נדמה לי שהחשיפה בארץ לקולנוע המגיע מתאילנד מצומצמת למדי. אם איני טועה, רק הסרט "הדוד בונמיי שיכול להיזכר בחייו הקודמים" הוקרן כאן מסחרית להרף עין, וגם זאת בעיקר עקב זכייתו בדקל הזהב בפסטיבל קאן 2010.
 
השבוע נזכה בחשיפה גדולה הרבה יותר לקולנוע העכשווי שנוצר במדינה זו, בזכות שבוע הקולנוע התאילנדי שייפתח בסינמטקים ב-2.9, ובמסגרתו יוקרנו שמונה סרטים מסקרנים שנעשו שם בשנים האחרונות. סרט הפתיחה, "המוציא להורג האחרון", יוקרן בנוכחות הבמאי-מפיק טום וואלר, שגם עבודה נוספת שלו, "מודעות ורצח", תוקרן באירוע בהשתתפותו.

במאי ומפיק "הישרדות וי.איי.פי"  

וואלר, 41, יליד בנגקוק, בן לאם תאילנדית בודהיסטית ולאב אירי קתולי, פעיל כמפיק סרטים בתאילנד כבר יותר מ-12 שנה. הסרטים הבולטים שהפיק הם ( Butterfly Man (2002), The Ghost of Mae Nak (2005 ו-(Elephant King (2006, אותם יצר במסגרת חברת ההפקה הפרטית שלו, .Warrenne Pictures סרט בהפקתו, Soy Cowboy, הוקרן בפסטיבל קאן 2008, בקטגוריה "מבט מסוים" וזכה בהכרה ובהוקרה.
 
ויש גם "נקודות ישראליות" ברזומה שלו. וואלר היה מפיק "הישרדות וי.איי.פי" עונה 6, שצולמה בתאילנד ב-2011 ושודרה אצלנו ב-2012. כן נמנה עם מפיקי ארבעה סרטים עבור חברת "מילניום" ומנהלה אבי לרנר, האחרון שבהם "Mechanic Resurection", בכיכוב ג'ייסון סתייטהאם, ג'סיקה אלבה וטומי לי ג'ונס, שמתוכנן להפצה בארה"ב ובעולם ב-2016.
 
אבל וואלר אינו מסתפק אך ורק בהפקה, והתשוקה היותר גדולה שלו לדבריו היא הבימוי. ב-2011 מימש לראשונה את משאלתו זו וסרטו הראשון באורך מלא "מודעות ורצח" יצא ב-2011 והיה מועמד לחמישה פרסי האוסקר התאילנדי. פרמיירת סרטו השני, "המוציא להורג האחרון" (2014), התקיימה בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בשנחאי, וזיכתה בפרס השחקן הראשי את כוכבו, ויטאיה פנסרינגארם. הסרט גם קטף את פרסי הסרט והתסריט הטובים ביותר באוסקר התאי, לאחר שרשם מועמדויות בשש קטגוריות.




טום וואלר (צילום: יח"צ)

קארמה רעה וקארמה טובה
 
שיחה עם וואלר קודם הגעתו ארצה - מטילה זרקור על תכני ואופי עבודתו כיוצר בפרט ועל התנהלות תעשיית הקולנוע התאילנדית בכלל.
 
אבל ראשית לסרטים. "המוציא להורג האחרון" הוא ביוגרפיה קולנועית אודות צ'בורט ג'רובון (ויטאיה פנסרינגארם), האחרון שהוציא להורג נידונים למוות במכונת ירייה (עד שהוחלט על המתה באמצעות זריקה). הוא עבד במקצוע זה 35 שנה והרג ביריות 55 נידונים למוות.
 
בצעירותו הוא היה מנהיג להקת רוק, זמר וגיטריסט, עד שמפגש שלו עם נערה יפה מתפתח לסיפור אהבה גדול. צ'בורט מבין שכאמן לא יצליח לפרנס את בת זוגו, לה נישא, ואת ילדיהם, ולכן חיפש עבודה ממשלתית קבועה. כשנודע לו ששירות בתי הסוהר בבנגקוק מחפש עובדים, הגיש מועמדות והתקבל להיות סוהר ב"הילטון בנגקוק" הידוע (לשמצה, בעיקר). עד מהרה מוצע לו קידום, להפוך למוציא לפועל של כל גזר דין מוות שמוטל על נשפט. הוא נענה להצעה, בידיעה שרק כך יוכל לפרנס את משפחתו בבטחה ולספק לה רווחה כלכלית.
 
אלא שבמהלך עבודתו, נאבק צ'בורט לא אחת בקונפליקט פנימי והוא חרד שמא האיש שאותו הוא מוציא להורג חף מפשע. כבודהיסט אדוק הוא עומד בפני התמודדות מתמדת עם קארמה רעה וקארמה טובה, ונועץ בסמכות בודהיסטית רוחנית כדי לקבל "אישור" למעשיו. ובתוך כדי כך הוא מקים משפחה לתפארת, והופך גם לסב רגיש. ואף שהוא שלם עם בחירתו עדיין מייסר אותו ההכרח להתמיד במקצועו האכזרי וחורץ הגורלות, למען עתידה של משפחתו.          
 
"מודעות ורצח" עוסק בפרשייה של רצח שבוצע במנזר בודהיסטי. גופת נער  מתגלה בשטחו של מנזר בבנגקוק. כשמתברר שהמשטרה לא מתלהבת לחקור את הפרשה, מטיל אב המנזר את המשימה על אננדה (ויטאיה פנסרינגארם), נזיר שהיה בעבר חוקר משטרה, ומצמיד אליו את נער המזבח ג'ק, שישמש לו כעוזר. החקירה מובילה את אננדה ועוזרו למקומות שונים ברחבי בנגקוק, ומביאה בין היתר לחשיפת רשת הברחת סמים שהתפשטה גם לתחומי המנזר, שחיתות משטרתית וגילויי שערוריות לא נעימות המביכות את הממסד הדתי.

אני אומר לטום וואלר שנראה כי מוטיב החטא ועונשו בולט בשני הסרטים. "לא הייתה לי מחשבה מודעת להתמקד בכך", הוא משיב. "אם כי נושא כמו החטא ועונשו בהחלט קרוב למה שאני מכוון אליו ולהשקפת עולמי. אולי זה בגלל החינוך הקתולי שקיבלתי, בשילוב עם העובדה שאמי בודהיסטית".

הסרט "מודעות ורצח" מבוסס על רומן. אבל האם הוא השתקפות של מה שבאמת קורה בתאילנד, דהיינו תופעות של שחיתות משטרתית, הפצת סמים ופשעים אחרים במנזרים?        
 
"במידה רבה כן. שערוריות במנזרים מגיעות לעיתים תכופות לכותרות הראשיות בעיתונים אצלנו ושחיתות משטרתית זו בעיה גדולה בתאילנד. רוב יוצרי הסרטים מתרחקים מנושאים אלה, מחשש שעבודותיהם יצונזרו. לכן, מוטיבים שכאלה בסרטים חייבים להיות מטופלים ברגישות, וכך אני מנסה לעשות בסרטים שלי".




המוציא להורג האחרון (צילום: יח"צ)

"מי שמגלם את ראש המנזר הוא קומיקאי מפורסם בתאילנד"
 
הממסד הדתי הבודהיסטי שיתף אתכם פעולה בהפקת הסרט, או שהדבר נמנע מכם בגלל הנראטיב שאינו מחמיא לו.
 
"למעשה, העמדנו פנים שאנחנו עושים סרט אחר, כאשר שוחחנו עם אב מנזר כזה או אחר כדי לקבל אישור להיכנס עם מצלמותינו למנזר שלו. אילו סיפרנו שהסרט עוסק בתעלומת רצח במנזר ובנזיר רוצח, הוודאות המוחלטת היא שלא היינו מקבלים אישור לצלם בהיכלי דת אמתיים".
 
האם חלק מאלה המופיעים בסרט הם כמרים ונזירים אמיתיים, או שכולם שחקנים מקצועיים?
 
"כל אנשי הדת שבסרט מגולמים בידי שחקנים. קיים איסור בתאילנד להשתמש באנשי דת אמיתיים לסרטים פיקטיביים. למעשה, זה שמגלם את ראש המנזר ב'מודעות ורצח' ואת הסמכות הרוחנית ב'המוציא להורג האחרון' הוא קומיקאי מאוד מפורסם בתאילנד".
 
ספר קצת על מאחורי הקלעים של ההפקה: חיפוש לוקיישנים, ליהוק השחקנים, בעיות שהתעוררו בדרך וכו'.
 
"איתור מנזרים לצילום בתאילנד זה דבר פשוט. הם נמצאים בכל מקום. השתמשנו בכמה כאלה, כשכולם בעצם משמשים בסרט כמקומות שונים בתוך אותו מנזר, זה של הכומר אננדה, בו הוא מנהל את חקירת הרצח. הליהוק היה יותר מאתגר. היה עלינו לאתר שחקנים לא מעטים לדמויות השונות במידה רבה זו מזו, שכולם מוכנים לשנות את הלוק הרגיל שלהם: ללבוש גלימות נזירים ולגלח את ראשיהם.
 
"הקושי העיקרי היה לעמוד במגבלות הזמינות של כמה מהשחקנים, שבגלל התחייבויות אחרות שלהם יכולנו להשתמש בהם רק יום או יומיים. כאלה היו למשל זמרת הפופ צ'ארינה סיריסינה והראפר וואיי פריניה. פרט לכך, התקציב שעמד לרשותנו היה מוגבל, כך שכל אחד מאנשי הצוות מילא כמה פונקציות. צילמנו את הסרט ב-15 ימים בלבד".
 
האם הובעה מחאה על האופן בו הוצגו הנזירים הבודהיסטיים בסרט?
 
"אני חושב שהמסר של הסרט הוא חיובי, לפחות בכל הקשור לאננדה ולשאר הנזירים הטובים, כך שלא התעוררו כל התנגדויות או מחאות. הסרט עבר את הביקורת של משרד התרבות מבלי שאף קטע בו ייחתך או יצונזר. האנשים שם הבינו שכוונת הסיפור טובה ושראוי שהציבור בתאילנד יראה אותו".

"תאילנד היא מדינה נהדרת לצלם בה סרטים, הבעיה היחידה היא המימון"
 
נעבור ל"המוציא להורג האחרון". זהו למעשה סיפור ביוגרפי. מה גרם לך לעשות סרט על צ'בורט ג'רובון?
 
"חיפשתי פרויקט נוסף שאליו אוכל ללהק את ויטאיה פנסרינגארם. באחד הימים קראתי בעיתון על פטירתו של צ'בורט וחשבתי שזה יכול להיות סיפור קולנועי ביוגרפי מדהים, לגולל בסרט את מעלליו של הרוק'נ'רולר שהפך למוציא להורג האחרון בכלא בבנגקוק".
 
הוא מת ב-2012 ולפי דבריך לא יצא לך להכיר אותו לפני כן ולהתרשם ממנו אישית.
 
"מעולם לא פגשתי אותו כשעוד היה בחיים, אבל דון לינדר, התסריטאי שלי, אליו הגעתי לגמרי במקרה, פגש אותו במסיבת עיתונאים להשקת ספרו, ולאחר מכן ערך איתו ריאיון אישי. כאשר החלטנו לעשות סרט שגיבורו יהיה צ'בורט, פנינו לבני משפחתו, ששיתפו איתנו פעולה בתחקיר באופן מלא. אלמנתו ובתו סייעו לדון במיוחד במידע, בעובדות ובפרטים על חייו, בהם השתמש לתסריט".
 
ספר על הקשר שלך עם ויטאיה פנסרינגארם, שגם שותף איתך לכתיבת התסריט של "מודעות ורצח", על פי הרומן של ניק ווילגוס.

"יש בינינו יחסי עבודה טובים מאוד, מאז נפגשנו על הסט של 'הנסיך ואני 4', שהפקתי עבור חברת 'מילניום'. אני מאוד נהנה משיתוף הפעולה איתו. הוא  שחקן שמצליח תמיד להחיות דמות כתובה, כאשר הוא מלוהק לתפקיד הנכון. כדי להיווכח בכך צריך רק לצפות בו בשני הסרטים שביימתי, כמו גם ב'רק אלוהים סולח'. אני חושב שהוא מספק תצוגת משחק יוצאת מגדר הרגיל בכל אחד מהסרטים האלה". 
 
אמרת שהקולנוע התאילנדי הוא חגיגה של סרטי רוחות וקומדיות, המיועדים לבדר את ההמונים, ואילו סרטיך מנסים לחקור תחומים שמרבית הסרטים לא עושים, כמו קארמה. האם פירוש הדבר הוא שעבודותיך אינן  נחשבות בתאילנד לסרטי מיינסטרים, אלא יותר בכיוון ארט-האוס?
 
"בהחלט. סרטיי לבטח אינם נחשבים לסרטי מיינסטרים בתאילנד. נהפוך הוא. קשה לי ללקט קהל רב שם עבור סרטיי, אבל מצד שני הם נודדים ברחבי העולם ומוקרנים בלא מעט בפסטיבלים בינלאומיים".
 
יש לך חברת הפקה פרטית משלך. האם זה אומר שאינך מקבל כל מימון ממשלתי ליצירת סרטיך? איך פועלת תעשיית הקולנוע בתאילנד? כמה סרטים מופקים שם מדי שנה?
 
"אין תמיכה ממשלתית בתעשיית הקולנוע המקומית בתאילנד. אבל הממשלה מספקת הטבות רבות להפקות בינלאומיות שבוחרות לצלם בתאילנד – מה שתמיד קורץ לאולפנים הוליוודיים (רשימה חלקית של סרטים הוליוודיים שצולמו בשנים האחרונות בתאילנד: "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק", "בנגקוק מסוכנת", "רק אלוהים סולח", "הבלתי אפשרי", "האי", החוף" – נ.מ).

"תאילנד היא מדינה נהדרת לצלם בה סרטים, ומימונם זו הבעיה היחידה. רוב הסרטים ממומנים עצמאית על ידי האולפנים הבודדים הפועלים במדינה. מדי שנה עולים למסכים בתאילנד בין 35 ל-40 סרטים, ובגלל מחסום השפה רק בודדים עשויים להגיע גם להפצה ברחבי העולם. בדרך כלל אלה סרטי אמנויות לחימה או אימה".




מודעות ורצח (צילום: יח"צ)

הקשר הישראלי
 
היית המפיק התאילנדי של "הישרדות 6 וי.איי.פי". מה חשבת על הצוות הישראלי מולו פעלת?
 
"הצוות הישראלי הגיע לתאילנד כשמאחוריו כבר חמש עונות, כך שהם תפקדו כמו מכונה משומנת. היו להם ציפיות מאוד גבוהות מאיתנו, למרות שמאחורינו היו רק שתי הפקות 'הישרדות' לטלוויזיה הפיליפינית, שדי שונות במתכונתן מזו הישראלית. זו הייתה הפקה קשה ותובענית בחלקים מסוימים שלה, מאחר שהוכתבה על ידי מזג האוויר, ובאותה שנה חווינו מונסונים רבים.
 
"מעבר לכך, בגלל פערי התרבויות, התאילנדית והישראלית, לקח קצת זמן לשני הצוותים להסתגל לעבודה זה מול זה. עבדו על הפרויקט הזה יחד 120 אנשי צוות ישראלים וזרים, ולצדם אנחנו, 200 אנשי צוות תאילנדים מקומיים. זה היה מבצע גדול, ולמדתי בו המון על עבודה עם צוות ישראלי".
 
איך התוודעת לאבי לרנר ולאנשי "מילניום" ואיך היה מבחינתך לעבוד עבורם?
 
"יצא לי להכיר את החברה כשאחד ממפיקיה צילם בתאילנד לפני 10 שנים.   ב-2009 הם שכרו את החברה שלי לאספקת שירותי הפקה. היו בינינו יחסי עבודה מצוינים ועשינו יחד ארבעה סרטים. הם נהנו לצלם בתאילנד, בין היתר בגלל שזכו בתמורה גדולה על הכסף שהוציאו.
 
"בסרטים בעלי תקציבים נמוכים יחסית הצלחנו לעשות הכל לבד, בכוחות עצמנו, אבל בסרטים גדולים יותר, כמו Mechanic Ressurection, עליו עבדנו לאחרונה, יש הרבה פוליטיקות של אולפנים ואגואים של שחקנים שצריך להתמודד איתם. אלה היו צילומים קשים, מורכבים ולחוצים עם קושי לשלוט בהם. בסופו של יום, הם לימדו אותי המון על הפקת סרטים עתירי תקציב". 

אירועי "שבועיים של קולנוע תאילנדי עכשווי" יתקיימו בתאריכים 15-2 בספטמבר 2015 בסינמטקים ברחבי הארץ: תל אביב, ירושלים, חיפה, הרצליה, חולון, שדרות, ראש פינה וערבה.

"המוציא להורג האחרון" - מועדי הקרנות בסינמטקים של תל אביב, ירושלים ובחיפה

"מודעות וכבוד" - מועדי הקרנות בסינמטקים של תל אביב, ירושלים וחיפה