מחול - הדוכסית ממאלפי במלכודת אחיה

משחק טוב של תלמידי הסטודיו של יורם לוינשטיין מחזיק גרסה חצי-קרנבלית של הטרגדיה של ג׳ון וובסטר

טקסטים מרגשים והרבה גוויות

המחזה "הדוכסית ממאלפי" מאת ג`ון וובסטר, מראשוני המחזאים שצמחו לקראת סוף תקופתו של שקספיר, מגולל עלילה המתבססת על פרשייה אמיתית שהייתה באיטליה של המאה ה-16. דוכסית אלמנה מורדת ברצונם של שני אחיה, קרדינל מושחת והתאום המופרע שלה, שאוסרים עליה לשוב ולהינשא לאחר מות בעלה שהותיר בידיה דוכסות גדולה על כל אוצרותיה.

המחזה של וובסטר מעשיר את הסיפור בטקסטים מרגשים, סערת רגשות, דמויות תיאטרליות וסדרת רציחות בחנק, רעל וסכינים בחזה, בבטן ובגב, ורשימת גוויות - כולל אלה של האחים שבמציאות מתו מוות טבעי ולא הועמדו לדין. דורי פרנס אחראי על הנוסח העברי המרתק ששמר על הניחוח הפוסט-שקספירי המיידי של המחזאות היעקובינית.

שליחם של האחים לכל דבר עבירה של אחותם והסובבים אותה הוא רוצח שכיר, דניאל דה בוסולה, שלמרות מאמציו אינו מגלה את דבר נישואיה בסתר למנהל הבית אנטוניו - חטא כפול, כמובן, כי כן מדובר בנישואים לא ראויים מבחינה מעמדית. אבל הזוג מאוהב ומצליח לנהל את אושרו בסתר, עד שהדוכסית יולדת את בנם השלישי (כך במקור, אבל אחד פחות בעיבוד הנוכחי).

האחים מטילים על בוסולה לחסל את בני הזוג ואת הצאצאים. הדוכסית מבחינה בסימנים לסכנה האורבת לה והיא, בעלה, ילדיה והמשרתת הנאמנה נמלטים מעיר לעיר. בוסולה יוצא בעקבותיהם ובסופו של המרדף המוצלח שלו, ותוך כדי ייסורי מצפון שלו והתקף טירוף של האח התאום, בעקבות רצח האחות שבעצמו חשק בה, נרצח כל מי שהיה מעורב בפרשה.

הדוכסית ממאלפי (תמונת יחסי ציבור)

תמונות מרשימות ומשחק מצוין

את ההצגה בסטודיו של יורם לוינשטיין ביים ועיבד עירד רובינשטיין בתפיסה חצי קרנבלית, אם כי לא מגובשת עד תום, בתפאורה מופשטת של סבטלנה ברגר, עם תלבושות טובות של יהודית אהרון ובעיקר תאורה נהדרת של זיו וולושין. יש גם כוריאוגרפיה של עמית זמיר ופסקול מוזיקלי מלאכותי.

אבל העיבוד, הכולל קיצורים מסיביים משל הטקסט, מרדד את תחושת הטרגדיה, ואף מחמיץ את ממד הטרור והאלימות של שלטונם של שני האחים, בתוך המשפחה ובדוכסות הנתונה למרותם. יש תמונות מרשימות כמו תמונת חדר המיטות של הדוכסית, או זו של הקרדינל ופילגשו במשחק סאדו-מאזו נוסח ״המרפסת״ של ז׳אן ז׳נה, או לכידתה של הדוכסית בתצוגה מדומה של רצח בעלה, ויש תמונות מוגזמות כמו טירופו של אחיה התאום פרדיננד ורצח אחיה הקרדינל.

עם זאת רובינשטיין מצליח באלה, ולכל אורך ההצגה, בעבודתו עם השחקנים הצעירים שזו המטלה החשובה ביותר של בימוי הצגות בסטודיו למשחק. והם ברוב הזמן מצטיינים קודם כל בהגשת הטקסטים בבהירות ורהיטות. ליאור בלאוס מצדיקה במשחקה המשובח כדוכסית את התשוקה שהיא מעוררת, ומעצבת דמות מעניינת של אישה דעתנית ועצמאית. תום גרציאני נמרץ ותוסס בתפקיד פרדיננד האח התאום שלה, עדין באהבתו הסמויה לאחותו - המסומנת כבר בתמונה הראשונה שרובינשטיין הוסיף למחזה - ומשחקו מגיע לשיא בתמונת הטירוף שלו.

רועי וינברג מתפתח במהלך ההצגה למלוא נוולותו של הקרדינל שידו בכל ואפילו רוצח בעורמה את פילגשו, שאותה מגלמת יפה אינה בקלמן. עופר רוטנברג מיטיב לעצב את יושרתו ותום לבו של אנטוניו, בעלה של הדוכסית. חנן שוורצברג רהוט וענייני כחברו דליו (שהקיצור הטקסטואלי הסתיר את הצד האפל שלו). ספיר דרמון טובה ונוגעת ללב כבת לווייתה של הדוכסית. על אליאור אמסלם הוטל לעורר צחוקים בסדרת תפקידים אפיזודיים.

את תפקידו של בוסולה הפך רובינשטיין למרכז העלילה מבחינה מעשית וגם כמספר ואורי עטיה עושה זאת בקלילות מרשימה, בעיצוב דמוי ריצ׳רד השלישי, ובחצי קריצה של ליצן-חצר. למרות שהוא אינו יוצר דמות מבעיתה ואלימה, ונראה יותר כסוכן חרש, הוא מיטיב להעביר את הרוע הטמון בו, וגם את המסרים המוסריים, לכאורה או לאמיתם של המחזה.

הדוכסית-ממאלפי-2-יחצ.gif

הדוכסית ממאלפי (תמונת יחסי ציבור)

בסיכומו של דבר ההצגה בסטודיו של יורם לוינשטיין עוברת בשלום את המחזה של וובסטר הנחשב לאחד משדות המוקשים של הדרמה העולמית, וזו הזדמנות לשוב ולהתוודע אליו.