריכה של השחקנים בתוכה, וההתכתבות עם האמירה הידועה של סטניסלבסקי: אין תפקידים קטנים, יש שחקנים קטנים. דמין ונקש מצוינים.