"בחזרה למחר" סרטו החדש של הבמאי בראד בירד ("רטטוי" "משפחת סופר-על") נושא, אמנם, מסר חשוב של דאגה אקטיביסטית לשלום היקום, אך מוגש באופן ילדותי, בעזרת סיפור מוכר מדי.

הסרט התיעודי, "פתלתל", של הבמאי אבי בלקין, עוסק באותה הזנחה פושעת של הסביבה בה אנו חיים, אבל הוא סרט אלגנטי ומעניין, במיוחד עבורנו, הישראלים, שנהר הירקון הוא חלק בלתי נפרד מזהותנו.

חללית משוגרת מתוך מגדל אייפל

קייסי ניוטון (בריט רוברטסון) גיבורת הסרט ההוליוודי, היא נערה מתבגרת, מלאת סקרנות מדעית, המגלה בין חפציה סיכה שמקפיצה אותה במרחבי הזמן. היא חוברת לפרנק ווקר, מדען תשוש נפש, המבוגר ממנה בכמה עשורים, (ג'ורג' קלוני) כדי להציל את כדור הארץ העומד לפני הכחדה.

צפייה בסרט מוכיחה שלא רק כדור הארץ נמצא בצרה צרורה, עקב נצלנות וכפיות טובה של המין האנושי, גם הבידור הקולנועי "העתידני" איבד כיוון, עקב אותה חמדנות, של האולפנים הגדולים, ובמקרה זה וולט דיסני.

העלילות דומות מדי, ולעוסות, והאפקטים רבים מדי: חלליות, אמצעי ריחוף שונים ומשונים, רובוטים וחייזרים, כלי נשק משוכללים, והצופה מוצא עצמו שקוע, בניסיון שווא להבין איך הנ"ל פועלים. גם הגימיקים הולכים ואוזלים, והרעיונות הופכים ראוותניים מדי, מטופשים. הפעם הגדילו לעשות יוצרי הסרט, וחצו את מגדל אייפל לשניים, כדי לשגר מתוכו חללית למרחב זמן אחר.

אי אפשר שלא להיזכר, ולו בגלל השם, בקלאסיקה "בחזרה לעתיד" משנת 1985 (שנים יפות לז'אנר עם סרטים כמו אי.טי ו"בלייד ראנר"). שם היה כלי רכב אחד, שהמציא מדען משוגע, העובד על עיקרון פשוט. ברגע שהוא עובר מהירות מסוימת הוא קופץ במרחב הזמן. נהיר וברור. אותו פרופסור הוא גם אב אלטרנטיבי לילד מתבגר, שאביו חדל אישים. ב"בחזרה למחר" הרעיון של מדען מבוגר, צמוד למתבגרת צעירה, תמוה וריק מתוכן.

בחזרה למחר, צילום: יחסי ציבור

מבוסתן אלוהים למלכודת מוות

"פתלתל" הוא סרט עצוב ויפה, המספר את תולדות נהר הירקון. הוא עושה זאת תוך שימוש בחומרי ארכיון נפלאים (חלקם מתחילת המאה) ששימרו את עברו המפואר של הנהר. בעזרתם, ובעזרת דוברים תל אביבים, חלקם אנשי רוח מוכרים, שרק קולם נשמע, בלקין מתאר את תהליך ההתעללות שעבר הירקון על ידינו. איך הפכנו אותו מבוסתן אלוהים, למלכודת מוות חרבה ומצחינה. המסקנה הנוראה היא שלא רק הרסנו ודרסנו כל חלקה טובה, בשם המפעל הציוני, אלא גם סירבנו להכיר באחריותנו לחורבן.

פתלתל, צילום: אבי בלקין ואבי לוי


יפים במיוחד קטעי הארכיון משנות ה-40, בהם נראה הנהר שוצף ושוקק חיים, גדוש סירות, ורוחצים הקופצים בחדווה למים. על גדותיו שכן אז קפה "הווי" שהציג מדי ערב הופעות ג'אז חיות, והיה בבעלות משותפת של יהודים וערבים.

מלחמת השחרור קלקלה את ההרמוניה, ביננו לבין הערבים, ביננו לבין הטבע, והנהר הפך לביב שופכין, בין השאר בגלל הרעיון המטורף והשערורייתי של בן גוריון -  להשקות בעזרתו את כל יישובי הנגב.

בסופו של הסרט, נראה ראש העיר חולדאי קופץ למים, ומכריז שתם פרויקט השיקום של הנהר. כמי שגרה בסמוך, כבר עשרים שנה, וקשורה אליו בנימי נפשה, אני מעידה שאכן הנהר והפארק סביבו שוקם, והוא חזר לרחוש חיים. במימיו אמנם לא רחצתי, אבל שוחים בהם, לקול זמרתם של הציפורים השוכנות על צמרות האקליפטוסים, לא מעט ברווזים, ברבורים, דגים קטנים, ואף סירות מסוגים שונים.
 

מועדי הקרנות של "בחזרה למחר"

"פתלתל" (2014), 60 דקות,  יוקרן בשבת, 30 במאי ב-11:30 בסינמטק תל אביב.