אחרי שלושה אלבומי סולו שנטעו את קולה ויצירתה של עלמה זהר בצורה חזקה וברורה במוזיקה הישראלית, היא מוציאה כעת את אלבום שירי הילדים "פלא", ששולח את מאזיניו להיזכר בתור הזהב של אלבומי הילדים, כאלה שהוציאו אמנים כמו אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין ואנשי "הכבש הששה עשר".

את האלבום הוציאה זהר ממש במקביל להתמודדות עם הולדת בנה הבכור שחוגג כיום שנה וארבעה חודשים, ככה שהפעם, הקלישאה שגורסת שאמן עושה ילד ואיתו מוציא אלבום ילדים, עובדת לטובתנו.

פשוט שרתי ושרתי לילד עד שהתחילו להתגבש שירים

"האמת שזה ממש ככה. נולד ילד, את צריכה להרדים אותו, את צריכה להאכיל אותו, ופשוט שרתי ושרתי לילד, עד שהתחילו להתגבש כמה שירים. כל פעם אני ממציאה לו קשקושים אחרים, ולאט לאט זה נתפס. התחילו להתגבש שירים, וכשהיו לי ביד ארבעה, חמישה שירים ששווים משהו, אמרתי, נקליט סקיצות ונראה מה יהיה.

"זה לא שאמרתי, טוב נעשה אלבום ילדים, ונכנסתי לעבוד בסטודיו. הייתי בחופשת לידה, את יודעת, אז עשינו סקיצות, והסקיצות יצאו נחמד, אז אמרנו, נביא נגנים. כל מי שעבד על האלבום הזה זה חברים ואנשים שהיו די בסביבת הבית. רק בשלב מאוחר הבנתי שאני עושה אלבום. זה זרם, וזה זרם עם הילד, דרך אגב. הוא עדיין לא הולך לגן, ואני מניקה תוך כדי ההקלטות".

האלבום הזה מזכיר לאנשים את אלבומי הילדים הישראלים של פעם. הרגשת את זה תוך כדי העבודה?

"אני חושבת שכשיש לך ילד אתה רוצה כל הזמן לתת לו את הכי טוב, וזה נכון גם לגבי הצריכה התרבותית שלו. מאז שהוא בן אפס אני חופרת לו את הפלייליסטים הכי טובים ביוטיוב, ומחפשת לו דברים שאני אהבתי כילדה, ומגיעה לתקופה שבה כל אמן שהחשיב את עצמו למשהו עשה אלבום ילדים. אני מגיעה לאריק איינשטיין, ולחוה אלברשטיין, ולפסטיבלי הילדים שבהם השתתפו האמנים הכי הכי, לא אמני שוליים. כשיוני רכטר או כשנורית הירש כתבו לילדים, זו הייתה איכות מסוימת.

"מתי זה נגמר - כשהתחיל ערוץ הילדים, ואז נהיו כוכבי מבוגרים וכוכבי ילדים, וההפרדה הזו לא עשתה טוב לעולם הילדים. יש לי משאלה-סלאש נבואה, שאני חושבת שזה יחזור. כשאני מסתכלת על הלידות של חברים ואמנים שאני אוהבת, והם פחות או יותר בגיל או בדור שלי, יש לי הרגשה שיצוצו עוד אלבומים כאלה, כי זה באמת פשוט קורה. כמו שלי לא הייתה החלטה מודעת לעשות אלבום ילדים, אבל אני אשמח להצית איזה גל שחוזר לדבר הזה.

"היה עכשיו 'ענן על מקל', יש את 'מוזיקה אורגנית' שעושים דברים נורא יפים לילדים, קורים דברים איכותיים. אבל באמת יש איזה נתק. מאז אלבום הילדים של אריק איינשטיין כאילו נהייתה איזו דממה בחומרים האיכותיים לילדים, ויש לי הרגשה שיוצאים עכשיו דברים קצת יותר מוקפדים".

לשחק באינדיאנים לפחות שעתיים בשבוע

מה רצית להגיד ולהעביר לילד שלך דרך השירים שהמצאת עבורו?

"את יודעת, כרגע אנחנו נמצאים באיזו מין חממה נורא מוגנת, ואני עוד מצליחה להסתיר מהילד שלי את העובדה שלא מזמן שרפו ילד בגיל שלו, כמה שעות מאיפה שאנחנו גרים, והתקופה הזו של החממה מאפשרת לי לתת לו כלים, כי אני יודעת לאן הוא הולך, אני יודעת כמה העולם יכול להיות קשה ואכזר, וכמה הוא יכול להיות מדהים ונפלא, וכל מה שאני יכולה לעשות זה לתת לו את הכלים להיות מה שקוראים אצלנו 'בנאדם'. להיות גם איש טוב, גם אדם פתוח, סקרן, להיות מסוגל לעמוד במשא הזה של החיים ולהישאר נאמן לעצמו, וזה באלף דברים קטנים, של לשים לב, לכבד את עצמו, לכבד את האנשים סביבו, לכבד את כל מה שחי וצומח ודומם, ואיפה שאני גרה, בדרך נס, יש עוד הרבה דברים חיים וצומחים ודוממים.

"זה מדהים כמה שחינוך זה הדברים הכי קטנים של להסתכל, להיות קשובים, לתת כבוד, לא להיות דורסניים ולא להיות אטומים. ממש מהגיל הפיצי הזה. לשמוע מוזיקה טובה, להכין לאמא קפה בבוקר... חינוך... שיהיה לך חוש הומור. לא תעבור את החיים אם לא תדע לצחוק על עצמך. שלא תהיה נודניק.. דברים בסיסיים..."




עלמה זהר, צילום: שרה פלוט

איזה שיר הוא הכי אוהב?

"'גלגולים', שאחותו הגדולה שרה. אחותו הגדולה (מנישואיו הקודמים של בן זוגה של זהר-ט.ג.) היא קצת מעל אלוהים בשבילו. קוראים לה רומי והוא קורא לה ווי ווי, כשהוא רואה אותה הוא מתעלף וכשהוא שומע אותה שרה הנשמה יוצאת לו דרך העיניים. הוא רק שומע אותה הוא מתרגש כל כך, ואנחנו נאלצים לשמוע את השיר הזה בריפיט, לא משנה מה אורך הנסיעה. גם אם זה עד רמת הגולן. שאר האלבום פחות מעניין אותו..."

בין השירים באלבום ביצוע חדש של זהר לשיר "אי שם בלב", שירו של ז'ורז' ברסאנס, בתרגומו של אהוד מנור, שהקהל הישראלי מכיר בעיקר בביצועה של קורין אלאל.

"זה קודם כל שיר שאני מאוד אוהבת", אומרת זהר, "ואני גם מאוד אוהבת את קורין, בכלל, וגם, כל מה שאמרתי לך קודם על מה אני רוצה לתת לילד שלי נמצא בתוך השיר הזה. זה שיר כל כך פשוט, אבל יש בו משהו כל כך מרגש תמיד ונכון ואמיתי. זה לא שחיפשתי קאבר, זה שיר שאני באמת שרה לו, אז זה באמת בא משם".

ואיזה שיר את הכי אוהבת באלבום?

"אני אוהבת את כולם, מה זה..."

די, עד עכשיו נתת לי תשובות כאלה מקוריות :)

"כי באמת אין לי. נדיר שאני לא יודעת לענות על זה כי בדרך כלל אני מאוד יודעת מה המועדפים עלי באלבום, וגם זה, כנראה, אומר משהו. אולי שיר שנקרא 'כל יום'. זה שיר הטיול שלנו, וכשאני שרה את השיר הזה אני ממש יכולה לראות את התסריט. הוא כל כך מחובר לנוף של הבית, והכלבים, ואני יודעת שהוא תמיד יחזיר אותי בול לנקודה הזאת בזמן. אני יכולה להריח את הטיול".

"מאחורי כל אחד מהשירים יש סיפור כזה. יש שיר שנקרא 'אם', והוא שיר הפחד הזה, שהילד בן חודשיים, שלושה, ואז את ככה הולכת למיטה בלילה לראות אם הוא נושם, ופתאום את אומרת, לאיזה מין עולם הבאתי אותו. ההורות היא מפגש עם חרדה ממקום שלא היה עד היום. האחריות, מין תחושה שלא הכרתי בתוך עצמי, והרצון הזה להגן, שהוא רצון אבוד מלכתחילה. אנחנו עכשיו 16.5 שנים מהבקו"ם, כן... אז הפחד שמגיע עם הילדים, האחריות האינסופית הזאת שלא עוזבת אותך אף פעם, אין יותר את אותה רמה של שקט שהכרת קודם.

"או 'שני אינדיאנים' שקשורים לאובססיה שלי עם אינדיאנים. בגיל הזה, שהוא עוד לא רוצה להתחפש לסופרמן, והוא חסר אונים, הוא לא יודע לדבר, אז אני יכולה לחפש אותו לאינדיאני והוא מחויב לשחק עם אמא שלו באינדיאנים לפחות שעתיים בשבוע..."

מה זו באמת האובססיה הזו שלך עם אינדיאנים ? מאיפה זה בא?

"אני לא יודעת. צריך להפנט אותי ולהחזיר אותי לגלגול קודם כדי לגלות, אבל כנראה שזו נשמה אינדיאנית שטעתה והגיעה לנתניה".

"פעם אחרונה שאני מניקה בציצי אחד, שרה ושוטפת כלים בו זמנית" 

ומה עכשיו, מופע לילדים?

"עכשיו – חופש. עכשיו שולחים את הילד לגן בספטמבר, ונחים. השילוב הזה של אימהות מ- איך קוראים לזה,  תיאוריית הרצף? – פלוס עבודה, פלוס לעשות אלבום – לעולם לא עוד. פעם אחרונה שאני מניקה בציצי אחד, שרה, ושוטפת כלים בו זמנית. בפעם הבאה אני יולדת על ערסל בקריביים.

"זה היה טו מאצ'. השנה עשיתי הכל בבת אחת, ופתאום אמרתי, למה בעצם? למה לא לקחת שנה חופש ורק להיות עם הילד? יש לך מין פחד אווילי כזה שהקריירה תיעלם אם לא תתפסי מיקרופון ביד אחת ומטרנה ביד השנייה, אבל זה לא נכון. אפשר לעשות את הדברים אחרת, ולהיות בבית, ואפשר לשלוח את הילד למשפחתון לפני גיל 15... בילד הראשון זה הרגשה שכל דבר פוצע את הנפש הרכה, ואת רוצה להשאיר אותו איתך בבית כמה שיותר, אבל מסתבר שילדים הם די עמידים. נראה לי שאת הילד השני אני אבעט בגיל הרבה יותר קטן... אז עכשיו אני נחה, ואחרי שאני אנוח אני אעשה את מופע הילדים.

"זה גם משהו שידרוש ממני יותר. מבוגרים באים להופעה בשביל לשבת רגע עם הפלאפון שלהם ולהיות בפייסבוק, אבל ילדים, תשומת הלב שלהם עדיין לא משובשת, אז אתה צריך כל הזמן לספק משהו. זה ידרוש ממני יותר שחקנות, וקטעי קישור, זה תהליך אחר מאשר לבנות מופע למבוגרים. ירדן בר כוכבא המהממת אמורה להתגייס לעזרתי, ולעזור לי לגבש שם משהו שיהיה ראוי למאכל ילדים".

עטיפת האלבום "פלא", איור : שרה פלוט


 
עלמה זהר, "פלא"  (עצמאי)