עונת המלפפונים החלה, והסרטים העולים בבתי הקולנוע הם בעיקר סרטי ילדים, סרטי פעולה, וסרטים שונים שנתקעו על מדף המפיצים.

לכן השבוע, ההמלצה הטובה ביותר היא לחפש את הסרט התיעודי "7 ימים בסנט פטרסבורג", שמוקרן בהקרנות מיוחדות בסינמטקים ברחבי הארץ.

הרמוניה של אמנים

זהו סרטו השני של ראובן ברודסקי, והמשכו הטבעי של סרטו הראשון "הום מובי." שני הסרטים קטפו שלל פרסים בפסטיבלי "דוקאביב"  של 2012, ו-2015, ומשתייכים לז'אנר התיעוד האישי.

הכוכבת הגדולה ביצירות המרשימות הללו, היא אמו של הבמאי, ליזה. תאוות החיים של הג'ינג'ית אדומת השיער והשפתיים, היא הלהבה שמניעה את הסרט, ואילולא היא, היה זה סיפור עצוב, בסרט קודר. "כשאתה עובר לארץ אחרת, אתה נופל." היא אומרת לקרובתה במהלך הביקור בסנט פטרסבורג. קרובתה משלימה אותה: "ורק הילדים שלך מתחילים לצאת מזה..."

"לא. לודוצ'קה", אומרת לה ליזה. "הנכדים. הילדים עוד לא. הנכדים. תארי לך שבגיל 47, אדם נעשה חרש-אילם, ובלי עבודה, ויש לו משפחה שלמה על הגב לפרנס".

באמצעות סיפור חייה של ליזה, יחסיה עם בניה, הוורבאליות הנהדרת שלה, נבנית תמונה מרתקת של אנשי העלייה הרוסית והשבר הגדול שחוו בהגיעם ארצה.

ההיענות של ליזה לבנה המתעד מרשימה. השניים נוסעים לשבעה ימים לסנט פטרסבורג, כדי לבקר את הבן, לוניה, אחיו של הבמאי, עמו לא התראו 12 שנים. גם לוניה הוא צלם. צלם סטילס. שני הבנים מצלמים את ליזה ללא הרף, ונדמה כי כולם מאושרים בתפקידם. זו ההרמוניה הבולטת ביותר בסרט. הרמוניה של אמנים היוצרים יחד. גם אם יחסיהם טעונים.

שבעה ימים בסנט פטרסבורג (תמונת יחסי ציבור)

צוות של איש אחד

הצילום הוא הכוכב השני בסרטיו של ברודסקי. המצלמה מחוברת אליו כאיבר נוסף בגוף. לעיתים נדירות הוא מתקין אותה על חצובה, כשהוא מצלם את עצמו, סועד עם המשפחה. ברודסקי אוהב תקריבים, בעיקר על פניה האקספרסיביים של אמו, לפעמים רק עיניה בפריים. ולמרות שהמצלמה קרובה מאוד אליה, ואל האח, שני הגיבורים מצליחים להתעלם ממנה. ופתאום המצלמה משוטטת, מתרחקת לרגע מההתרחשות המרכזית, כמחשבות הבורחות לפתע מהזמן והמקום.

ברודסקי מרבה לצלם דרך שמשות החלונות, דרך מראות, דרך וילונות. אלו פילטרים טבעיים העומדים לרשותו ומרככים את המציאות. הוא יודע גם לצלם בדיוק בשעות הקסם, כשהשמש שוקעת, והאור במיטבו. הוא מצליח ללכוד את יופייה המלכותי של סנט פטרסבורג. כצוות של איש אחד, גם במאי גם צלם גם מקליט, הוא עושה שימוש בכל אמצעי העומד לרשותו.

סרטיו מורכבים מרגעי חיים, ללא ראיונות או קריינות, הוא "הזבוב שעל הקיר". למרות שהוא ממעט להצטלם בעצמו, סרטו מאוד אישי, ואינטימי.

עבודת העריכה במקרה זה, היא מלאכה מורכבת ביותר. שהרי תוצר לוואי של תיעוד אישי, הוא שעות אינסופיות של חומר גלם, בגלל זמינות המושאים. ניכר שהסרט נערך באין סוף משמרות. רגע ועוד רגע צורפו יחדיו לפסיפס מרשים.

ברודסקי, שערך את הסרט בעצמו, העניק גם לעריכה, את מגע ידו האירופאי. אך הוא כבר לא באירופה. גם לא אמו, שהפכה כמעט לגמרי ישראלית ונשואה כעת לישראלי ממוצא תימני ששר לה שירי אהבה בטלפון. וכשאירופאי פוגש ישראליות, מדובר בשילוב נפלא. 

מועדי הקרנות: סינמטק הרצליה: 8 ביולי 2015  ב-19:30 הקרנה + מפגש עם הבמאי, סינמטק חולון: 15 ביולי ב-18:00, סינמטק שדרות: 15 ביולי ב-19:30,  16 ביולי ב-21:00, קרית טבעון – מרכז ההנצחה: 25 ביולי ב-20:00.