עם רותם זיסמן דיברתי רק פעם אחת לפני השיחה הנוכחית. ב-2003. אז ראיינתי אותה לשבועון "פנאי פלוס" בו שימשתי כעורך התרבות. לרותם היה זה ריאיון ראשון לתקשורת הכתובה. היא הייתה אז בת 20-19, נערה אמביציוזית מהצפון שיודעת בדיוק מה היא רוצה ועברה לתל-אביב לבדה בגיל 18 וקצת, כדי ללמוד משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין.
 
כשפגשתי אותה מאחוריה כבר היו שני תפקידים, בסרטים "הכוכבים של שלומי", של שמי זרחין, ו"מתנה משמיים", שביים דובר קוסאשווילי.
 
היום רותם זיסמן-כהן (זה שבע שנים היא נשואה לשחקן מוריס כהן), בת 32, כבר מצוידת ברזומה מפואר המכיל תפקידים בכ-20 סרטים באורך מלא, 12 סדרות טלוויזיה ושלוש הצגות. כותרת הריאיון שערכתי איתה ב-2003 הייתה "כוכבת משנה". עכשיו צריך להשמיט את המשנה. בייחוד כשמדברים על "המילים הטובות", סרט שלישי שלה תחת שרביט הבימוי של זרחין, שבו היא בתפקיד הראשי.
 
ובלי כל קשר, היא ממשיכה להיות שחקנית עסוקה. אני תופס אותה באמצע צילומי העונה השנייה של סדרת הפשע "פצועים בראש". 

מחפשת את הראשוניות   

לשאלתי מה השתנה בה מאז מפגשנו בראשית דרכה המקצועית, אומרת רותם שלא הרבה. "אני עדיין כל הזמן מחפשת את הראשוניות בכל דבר, לא רק במשחק", היא מסבירה. "ואני עדיין תמימה כמו שהייתי. אז חיפשתי את החדש, המעניין והאתגרי, וגם עכשיו אני אותו הדבר. רק שכעת אני אפילו יותר משוחררת ויותר נהנית".
 
הלכת על משהו שהרגשת שהוא הייעוד שלך והצלחת.
 
"כן. למרות שאני עדיין כל הזמן מחפשת את הייעוד שלי, לא מרגישה שמצאתי אותו עד הסוף. יש לי כל כך הרבה תחומי עניין. טפו טפו מרגיש לי שאני לא מפריעה למה שקורה בקריירה שלי לקרות. אני לא צריכה להתאמץ, לא צריכה לקחת קואצ'רים למשחק ולהשתגע בקורסים. זה לא משהו שאני מתאמצת עליו, ברוך השם. ואני לא אומרת את זה ממקום של התנשאות.
 
"יש אנשים שצריכים לקחת מאמנים אישיים, לעשות יותר בלגן ולחקור יותר את הנפש. יכול להיות שלכל אחד יש נקודת מוצא אישית שאיתה הוא נולד, ויש דברים שיותר קלים לו. אז אני לא יודעת אם זה הייעוד שלי במיליון אחוז. אבל בנקודת הזמן הזו זה חלק נכבד מהייעוד שלי".
 
אמרת לי אז שמישהי שהיוותה לך איזשהו מודל הייתה מדונה.
 
"אוי, זה ישן... אני עדיין מעריצה אותה, היא עשתה את ההיסטוריה שלה ועדיין עושה. אהבתי את החוצפה שלה ואת זה שהיא באה לניו-יורק בגיל מאוד צעיר בלי כסף, בלי כלום. וזה גרם לי לעשות משהו דומה. היא בנתה את עצמה מכלום ועדיין יש בה את הנחישות והיא ממציאה את עצמה כל פעם מחדש. אבל המודלים שלי השתנו, והיום יש נשים אחרות שאני מסתכלת עליהן בהערצה".
 
מי למשל? 
 
"זה תלוי. יש הרבה נשים שמשפיעות בלי להיות מוכרות והן מודל בשבילי. אבל אם אני הולכת לפי קריירה והתקדמות, אני מאוד אוהבת את יעל אבקסיס ורונית אלקבץ. הן נשים מאוד חזקות, שהגשימו את עצמן. יעל היום גם מפיקה, ורונית מביימת ואני מאוד מעריכה את זה. לנשים זה הרבה פחות פשוט".
 
את מרגישה שהנשים נחותות מהגברים בתעשייה?
 
"לא. נהפוך הוא. אבל נראה לי, ואני יכולה לדבר רק בשם עצמי, שבתור אישה זה קצת יותר קשה. אישה יותר רגשית, מצבי הרוח שלה קצת אחרים. נקודת הפתיחה של הנשים מחייבת יותר מאמץ. יש בהן משהו יותר מקובע, פחות בחוץ, בניגוד לגברים. אצל נשים הכל יותר מורכב".




המילים הטובות (תמונת יחסי ציבור)





"שמי הכיר לי את הדבר הנפלא שנקרא קולנוע"
 
רותם התחילה את עבודתה בקולנוע בסרט של שמי זרחין, כאמור, "הכוכבים של שלומי", הופיעה גם בסרטו "העולם מצחיק" וכעת מככבת ב"המילים הטובות".
 
במרכז העלילה אישה צעירה, דורונה (זיסמן-כהן) המתקשה להביא לעולם ילד עם בן זוגה (צחי הלוי) ונוטלת פסק זמן מיחסיהם. מות אמה (לבנה פינקלשטיין) וגילוי בעיה שיש לאביה (ששון גבאי), שולחים אותה ואת שני אחיה (אסף בן-שמחון ורועי אסף) למסע בפריז ובמרסיי, על מנת לנסות לחשוף את התעלומה והסוד המשפחתי.
 
ספרי על האבולוציה שלך בסרטי שמי זרחין.
 
"קודם כל הוא הבן אדם שנתן לי את ההזדמנות הראשונה לשחק בסרט והכיר לי את הדבר הנפלא הזה שנקרא קולנוע. והוא לקח אותי לעוד תפקיד מקסים ב'העולם מצחיק', בשנה שבה עשיתי עוד כמה סרטים. ולמרות זאת התפקיד של דורונה ב'המילים הטובות' זו כמו חוויה ראשונית. זה לא הרגיש לי כמו פעם שלישית שאני עובדת איתו. 

"הכרתי אמנם את צביון העבודה שלו, את האופן בו הוא פועל, מה הוא דורש, מה הוא צריך, אבל משום שזה תפקיד גדול, עם הרבה יותר אחריות, זה יוצר מצב שהקשר איתו יותר מהודק בכמה דרגות. העבודה על הדמות ועל הסרט, הקשר בינינו, המחויבות אליו ולסרט.
 
"הוא דורש מחויבות מאוד גדולה. אבל היה לי מאוד כיף, כי התאימו לי ספציפית המשמעת והריכוז שנדרשו ממני. היה לי שקט כזה, ומשם עבדתי".
 
ראית בזה שהוא הפקיד בידייך את התפקיד הבעת אמון?
 
"הוא לא רצה בהתחלה. שאלתי אותו לא מזמן, והוא אמר לי שהשם שלי עלה, אבל היה לו קשה לחשוב עליי בתור תהילה ובתור נעמי, הדמויות שעשיתי בסרטים הקודמים איתו, וגם בתור דורונה. אבל כנראה שכשבן אדם צריך לעשות תפקיד, אז בסוף הוא עושה אותו. אמנם עשיתי אודישנים, ואני יודעת שהיו כאלה שעשו לפניי, אבל כמו בכל תפקיד, עוברים כל מיני בירורים בדרך, כדי להבין שהתפקיד שלך".
 
על הדרך גם למדת צרפתית.
 
"התחלתי ללמוד ואני עדיין לומדת, כי אם אתה לא מתרגל אתה מרגיש עילג. זו שפה לא פשוטה אבל אני כבר מתרגלת בה די טוב".




המשגיחים (תמונת יחסי ציבור)



"500 ניצבים ותפאורות במדבר, במרוקו, ובסוף עושים עליך קלוז-אפ"
  
רותם כל הזמן מעלה לעצמה את הרף, או כדבריה לא מפריעה לזה לקרות. בשנתיים האחרונות היא עוברת מסרט לסרט, כשפרט ל"המילים הטובות" הבולטים ברשימה "זינוק בעלייה", "לצוד פילים", "מקום בגן עדן" ו"המשגיחים".
 
 היא גם השתלבה בהפקה בינלאומית, סרט הטלוויזיה האמריקני Killing Jesus. "זה מרגיש לי כמו משהו שמתפתח, אז נוסף עוד משהו ועוד משהו", היא אומרת. "אני מתרחבת, אז יחד איתי העבודה מתרחבת. הסט של הסרט הזה, בהפקת רידלי סקוט, הצטלם במרוקו, עם 500 ניצבים ומיליון אנשים שבונים תפאורות באמצע המדבר. ובסוף - עושים עלייך קלוז-אפ... אז הכל אותו דבר.
 
"נכון שזה קצת יותר גדול, אבל הרגשתי שאני משתלבת די טוב בנוף הזה. לא הפחיד אותי. למען האמת, אני דווקא אוהבת יותר את האינטימיות, את הסרטים הישראליים הקאמריים הקטנים".
 
כמו "הפסקת אש" (סרטו של עמיקם קובנר על זוג שמגיע מהצפון בעת מלחמת לבנון השנייה כדי להתארח ולנפוש קצת מההפגזות בבית זוג בורגני זר בתל-אביב)?
 
"כן. בדיוק. שיחקתי בו שוב כבת זוגו של אושרי כהן, כמו ב'הכוכבים של שלומי'. למיטב ידיעתי הסרט עומד לצאת בקרוב".
 
איך הייתה לך החוויה של הקומדיה בהא' הידיעה " בעלייה"?
 
 "אני חושבת שאני מצחיקה שם מאוד, לא?".
 
לגמרי.   
 
"כבר כשקראתי את התסריט אמרתי לעצמי, איזו דמות מצחיקה! איזה כיף!  אני מחכה לשחק אותה. אנשים לפעמים מסתכלים על התוצאה הסופית ולוקחים את זה יותר מדי ברצינות. אני חושבת שצריך לקחת את זה כמו שאני לקחתי, בכזה פאן, בכזאת אהבה".





זינוק בעלייה (צילום: יוני המנחם)



"אי אפשר לשחק מזרחי, זה לא שחיק"
 
זיסמן-כהן נולדה בזיכרון יעקב וגדלה במגדל העמק. יש לה שני אחים ואחות והוריה הם התגלמות מיזוג הגלויות. אם ממוצא טוניסאי ואב רומני-פולני. אני אומר לה שלמיטב שיפוטי יוצא איכשהו שהיא זוכה הרבה יותר בתפקידים ה"טוניסאיים" מאשר באלה ה"פולניים".      
 
היא מתקוממת. "העניין הקלישאי הזה של 'הבחורה המזרחית', זה לא משהו שאני יכולה להתייחס אליו כשאני עושה סרטים. אני לא יכולה להתייחס לתפקיד מזרחי או לא מזרחי. זה לא שחיק. אי אפשר לשחק מזרחי, אלא אם כן את עושה דמות סאטירית ב'ארץ נהדרת'.
 
"אני הרי מורכבת משני הצדדים, צד טוניסאי וצד של סבא שברח מרומניה לפני השואה. אי אפשר לחפש אמת של מישהו בלשחק מזרחי או אשכנזי. לדמות יש אמת, טמפרמנט, אנרגיה, צבעים, בגדים, טון דיבור שיוצא. זה מה ששחיק. יכולה להיות דמות של פרחה, אבל היא תהייה לא מעניינת. אני משחקת את מה שהדמות מכתיבה לי ועושה רק את מה שמאתגר אותי.
 
"דורונה היא משהו אחר לגמרי מהדמות ב'זינוק בעליה'. הייתה לא מזמן הקרנה של 'המילים הטובות' לפני קהל שהיה מורכב ברובו מנשים, שראו לפני שנה את 'זינוק בעלייה' ואמרו לי שהן התקשו להאמין שזו אותה שחקנית. גם אני מרגישה שזו דמות שונה ומהלך שונה.
 
"אני מוותרת על תפקידים שנראים לי יותר מדי דומים לכאלה שעשיתי. אחרת זה ישעמם אותי. תמיד יהיה דמיון כלשהו, כי זאת אני. נכון לומר שאני עושה תפקידים של מה שאני קוראת 'נשים ישראליות', חזקות חלשות, אבל מפה. עם טמפרמנט ישראלי. אנחנו לא בהולנד. פה השמש קופחת, יש סיר לחץ והטמפרמנט שלנו משותף גם לאשכנזיות וגם למזרחיות. ואני זוכה לשחק את הנשים האלה".
 

מכל עיסוקייך, שכללו בעבר גם תיאטרון ולכל אורך הקריירה גם טלוויזיה, את עדיין מעדיפה את העבודה בקולנוע.
 
"בקולנוע יש משהו גדול, נצחי. יש במצלמה משהו שמנציח אינטימיות. קולנוע זו אמנות מאוד חכמה. תיאטרון זה משהו שהיה בחיים שלי וכנראה נגמר. הייתה תקופה שבה נסעתי לעלות על במות בכל הארץ. אני לא רוצה להגיד שזה לא מעניין אותי, אבל אני יותר אוהבת קולנוע. זה שאני שחקנית זה לא אומר שאני צריכה לעשות כל מה ששחקנים עושים. גם משחק בטלוויזיה פחות מדבר אליי. כל תפקיד שאעשה בקולנוע לא משתווה לתפקיד במדיום אחר".
רותם לא מסתפקת בהתמקדות במשחק בקולנוע, והתחילה לאחרונה גם לכתוב ולביים. לפני כשנתיים יצרה סרט קצר, בן 14 דקות, בשם "מתת". הפיקה לה אותו יעל אבקסיס ומככב בו יהודה ברקן.
 
"הסרט הזה היה מבוסס על סיפור שמספרים על רבי שמעון בר יוחאי", היא מספרת. "אבל כעת אני עובדת על סרט דוקומנטרי, שאני מאוד מקווה שאקבל כסף להפיקו, כי הוא מאוד מיוחד, אקספרימנטלי כזה. חיכיתי הרבה זמן כדי לעשות אותו ואני מקווה שאני מוכנה לזה. ויש גם סרט עלילתי ארוך שאני עובדת עליו, אבל זה לוקח זמן. זו ממש חפירה ארכיאולוגית בתוך עצמך".
 
ובארסנל שלך גם פרויקט בשם "חמור לבן".
 
"זה חלק מטרילוגיה שאולי תיעשה, משהו שהתחלתי לכתוב. בעלי ואני התחלנו לכתוב את 'שבת' לפני שמונה שנים, אבל הנחנו אותו בצד כי הרגשנו שאין לנו כלי, אין לנו אחיזה, לא הצלחנו לכתוב אותו".




המילים הטובות (תמונת יחסי ציבור)






"בכל סרט הוליוודי יש איזה צלב או אזכור לישו, למה לא מפריע לאף אחד?"
 
נראה שכיוצרת את נצמדת לקו הרוחני-אמוני שמאפיין את אורח חייך כבר קרוב לעשר שנים.
 
"אני לא יכולה ליצור ממקום אחר, ממקום שלא יגיע מהעצמות שלי. ניסיתי לעשות כל מיני דברים אחרים, אבל אני רואה שזה לא עובד. בסופו של דבר מה שאמיתי ומגיע מהלב, לא משנה איזו צורה הוא לובש, אם זו אמת פנימית – זה מחזיק. זה מרגש, קודם כל אותי, וגורם לי להוציא החוצה משהו פנימי שאני רוצה לחלוק עם העולם".
 
זה לא מרגיש טיפה מיסיונרי? רצון להטיף?
 
"לא. זה לא מהמקום הזה. דווקא ממקום של אהבה. אנשים חושבים שדתיים הם בובות חרסינה. אבל יש כאן רגשות. אדם שעובר עליו משהו, ולא משנה אם הוא חובש כיפה, רוכש כלים להתמודד עם הדברים, וזה לא אומר שהוא לא מרגיש כלום. אז זה בא אצלי ממקום שרוצה להראות את האמת של זה. זו לא הטפה.
 
"חוץ מזה, בהוליווד כמעט כל סרט מטיף לנצרות, גם אם אנשים לא שמים לב לזה. אפילו סרט מצויר לילדים קטנים כמו 'לשבור את הקרח', שהלכתי לראות עם האחיינית של מוריס לפני כמה זמן. הוא מטיף לנצרות, במסווה של משהו אחר. בכל סרט הוליוודי יהיה איזשהו צלב או אזכור לישו. אז למה זה לא מפריע לאף אחד? אם אתה מנסה טיפה להביא את הדת המופלאה שלנו לסרטים, בצורה יפה, אז זה ישר הטפה? זה ניסיון להחזיר בתשובה?
 
"להשקפתי, לכל אחד יש תפקיד בעולם, פיקדון שעליו להעביר לעולם. וכל אחד מנסה להעביר את הפיקדון שלו בצורה נכונה. אז אני חייבת לעשות סרט שיעניין אותי, עם הקונפליקטים הפנימיים שלי.
 
"אני מעריצה את רמה בורשטיין (במאית 'למלא את החלל'). היא הראתה את הטקסים החרדיים-דתיים, עם כל האנושיות שבזה, ועם כל הקושי. עם אמונה, עם אלוקים והכל. היא מביאה את האמת שלה וזה יפה מאוד. בסך הכל עולמנו הוא עולם אחד, שיש בו מכל וכל".
 
היום תהייה לך פחות נכונות לקבל תפקידים נועזים שכוללים עירום? בריאיון הקודם סיפרת לי שגם שמי וגם דובר בדקו את הנכונות שלך להתפשט מול מצלמותיהם, ואז חשבת, איזה חרמנים הבמאים האלה.
 
"טוב, הייתי ילדה אז. ברור שאני מבינה שזה סרט ואם יש משהו שיצריך ויצדיק, עושים את זה. אני חושבת שדורונה זה תפקיד נועז ביותר, עם עירום רגשי וחשיפה גדולה ובכי. שחקנית יכולה להראות סרט שלם את הציצי ואת התחת ולא תביא באמת את הנשמה שלה. לי בא להביא את הנשמה. זה הרבה יותר קשה. לא כל אחד מצליח.
 
"אני לא יודעת מה יקרה אם אתקל בתסריט שארצה לעשות ויחייב את זה. אני אפילו לא מזמנת לחיי את הניסיון הזה. לא מעניין אותי. אני מקווה שאצליח לעשות תפקידים שיכבדו אותי, את המשפחה שלי, את הילדים שלי כשיהיו. זה עוד משהו שאתה חושב עליו. אני לא נמצאת כרגע בנקודה שאני יכולה לענות על זה.
 
"אתה יודע, בסצנות סקס לא חייבים להראות דווקא את הגוף, גם הראש נמצא שם. אלא שהיום הכל כל כך פרוץ. אם לא מראים ציצי בסדרת טלוויזיה, זה כבר לא אין".




זינוק בעליה (צילום: יוני המנחם)






כל השבוע זה בשביל השבת
 
איך נראה אורח החיים שלך?      
 
"אני חיה לי מיום ליום, מפזרת את חיי ברוח... קשה לי להגדיר. אני אישה נשואה, שומרת על כשרות, חיה אורח חיים תרבותי. מה שאני. כל השבוע זה בשביל השבת. אני לא יודעת למה אומרים Weak-end, סוף חלש. הרי זה השיא של השבוע! בשבת מגיעות מחשבות אחרות לגמרי. כל המהות משתנה. על פי ההלכה, נשמה יתרה מקבלים בשבת. וזה ממש מרגיש ככה. עוד משהו מתווסף. שלווה כזאת. כיף. אני ממליצה לכל אחד. אין פלאפונים, אין מחשב, אין אינטרנט. אין הפרעות. אין הסחות דעת. אני אפילו לא קוראת עיתון. אנחנו לא ממהרים לשום מקום. מדברים ונהנים מאוכל כפי שלא נהנינו כל השבוע".
 
מוריס קיבל אותך כבר ככזאת.       
 
"אצלנו זה הפוך. הוא בא מבית מסורתי והורים שומרי שבת. ההורים שלי לא. על ההתחלה אמרתי לו, 'טוב, אני שומרת שבת'. אז בשבת הראשונה שלנו יחד מוריס הכין דגים והזמין חברים, ודווקא די אהב את זה והלך איתי".
 
 אתם גם הולכים יחד למפגשים עם מורה רוחני.  
 
"זה נראה היום כמו משהו מיושן שיש לך רב, מנהיג רוחני שאתה יכול להתייעץ איתו. אבל איזה כיף זה. אומרים 'עשה לך רב'. אנחנו הולכים פעם בשבוע למפגש אצל הרב יובל הכהן אשרוב, בנווה צדק. אני מתחברת אליו מאוד. הוא מתלמידי הרב מרדכי שיינברגר בירושלים, ראש 'האומה'. מוריס ואני שואבים המון מהמפגשים האלה". 

נשמע כמו טיפול זוגי יעיל
 
"אתה לא מבין כמה".

נראה שמוריס, 39, ואת (הם גרים ביד-אליהו) עושים הכל יחד. מחפשים פרויקטים משותפים לשחק בהם, וגם בשאר הזמן נמצאים יחד. יש דברים שאתם עושים בנפרד?
 
"למוריס יש את תחביב הגלישה שלו והוא גם מצייר ועומד להעלות תערוכה בסוף החודש עם השותף שלו. הוא יוצר עבודות אבסטרקטיות מיוחדות. אני צופה לו גדולות בתחום הזה".
 
אחד הסרטים המסקרנים אליו הצטלמו שניהם יחד הוא "אבינו מלכנו", עבודת הבימוי השנייה באורך מלא של מני יעיש, שרותם שיחקה בסרט הביכורים שלו, "המשגיחים".
 
"מוריס ואני אוהבים את מני אהבת אמת", אומרת רותם. "אנחנו משחקים יחד בסרט, הוא בתפקיד המוביל ואני כאשתו. הוא על תקן מאבטח במועדון מזרחי הנשוי לבחורה בשם רחל, והם מנסים להביא ילד ולא מצליחים. יש להם קשיים כלכליים וכשהם רוצים לפנות לרפואה פרטית לטיפול בבעייתם, המאבטח מצטרף למאפיונר בכיר ועובד אצלו, לשם מימון הטיפולים. ומכאן העניינים מתגלגלים למקומות לא רצויים".