תושביה של השכונה האפורה, גרים בקופסאות לבנות זהות, ונוסעים בבוקר לעבודה, באותה השעה, במכוניות ובבגדים זהים. את ילדיהם הם שולחים לפתור נוסחאות מתמטיות.

באחת הקופסאות גרה ילדה כבת 9, עם אימה, הנחושה להפוך את בתה למבוגר אחראי, בהקדם האפשרי. בחופש הגדול, בשעות הארוכות שהאם, מנהלת בכירה, נעדרת מהבית, בתה עוקבת אחרי לו"ז מדוקדק שכולל לימודים ומטלות בית. כך, בצבעים מונוכרומטיים, אפורים וכחולים, נפתח הסיפור שמוביל את סרט האנימציה "הנסיך הקטן".

בסמוך גר שכן מוזר. יש לו בית מהאגדות,  ושדה של פרחים ופרפרים בחצר האחורית, שם גם רובץ מטוס ישן. השכן הוא הטייס, מספרו של אנטואן דה סנט אכזיפרי. כיום הוא כבר קשיש. מהמרפסת, ממנה הוא צופה בכוכבים (ושומע אותם צוחקים), הוא שולח אל הילדה טיסנים מדפי הספר.

דרך נהדרת לקרוא את הספר

האם לא עדיף היה, להיצמד לספר, במקום לרקום את העלילה המתוארת לעיל? אולי, אך הסרט, בבימויו של מארק אוסבורן ("קונג פו פנדה"), עלול היה לצאת קצר מדי. אבל מה שחשוב יותר הוא  שסיפורו של הנסיך הקטן לא היה נגיש כמו כאן. גדולתו של הסרט שבעזרת סיפור המסגרת, הוא מעניק דגשים לתכנים מסוימים בספר, ומפרש אותם, בצורה אלגנטית ולא בוטה מדי. הסרט, אם כך, הוא דרך נהדרת לקרוא את הספר.

כשהילדה מקבלת את הדפים וקוראת בהם, האיורים המקוריים פורחים מן הדפים, והופכים לאנימציה שונה מזו של שאר הסרט. גיבוריו של הספר המקורי - הנסיך, הטייס בצעירותו, השועל, השושנה - נשארו בדיוק בדמותם, רק שפוסלו בנייר וצולמו בטכניקת  "סטופ מושן". זו גולת הכותרת של הסרט. אנימציה זהובה, נאיבית, חלומית.
בעקבות הקריאה, נרקמת חברות בין הילדה הבודדה לקשיש, שמעניק לה הזדמנות מחודשת להיות ילדה. הוא מלמד אותה לראות עם הלב, מסביר לה שמה שחשוב סמוי מן העין, ומלמד אותה מהו קשר בין אנשים. למשל בעזרת סיפור אהבתם של הנסיך והשושנה.

הנסיך הקטן, המאוהב בשושנה שגדלה על הכוכב שלו, נתקל בביקורו בכדור הארץ, בשדה שושנים, ופורץ בבכי. "חשבתי שהשושנה שלי היא אחת ויחידה בתבל, והנה יש עוד אלפים כמוה". השועל מלמד את הנסיך שהשושנה שלו היא כן אחת ויחידה, כי זו השושנה שהשקה וטיפח, שהקשיב לשתיקות שלה, שכיסה בלילה כשהיה לה קר. "הזמן שביזבזת על השושנה שלך" מסביר השועל, "הופך אותה לחשובה כל כך".

הנסיך הקטן (תמונת יחסי ציבור)





שלמה ארצי כטייס הקשיש

בשונה מאוד מסרטי ילדים אחרים, הקצב של הסרט איטי ונינוח, והייתי מרותקת ומרוגשת. בסופו של החלק השני הזלתי דמעות ללא מעצורים. אך החלק השלישי עורר בי הסתייגות, בגלל הבחירה ב"אקשן" רווי מרדפים ופיצוצים. חשדתי שהמטרה היא לספק את נתח האקשן אליו מורגלים ילדים. מצד שני, החלק השלישי יוצר לראשונה סינתזה בין הספר, לבין העולם שברא הסרט. גם הגיבורה הופכת פחות פסיבית.

ולמרות נחיתת האונס שנחתי אי שם בסופו, הגדוש מדי, אני עדין חושבת  שזה סרט שכדאי לצפות בו, גם לילדים וגם למבוגרים. וכמעט שכחתי להזכיר את המדובב שלמה ארצי (בגרסת הדיבוב לעברית), שמגלם באופן יוצא מן הכלל את הטייס הקשיש.




הנסיך הקטן (תמונת יחסי ציבור)