במקרה של להקת וואן ריפבליק, מענגת המחשבה שכמעט אי אפשר להגדיר את סוג המוזיקה שהיא יוצרת.

אמנם כשמאזינים לאלבומים או לקליפים ביו-טיוב, התחושה היא של פופ טהור מזוכך, במיוחד בבלדות הממיסות שלהם. אבל הקטעים הקצביים מתכתבים יותר עם רוק ואפילו עם אינדי-אלטרנטיב.

מנעד מוזיקלי עשיר

אמש בפארק הירקון, בהופעה הפנטסטית שהרימה הלהקה, חבריה בלבלו עוד יותר את מחפשי ההגדרות. בלייב הם נשמעו בועטים ומחוספסים, רחוקים מאוד מהדימוי הפופיסטי הקליל שלהם. במנעד הסגנונות המוזיקליים העשיר והרחב שהפיקו החבר'ה המוכשרים מקולורדו, אפשר היה, אם אתם בראש טוב, לשמוע גם מזמורי אירים שיכורים.

הסולן הנהדר ראיין טדר, חבוש מגבעת שבמהלך הערב תרד ותחזור לראשו שוב ושוב, נוטל את ההובלה עם נאמבר הפתיחה Don't Look Down. מייד מתברר, למי שלא ידע, שיש לנו כאן עסק עם אמן בעל קול יוצא דופן וסגנון שירה ייחודי, עם חיתוכים ועיצורים משלו. לא משהו שדומה לשום דבר אחר. במיומנות רבה הוא מותח את מיתריו לגבהים ולאינטונציות בלתי ניתנות לחיקוי. הקטעים All The Right Moves ו-What You Wanted נותנים לכך משנה תוקף.

אחרי שנוצרת כימיה עם הקהל, וזה קורה מהר מאוד, טדר מספר על Something I Need, מכנה אותו שיר פאב אירי, מגלה כי הקליט אותו עם מקהלת חברים שיכורים, ומבקש מ-20 אלף הצופים, רובם צעירים, בני עשרה, להחליף אותם. הקהל נענה בחדווה.

הסולן, שמחמיא כמה פעמים לקהל, לתל-אביב ולמזג האוויר הנעים שהצטנן ממש בזמן, הוא אמנם המנצח הבלתי מעורער על המופע, ומנגן במהלך הערב בפסנתר וגיטרה. אבל הוא מוקף ומגובה בחבורת מוזיקאים מקצוענים מצוינים: זאק פילקינס (גיטרות, כינור), דרו בראון (גיטרות), אדי פישר (תופים וכלי הקשה) וברנט קטצל (בס וצ'לו).

יחד הם נתנו תחושה משכרת של חבורת אמנים מגובשת שיוצרת מוזיקה לכאורה פשוטה ומלודית, אבל ככל שנכנסים לתוכה מגלים שהיא מקורית, מורכבת, הרמונית ואינטליגנטית. מוזיקה של כלי נגינה, לא של סינתיסייזרים, מיקסרים ומערבלים. צליל אותנטי שלא ניתן לחיקוי. לא במקרה וואן ריפבליק היא אחת הלהקות הלוהטות בעולם כיום וצריך לברך על כך שהחברים נחתו אצלנו בזמן אמת, ועוד כתחנה הפותחת את הטור האירופי שלהם.

וון ריפבליק, צילום: יח"צ

שעתיים של קורת רוח

וואן ריפבליק התהוותה לפני פחות מ-20 שנה, ב-1996, בקולורדו, כאמור. יש להם שלושה אלבומים עד כה, והרפרטואר שלהם כולל חומרים משלושתם, להיטים וכאלה שפחות, וגם קאברים נהדרים. הקהל מכיר, מתלהב ומשתף פעולה עם כל מה שטדר מציע לו. הצעירים האלה יודעים בעל פה את המילים ושרים יחד עם הלהקה את Secretes, Stop and Stare, Something I need וכמובן את Apologize, להיט הענק הראשון של החברים, שהופק על ידי טימבלנד, מי שהפך לכוח היצירתי הדוחף, המניע והממנף אותם.

בהמשך הערב ביצעה הלהקה את Budapest, Preacher, שטדר הסביר כי נכתב אודות סבו שהיה, לדבריו, הרב האישי שלו, ו-Good Life. לאחר מכן בא קטע גיטרה אקוסטית ארוך של פילקינס, עם פריטה וירטואוזית בסגנון ספרדי, שבעצם שימש פתיח ללהיט הכי גדול ומוכר של הלהקה, Counting Stars – שהיווה את אחד מרגעי השיא בהופעה. כיאה לתפקידו כרוח החיה על הבמה, טדר מתרוצץ לאורכה ולרוחבה, יורד לקהל לפלרטט איתו, לצלם סלפי עם מעריצה ואף לספק רגע פטריוטי, כשדגל המדינה מוקרן ברקע.

בהמשך בוצעו בזה אחר זה Can't Stop, Feel Again ,Au Revoir ו-I lived. בחלק האחרון של הערב בוצע Love Runs Out וכהדרן הראשון סיפק טדר קאבר מעולה לקלאסיקה Wonderful World, במקור של לואי ארמסטרונג, כשהוא מעניק לשיר פרשנות אישית אופיינית משלו.

אקורד הסיום, לא לפני שטדר הבטיח שהלהקה תחזור לארץ בסיבוב הבא, לאחר צאת האלבום הרביעי המתבשל, היה If I Lose Myself. בקטע הזה נתנה וואן ריפבליק בראש בסגנון אלקטרו-טראנס סוחף ואפשרה לחבר'ה לקפוץ ולצאת מגדרם עד כדי אקסטזה. קרוב לשעתיים של קורת רוח. שאפו לרפובליקה.     

וון ריפבליק, 29 במאי 2015, פארק הירקון תל אביב.