את היצירה של נועה בנתוֹר אי אפשר לנתק מקורות חייה. Love and Darkness, אלבומה החדש, השלישי, הוא בבואה שכזאת, למי שנדדה והתגוררה בשלוש יבשות, שמקורות השראתה הן במערב, והתמודדותה עם אהבות ומשברים, אמונה ובריאות, סבל וקשיים מזינים את תשעת שיריה (38 דקות).

הדגמה מדויקת של יופי

היא כותבת ושרה באנגלית. אמנם נולדה בארץ, אך את ילדותה עשתה באוסטרליה ואת לימודי המוזיקה שלה בניו יורק, שם ראה אור (2005) אלבומה הראשון Waiting on a shelf. את Modern Grace , אלבומה השני (שהוקלט לייב) הוציאה בארץ. הקול שלה מזכירת את זה של שאדיי הבריטית, עם לא מעט השפעות נוספות משולבות, בעיקר משל זמרות הג'אז הגדולות של שנות השלושים והארבעים של המאה שעברה, בימים שהיו שרים בשביל השירה, לענג את האוזן, להנעים את הזמן.
 
ההבעה של בנתור מאופיינת בפשטות יפה וכובשת. קול הדבש שלה מכשף. היא שרה במתינות ובמתיקות גם את הטקסטים הקשים ביותר, ולא חסרים לה כאלה. יש בה רכות חלומית, חושנית ומזמינה, על גבול האירוטיות, כשההפקה המוזיקלית סביבה - של שותפיה לעיבודים, לנגינה (במגוון כלים) ולהופעה, בן גולן ואיתי זנגי - נאמנה תמיד למבע אקוסטי-אינטימי, של בלדות קלידים, גיטרות קלסיות ותזמורי מיתרים. ואין שום בעיה לתייג אותה תחת הערך המילוני יופי. להיפך, זו הדגמה מדויקת.
 
"אהבה וחשיכה" (אם יורשה לי תרגום לעברית) הוא תוצר (בעזרת תומכיה הנאמנים ב"הדסטארט") מאבקה של בנתור עם מחלת הסרטן, איתה היא מנהלת "רומן" ארוך כואב ובלתי מתפשר. Modern Grace ראה אור תוך כדי הטיפולים במחלה כשהתגלתה לראשונה. בעטיים היא נאלצה לבטל השתתפות בפסטיבלים נחשבים באוסטין ובטורונטו. לפיצוי מה זכתה כשהופיעה כחימום לאסף אבידן במהלך סיבוב ישראלי שלו, אך בשל מצבה הבריאותי נאלצה לקחת הפסקה מהמוזיקה למשך יותר משנתיים. 

 
לפני כשנה, דווקא כשהמחלה פרצה מחדש, החליטה נועה לחזור ליצור, לכתוב ולשיר תשעה נתחים של כאב וגבורה על חורבות האהבה וההיאחזות בחיים. כולם, כאמור, בלדות, שמבוצעות אולי מתוך כעס עצור וחוסר-אונים אצור, אבל בהשלמה מרוככת ומפויסת, ובאופטימיות שאין חזקה ממנה.
 
"שמיים, מדוע אינכם באים לקחת אותי. פעם אהבתם אותי", היא קובלת מן הסתם בשיא הכאב והיסורים של הטיפולים ב-Blue Skies, בלדת הקלידים הסימפונית הנוגה שפותחת את האלבום. אותם יסורים וסבל מובילים אותה לבקשה-תחינה Marry Me בתקווה שהנישואין ישחררו אותה, כיון שהיא כבר שלמה את מיסיה והיא מבקשת רק שלווה. פעמוני החתונה מצלצלים כפעמוני שיר ערש (אחרון?) וכינור מייבב בעדנה על הצ'ילאאוט כמו ה"מרי מי" מתנגן כ"מרי כריסמס".
 
האהוב מפנה את גבו לחלומותיה. "מי יודע מה יביא העתיד?", הוא תוהה בקשיחות חסרת רגש, מתרחק, מתנתק ונוטש כשה-City Lights מהווים אילוסטרציה אכזרית וקרה. בשיר הנושא הנהדר, בלדה של פסנתר ומיתרים, היא באה חשבון עם האהוב שסירב וזנח: easy to love, easy to leave, היא מתריסה כנגדו. "האם באמת אהבת אותי, את כל היופי שבי, האם בכלל מצאת בי את כל שחיפשת באהבה, האם אתה מכיר אותי?".
 
שבר האכזבה נמהל בתחושת ההחמצה ב-After I’m Gone, ללא ספק היפה בשירי האלבום, לצלילי אורגן, גיטרה חשמלית וטרומבון ענוג: שיר לילד שלא נולד, ואחרי שהיא תסתלק משאלתה היא להיות לו מושיע, כוכב מנחה, מדריך לחיים.

נועה בנתור (צילום: חן מנדלוביץ)
 


כואב ויפה
 
בנתור לא מוותרת על האהבה. היא משתוקקת לאהבה, נואשת להתאהבות לפחות עוד פעם ב-Fall In Love With Me. זו גם תפילתה לאלוהים (ב-God): אני עייפה מהכאב, חבולה ומחוסלת, לקחתי כל מה שיכולתי... אלוהים, לא נותר את מי להאשים, אני אדמה חרבה בלי גשם. אתה יכול לרפא אותי, לתקן אותי, ללמד אותי לאהוב מחדש... אני לא רוצה להיות הטעות שלך, מסע שאף אחד לא יוצא אליו משותק ומאולף. רק היא, בגיטרה קלאסית, וזנגי בקלידים. לחבק אותה על אומץ הלב ולגונן עליה על ההעזה שבהיחשפות האישית.
 
בצר לה, בתחושת הקץ המתקרב, כשהיא אפופה במשככים ומעורפלת בתרופות היא הוזה מפלט ב-.Sesame St, בלדת אורגן וגיטרה חשמלית (עוזי פיינרמן, בדרך כלל מעבד כלי המיתר באלבום, כאן שותף בנגינה ובשירה) שמספקת נגיעות בלוזיות חלומיות, שיש בהן כוח, חבל הצלה וביטחון: "הקול שלי הוא כל מה שהיה לי, כל מה שאני צריכה – נמצא בי".
 
והסיום, שמבקש להאריך את הרגע (Fly Away, הרצועה הנועלת והארוכה באלבום; הלחן של בן גולן), הוא איור לפרידה נחשקת: "לו יכולתי להיות פרפר, הייתי פורשת כנפיי בבכי שקט, מתעופפת  הרחק מכאן, מניחה את חלומותיי על קרני הזמן – אבל אני תמיד נופלת לפני שאני מתרוממת". את המיתרים צובטת בעדנה גיטרת סלייד מכמירה.
 
את האלבום הכואב והיפה הזה משלימה אריזה מכאיבה לא פחות ביופיה. בחזית צילום שמדגים את סימני המחלה (ורידים בולטים משורטטים מעל עין שמאל, קרחת שזה עתה החלה לצמח שיער, עיניים עצומות ושיניים חשוקות) וגם את הניסיון לייפותה (באמצעות מברשת איפור). ובתוך החוברת צילומי הרנטגן (סי.טי.?) של גופה כרקע למלות השירים. הישרדות נקנית באומץ לב.

נועה בנתור (צילום: חן מנדלוביץ)

ווקאליסטית נהדרת, הרכב ליווי חכם
 
בניגוד ליוצרים לא מעט, עמיתות במיוחד, בנתור לא מפנה עורף לגישתה באלבום בגיחתה לבמה. אמנם לא כל נגני האולפן איתה בהופעה, אבל מרביתם, והם טוענים את המופע בנאמנות ובאמינות ליצירה האקוסטית והאינטימית. הרכב ליווי חכם, מחושב, נכון ומאוד מדויק.
 
גולן מתחיל באקוסטית, אבל יעבור גם לפסנתר ולתופים, וזנגי שמתחיל בחשמלית, יגיע גם קלאסית, לקסילופון ולפסנתר. אשריה שהם איתה. חן שנהר בכינור מייצג גם את אבנר קלמר וגליה חי, ואביגיל ארד בצ'לו ממלאת את מקומה של הילה אפשטיין. כל אלה מעניקים לקולה מעטפת זהירה ועשירה בה בעת.
 
ההופעה נפתחת בהקרנת קליפ מרתק של "אהבה וחשיכה", כאיור לסערת התחושות שליוותה את יצירת האלבום. Fly Away כמו ממשיך את הקליפ בניסיון להמריא. האווירה דכאונית, אבל הגוון פולקי. Marry Me מעצים את הכיוון המוזיקלי לפסי קאנטרי מוקדם, אפילו קצת ג'אזי. אמריקאי מאוד בכל מקרה.
 
אחריהם היא משלבת את שיר הנושא מ-Modern Grace אלבומה הקודם, מהתקופה "האופטימית" שלה, כדבריה. מלווה את עצמה באקוסטית, נעזרת בגיטרות של גולן וזנגי. האלבום השני מקבל ייצוג בשני שירים נוספים: Love ו-Time, בשניהם מלווים אותה גולן וזנגי.
 
היא ממשיכה להשמיע את כל שירי הכאב של "אהבה וחשיכה", אם כי בסדר שונה: Blue Skies (שנכתב, כך היא מגלה, ביום כיפור שעבר, היום הכי "נמוך" במסכת הטיפולים והיסורים שלה); After I’m Gone שצובט גם על הבמה; God; Fall In Love With Me (שהוא האחרון שכתבה לאלבום); City Lights (שמסמן, כשיר אחרון קודם הדרנים, עליית מדרגה בעוצמת ההבעה, כמו שולפת ציפורניים ומקמצת אגרופים); ו-Love and Darkness שהקליפ שלו פתח, גם נועל, בביצוע החי.

נועה בנתור היא ווקליסטית נהדרת. גם פולקית, גם ג'אזית, גם קברטית. משלבת גם נגיעות קלאסיות אופראיות. שילוב של בילי הולידיי, מרילין מונרו וקרן קרפנטר, נוסף על שאדיי שהוזכרה לעיל. זמרת בל קנטו. קול דבש, סקסי, מתפנק, עורג והורג ברכות.
 
אמנם היא מאוד סטטית, יושבת לכל אורך המופע (ואני תוהה ביני לבין עצמי שלו ידעה לנגן בפסנתר, אפשר והיתה מעניקה לשירים ולהגשתם עוצמה בל תתואר), אבל היא מרתקת-מהפנטת, והמוזיקה שלה יפה ומכאיבה, תרתי משמע. אתם חייבים להכיר אותה. 



נועה בנתור (צילום: חן מנדלוביץ)

 
נועה בנתור.  Love and Darkness (עצמאי)
נועה בנתור, השקה ל"אהבה וחשיכה". אוזן בר, תל אביב. רביעי, 9 בספטמבר 2015