מחול - עולים השבוע: פלאפל אטומי ועוד

הפרודיה הסהרורית של דרור שאול, קווין קוסטנר בסרט ספורט חדש, קומדיה צרפתית קורעת ועוד

"פלאפל אטומי" (ישראל 2015)

קומדיה. סרטו של דרור שאול. העלילה מתרחשת ימים לפני תקיפות גרעיניות של ישראל ואיראן זו את זו. בחמ"ל הישראלי יושבים שר הביטחון (יונתן צ'רצ'י) ולידו הרמטכ"ל (יוסי מרשק), עוזרו האזרח ק' (זוהר שטראוס), הרמטכ"ל (יוסי מרשק) השש אליי קרב, ראש אגף המבצעים חיים שי (שי אביבי) וג'ושוע (וויל רוברטסון), מפתח תוכנת המחשב לשיגור הפצצה מישראל. ובמקביל, שתי נערות, הישראלית נופר (מיכל טרבס) והאיראנית שאררה (טארה מלטר), החיות כל אחת בעיירת כור במדינתה, מתיידדות דרך האינטרנט ומתברר שבידיהן המפתח לסיכול מזימת ראשי מדינותיהן. תוך כדי, אמה הגרושה של נופר, מימי (מלי לוי), מפעילת דוכן פלאפל על גלגלים, מוקסמת אוליבר (אלכסנדר פהלינג), גבר יפה תואר, נציג גרמני בוועדה לבדיקת כורים גרעיניים, שבאה לביקור בכור הישראלי. בתה נופר מקיימת קשר עם החבר שלה מרון (עידן כרמלי), אשף מחשבים שיעזור לה ולשאררה לשבש את מזימות שתי המדינות. 100 דקות.

פלאפל אטומי – מועדי הקרנות

פרודיה סהרורית עסיסית על מלחמה, שלום ומה שביניהם. דרור שאול, הזכור לטוב מ"מבצע סבתא" ומ"אדמה משוגעת", פועל שוב בזירה הקומית ומנפיק משל אנטי מלחמתי מצליף (כשברקע מהדהדים סרטי ז'אנר, מהקלאסיקה "ד"ר סטריינג'לאב" ועד "הרוסים באים, הרוסים באים"). רוב דמויות אנשי הממשל והצבא הישראלים קריקטוריסטיות, מוקצנות ומוגזמות, כמעט פסיכוטיות, בעוד האחרים, מבעלת דוכן הפלאפל ובתה ועד החבר שלה וחברי הוועדה לבדיקת הכור, יותר נורמטיביים - מה שבונה קונפליקט קומי אקלקטי. יש כאן סצנות סוריאליסטיות פלסטיות נהדרות ופאנצ'ים קומיים מתוזמנים היטב. וגם תמהיל מנצח של שחקנים מקומיים כריזמתיים, פלוס שחקני רכש, מפהלינג ("מבוך השקרים") הגרמני ורוברטסון הניו-זילנדי, ועד הגרמנים והגרמניות ממוצא איראני. כולם, בהדרכת שאול, עושים עבודה טובה מצוינת.

פלאפל-אטומי-יחצ.jpg

פלאפל אטומי (צילום: יחסי ציבור)

"המירוץ לפסגה" (ארה"ב 2015)

דרמה. סרטו של ניקי קארו, בהתבסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו ב-1987. ג'ים ווייט (קווין קוסטנר), מורה לחינוך גופני ופוטבול, סוחב אחריו רקורד של התפרצויות והתנהגויות לא הולמות עם חניכיו. לאחר שפוטר ממשרתו הוא מגיע עם אשתו, שריל (מרי בלו) ושתי בנותיהם, לעיירה הנידחת מקפרלנד, המאוכלסת בעיקר על ידי היספנים-אמריקאים, שם קיבל משרה חדשה בבית הספר התיכון המקומי. הוא נוכח לדעת שלחניכיו הלוזרים אין סיכוי בפוטבול, אבל לרוץ בשדות, שם הם מסייעים למשפחותיהם בקטיף, הם יודעים. הוא מחליט להקים נבחרת רצים שתשתתף באליפות קליפורניה במקצוע חדש, ריצות שדה. פעולות גיבוש הקבוצה, והכשרתם למשימה, מתגלות כמורכבות ולחלוטין לא פשוטות. ווייט יהיה חייב לגייס את כל הנחישות הטמונה בו, ולהיעזר במקומיים ככל שניתן, על מנת לקדם את חניכיו שלב אחר שלב למטרה המיוחלת. 128 דקות.

המירוץ לפסגה – מועדי הקרנות

עוד חוליה לאוסף העשיר של סרטי ספורט שצבר קווין קוסטנר בקריירה שלו. נוסחת האנדרדוגים השקופים והנחותים (ממקפרלנד במקרה זה), שמתמודדים נגד נערים עשירים ושחצנים כנגד כל הסיכויים, מוכרת ואפילו שחוקה. אבל מתברר שאם באים אליה ממקום פשוט וצנוע, ולא מנסים להיות סופר-חדשניים או להמציא איזה גלגל חדש, זה יכול לעבוד לא רע בכלל. הסרט הזה משדר יושרה ואמינות. הוא ריאקציונרי בעשייתו, מאוד שמרני גם באידיאולוגיה שלו, ולמרות הכל מצליח לייצר לא מעט מומנטים יפים ומרגשים. לא מעט בזכות חבורה של שחקנים אותנטיים ממוצא היספני, המשמשים עזר כנגדו של קוסטנר.

"משפחה לא בוחרים" (צרפת 2015)

קומדיה. סרטו של מרטין בורבולון. ונסן (לורן לאפיט) ופלורנס (מרינה פואיס) לרואה הם זוג בורגני לתפארת. יש להם קריירות מצליחות, שלושה ילדים מקסימים בית מרווח וחיים דבש. אלא שהשניים מחליטים להתגרש, והרעיון מתבשל אצלם בשקט, ללא ידיעת ילדיהם. לוקח להם זמן עד שהם מצליחים לספר לילדיהם, ולרוע המזל זה קורה לאחר שהשניים זוכים בקידום, כל אחד במקום עבודתו, וכפועל יוצא מכך כל אחד מהם שואף שהשני ייקח לחזקתו את הילדים, מתיאס (אלכסנדר דרוסו), אמה (אנה למרשן) וג'ולין (אשילה פוטייה) ומפילים עליהם את התיק. שהם יחליטו עם מי הם רוצים לחיות. וכדי שהילדים יבחרו "נכון", כל הורה בתורו לוקח אותם למקומות, פעילויות ובילויים מטרידים ומביכים, כדי שלא יבחרו בהם. השאלה היא מי יצחק אחרון: פלורנס, ונסן ואולי הילדים? 90 דקות.

משפחה לא בוחרים – מועדי הקרנות

בחינה משעשעת של בורבולון את מה קורה כשבעל ואישה מתגרשים והסדר הטבעי הרגיל שמתקיים במקרה כזה - מופר. זה מה שמתחולל כשהורים קרייריסטים אנוכיים שמים את קידומם האישי לפני המערכת המשפחתית האישית, בכלל זה טובת הילדים. יש בסרט ארומה אנרכיסטית, שמזכירה קצת את "מלחמת רוז ברוז", מרידה במוסכמות המקובלות ואפילו חילופי תפקידים בין הורים וילדים, עד כדי כך שיש צורך לחפש בנרות איזשהו מבוגר אחראי. בלב העלילה אוסף של סיטואציות קלילות, מפתיעות ואינטנסיביות. שורה תחתונה: סרט המשפחה הכי פרוע, מוטרף ומצחיק שראיתי זה שנים.

"יציאה מלכותית" (אנגליה 2015)

דרמה-קומדיה. סרטו של ג'וליאן ג'ארוד. השנה 1945. ביום סיומה של מלחמה העולם השנייה בלונדון, כמו בערים רבות אחרות ברחבי העולם, יוצאים ההמונים לרחובות ולמועדונים בשמחה ספונטנית. שתי נערות משפחת המלוכה, אליזבת ה-2 (שרה גדון) ואחותה הצעירה מרגרט (בל פולי), מפצירות באביהן, המלך ג'ורג' השישי (רופרט אוורט), ובאמן, המלכה אליזבת (אמילי ווטסון), שיאפשרו להן לצאת לחגיגות, להתערבב קצת בהמון, לחוש את דופק השמחה של העם. ככלות הכל, כנסיכות הן חיות כמעט בוואקום, לא מורשות לעזוב את ארמון בקינגהאם ולמעשה מנותקות מהחיים האמיתיים. לאחר התלבטות מחליט המלך לאפשר לבנותיו לצאת, אבל כמובן מצמיד להן שומרי ראש שיישארו בטווח ביטחון מהן. אלא שהבנות לא בדיוק ממלאות אחר מצוות אביהן, חומקות משומרי הראש ומתחילות להתרועע עם גברים זרים שפגשו. אליזבת מתחברת באותו ערב לחייל עריק, ג'ק (ג'ק ריינור). 97 דקות.

יציאה מלכותית – מועדי הקרנות

זוהי כמובן רק פנטזיה פיקטיבית, לא נרשם ערב כזה בנעוריהן של המלכה אליזבת ואחותה. אם זאת, אפשר להניח שהמלכה, ששברה בימים אלה את שיא אורך כהונת מלך או מלכה באנגליה, הייתה שמחה אילו ניתן לה אז, כשהייתה בת 19, לממש ערב ספונטני שכזה. שש שנים לאחר מכן, בגיל 25, היא כבר הוכתרה למלכת בריטניה. בכל אופן, דווקא כפנטזיה "יציאה מלכותית" הוא סרט חינני שכל כולו מסע לילי קסום של שתי נסיכות שמגלות איך נראים החיים מחוץ לאקווריום המלכותי, כשרוב הזמן הן משוטטות אינקוגניטו, מבלי שהציבור יידע מי הן. קראוד-פליזר מענג.

"הביקור" (ארה"ב 2015)

אימה-מתח. סרטו של מ. נייט שיימאלאן. אם (קתרין האן) חד-הורית לשני ילדים שלא הייתה בקשר עם הוריה שנים, בגלל טראומת עבר, יוצרת איתם קשר מחודש ונענית לבקשתם לשלוח אליה את בתה נאנה (דיאנה דונגאן) ובנה טיילר (אד אוקסנבולד), אותם הסב והסבתה כלל אינם מכירים. הילדים פוגשים את סבתא בקה (אוליביה דג'ונג) ואת סבא פופ פופ (פיטר מקרובי) החביבים ומסבירי הפנים. נאנה לומדת קולנוע ועושה סרט דוקומנטרי על משפחתה, ובעיקר על אמה ובית הסב והסבתא בו נולדה. הסב מבקש מנכדיו שלא לצאת מחדרם אחרי תשע וחצי בערב, שעת כיבוי האורות בבית כדבריו, אבל כשהם מפרים את הציווי, הם מגלים שהתנהגותם של סבם וסבתם בשעות האלה מוזרה, ובהמשך ייחשפו לעוד ועוד אירועים ביזאריים בבית. 94 דקות.

הביקור – מועדי הקרנות

בעבר, שיימאלאן יצר סרטי מתח-מסתורין אניגמטיים מסקרנים, בהם "החוש השישי", "בלתי שביר" ו"סיינס". אבל מאז רוב עבודותיו לא מצליחות לעמוד בסטנדרטים שהציב בסרטיו הראשונים. גם "הביקור" לא יחזיר לו את תהילת העבר. נראה כי חובבי סרטי האימה ישתעממו מסרט זה, שעבור אלה המכירים את נוסחאות הז'אנר הוא די צפוי, נטול הפתעות ורוב סצנות האימה בו הן קלישאות מסרטים קודמים בקטגוריה. גם השימוש האינטנסיבי במצלמה תזזיתית נישאת ביד היא לא טריק חדש, כידוע. בשורה התחתונה, "הביקור" הוא סרט מאכזב.

"ריקי והפלאש" (ארה"ב 2015)

דרמה. סרטו של ג'ונתן דמי. ריקי (מריל סטריפ) היא רוקרית עבר קשוחה, זמרת וגיטריסטית, שהרבתה לבצע טעויות בניסיונותיה להגשים את חלומה ולכבוש את סצנת הרוק. כשהיא שבה הביתה, מקבלת ריקי הזדמנות לעשות תיקון בחייה, כשהיא במחיצת משפחתה, בין היתר בסיוע לבתה, ג'ולי (מיימי גאמר), הנתונה במצוקה. 102 דקות.

ריקי והפלאש – מועדי הקרנות