"באבא ג'ון" (ישראל 2015)
 
דרמה. סרטו של יובל דלשד, זוכה פרס אופיר. במשפחה החיה במושב המאוכלס רובו ככולו על ידי יוצאי איראן, האב יצחק (נביד נגאהבאן) מנהל את המשק המשפחתי, לול תרנגולות שהקים אביו כשהמשפחה עלתה לישראל. בנו מוטי (אשר אברהמי) מגיע למצוות והאב מלמד אותו את עבודות המשק כדי להנחיל לו את המקצוע, כדי שתהייה המשכיות בטיפוח הלול גם בדור הבא.
 
אלא שהנער אוהב לשפץ גרוטאות ולבנות לבד מנועים, ונראה שהוא טוב בזה. הבעיה היא שהאב לא משלים עם כך שבנו מורד בו ובמסורתו ומנסה לגרום לו ללכת בתלם המשפחתי. עם הגעת הדוד, אחי האב, מארצות הברית לביקור, המתח במשפחה עולה עוד יותר, לאחר שמוטי מתחבר לדוד וזה מצדד בו ובהחלטתו לבחור בדרך אחרת. ולסבו של מוטי יש דעה נחרצת. 91 דקות.  

באבא ג'ון - מועדי הקרנות
   
סרט אותנטי-לירי-פיוטי מוקפד, שהושגה בו אמינות נהדרת בבניית הפולקלור המשפחתי ואווירת המשק של יוצאי איראן. כאן צריך לציין גם את הבחירה הנכונה שרוב-רובו של הסרט ידבר בשפה הפרסית. הבמאי בנה היטב את מערכות היחסים בתוך המשפחה ואת המתח ההולך וגואה בהדרגה בין האב ובנו, כמו גם את הקונפליקט הקשה שנוצר כשמגיע הדוד. וברקע האם שמנסה לפשר ולגונן על הילד. משחקם של אברהמי ונגאהאן מעולה. הבעיה היחידה אולי ב"באבא ג'ון" היא שהתסריט שלו נבנה אט אט לקראת איזשהו שיא, אבל בשלב מתקדם מאוד מתרחשת תפנית עלילה פתאומית מפתיעה, ללא כל הכנה לכך.           

גם סטס (קאי קרב לניקוב), המפקד התורן בבסיס, שנראה כמו מאחז רפאים, מלחיץ את מתן. מה גם שמשימת החיילים היא לשמור על אנטנה המפיצה קרינה מרעילה ומשבשת את מכשירי הסלולר של החיילים. עם רדת הערב מתן ייסחף להרפתקה הכי מבעיתה ומסויטת שהייתה לו בחיים. 84 דקות.

מסווג חריג - מועדי הקרנות
 
זה אמנם סוג של סרט נוסחה, אבל הוא מנווט-מתמרן היטב, ובתזמון נכון, בין הקומדיה לאימה. איתי זבולון, כוכב סרטוני יו-טיוב כידוע, מפגין כאן משחק נוירוטי להחריד, כנדרש, אבל מעט גם קריקטוריסטי-מוגזם. בן שמעון, פרץ ורוטנברג מתלבשים באופן מדויק על דמויות החיילים הערסים-עממיים-מתוחכמים ומגלמים אותם היטב. הבעיה כאן היא שהסרט מרגיש כפרויקט שאין בו שום פן אישי של היוצר, שזהו סרט הביכורים שלו, ושהוא נוצר כמעט אך ורק מתוך חיבור לז'אנר סרטי האימה. ככזה, הוא מתכתב עם סרטי "אימה בצבא" שנעשו כאן בשנים האחרונות, בהם "בשר תותחים" ו"מורעלים". אוהבי הסגנון ייהנו ממנו.

         
"מר הולמס" (אנגליה 2015)
 
דרמה. סרטו של ביל קונדון. שרלוק הולמס (איאן מק'קלן)  הוא כבר פנסיונר ותיק, בן 93, החי בשנת 1947 בכפר קטן עם מנהלת הבית המסורה שלו, גברת מונרו (לורה ליני) ועם בנה רוג'ר (מילו פרקר), המתחבר אליו ומנסה לשאוב ממנו את רזי הבילוש, ככל שהדבר עוד ניתן.
 
הולמס מנסה לכתוב את זיכרונותיו, אך לעיתים הוא כבר שוכח את העובדות החמקמקות. ועדיין הוא טרוד באיזו חקירה בלתי פתורה שניהל, ורק חלקים ממנה הוא זוכר. ובכל זאת הוא מנסה להרכיב מחדש את רסיסי הפאזל ולפתור את התעלומה, לאחר 50 שנה. ובתוך כדי כך הוא מעביר בנעימים את זמנו בחלקת הטבע השלווה בה הוא חי, שבסמוך לה רוחשת כוורת דבורים. 104 דקות.

מר הולמס - מועדי הקרנות
 
גרסה יפה, מעודנת ומסוגננת לאגדת הבלש שרלוק הולמס. החיבור בין הבמאי קונדון והשחקן המעולה מק'קלן הוכיח את עצמו כבר ב"אלים ומפלצות", וכאן הוא מקבל משנה תוקף. השניים מסתייעים בכתיבתם של מחבר הרומן מיטש קולין, והתסריטאי ג'פרי האצ'ר, שעיבד אותו לקולנוע. זהו תסריט חכם, המתובל בהברקותיו חדות האבחנה של הולמס. עם זאת, זוהי הרפתקה הולמסית משוחררת ולא מכופתרת – וטוב שכך - שכן האקס בלש המפורסם מתואר כאן כזקן חביב שמעביר את הזמן שנותר לו במימוש הנאות קטנות ובהשלמה עם כך שרוב רובו של מפעל חייו כבר מאחוריו. סרט מקסים ומענג.  

  
"שובר את הכלים" (ארה"ב 2015)
 
דרמה. סרטו של אדוארד זוויק. כבר בילדותו, כבן לאם יהודייה קומוניסטית בברוקלין ולאב לא ידוע, התשוקה האדירה של בובי פישר היא לוח השחמט וכלי המשחק שלו. מהר מאוד מתברר שהוא בעל כישרון אדיר למשחק הזה ובתוך זמן קצר הוא הופך לאלוף השחמט הצעיר ביותר אי-פעם של ארה"ב.
 
אלא שפישר (טובי מגווייר) מתברר גם כאדם גחמתי לא צפוי, רווי אובססיות וחדור צורך עז לנצח את האלופים הרוסים, הידועים כטובים בעולם. הוא יוצא לסדרה של משחקים מולם, תוך שהוא נתקף פראנויות שהם שתלו מיקרופונים בחדרו ומאזינים לו.
 
לאחר שהוא מפסיד לאלוף הרוסי בוריס ספסקי (ליב שרייבר), נתקף פישר קפריזות, פורש מהמשחק, חוזר אליו לאחר הפצרות פוליטיקאים אמריקאים מובילים, ויוצא לקרב מכריע על כתר אליפות העולם נגד ספסקי באיסלנד, שעיני כל העולם נשואות אליו. 116 דקות.  

שובר את הכלים - מועדי הקרנות

הבמאי זוויק קיבל סדרה של החלטות נכונות, שהופכות את סרטו ליצירה מרתקת. ראשית, ברוב חלקי הסרט הוא מנסה לחדור לראשו הסוער והפנטזיונרי של פישר ולצלם את המציאות מבעד לעיניו, שנתפשה לעיתים קרובות כעוינת. שנית, הוא בונה את סיפור המראת הקריירה של פישר, כשבמקביל מתעצמות בעיותיו הנפשיות והרגשיות, עד השיא הגדול – התמודדות הענק מול ספסקי באיסלנד. שלישית, זוויק לא זונח את התקופה והאווירה בה התרחשו האירועים, שיא המלחמה הקרה והאופן בו הצטיירה התמודדות שני המוחות המבריקים בעולם - קרב אדיר בין מזרח ומערב. שילוב הפרמטרים הללו מניב סרט סוער וחסר מנוחה, כמו שהיו חייו של פישר והקריירה שלו. מגווייר ושרייבר עושים עבודה מצוינת.

 
 "מגי" (ארה"ב 2015)
 
 דרמה-פנטזיה. סרטו של הנרי הובסון. זו תקופה עתידנית קטסטרופלית בה מכה וירוס איום את העולם, והנפגעים הופכים לזומבים קניבלים, שכל מי שננשך על ידם נעשה תוך תקופה קצרה ומיוסרת לאחד משלהם. ווייד (ארנולד שוורצנגר), חוואי בדרום ארצות הברית, מחפש אחר בתו מגי (אביגייל ברסלין) שנעלמה, ומאתר אותה בבית החולים המקומי. היא נשוכה בזרועה והרופא המטפל אומר לווייד שתוך תקופה לא ארוכה היא עתידה להפוך לזומבי, וכבר לפני כן חובה להכניס אותה להסגר. מאחר שווייד מוכר ואהוד בעיירה, מאפשרים לו לקחת אותה לבית דודתה, קרוליין (ג'ואלי ריצ'רדסון), שם מנסים בני משפחתה, ובראשם אביה, להנעים לה את הזמן, עד שיגיע זמנה להיכנס להסגר. ווייד לא מוכן לוותר על בתו ועושה הכל כדי להאריך את חייה האנושיים. 95 דקות. 

 מגי - מועדי הקרנות

זמן ההתרחשות הוא עתיד אפוקליפטי סופני, והמעטפת היא של סרט אימה-זומבים טיפוסי. אבל למעשה מדובר כאן בעלילה שבמרכזה פרידה נוגעת ללב של אב ובתו זה מזה. התקופה הקצרה המכריעה שזימן להם הגורל עדיין להיות יחד, בצל הידיעה שעוד זמן לא רב הדברים ישתנו כליל, האומץ של ווייד לא לוותר על בתו והצורך הנואש שלה לגמול לו ולהיאחז ככל הניתן בצלמה האנושי – יוצרים סאגה משפחתית מרגשת ומטלטלת, הרחוקה מאוד מנוסחת סרטי הזומבים. שוורצנגר בתפקיד רגיש ומעורר אמפטיה.    

אני נפוליטני - מועדי הקרנות
 
אם "גומורה" היה הנגטיב של נפולי, הרי ש"אני נפוליטני" הוא הפוזיטיב של העיר הציורית הזו שבדרום איטליה. זהו סרט קליל שנועד לעשות טוב לאנשים, וככזה צריך לקבל אותו. אמנם נוכחת בו ה"קאמורה", המאפיה הנפוליטנית הידועה לשמצה, אלא שאנשיה כאן די משעשעים ולא כל כך מאיימים. בסיפור הזה - שבמרכזו השוטר שמתחפש לנגן ונקלע לקומדיה של טעויות - יש הרבה צחוקים, מוזיקה, מקלאסית ועד סאן רמו ואפילו רומנטיקה. וכל זאת על רקע נופיה המהממים של נפולי. אסקפיזם מדליק.

    
"צמרמורת" (ארה"ב 2015)
 
קומדיה-אימה. סרטו של רוב לטרמן, בהשראת ספרי האימה לנוער של ר. ל סטיין. הנער זאק (דילן מינט) עובר כנגד רצונו מעיר גדולה לעיירה קטנה, בהחלטת אמו. סיבה לאופטימיות הוא מוצא בשכנה בת גילו, האנה (אודיה רש), המתגוררת בבית הסמוך.
 
זאק מתערה בחיי בית הספר וקשריו עם אנה מתהדקים. אבל אביה המסתורי והמסתגר זועם על מערכת היחסים שמפתחת בתו עם הנער השכן. מתברר שזהו ר. ל סטיין (ג'ק בלאק) בכבודו ובעצמו, השומר מרחק מאנשים בגלל שהיצורים המבעיתים עליהם כתב בספריו בעצם קיימים במציאות. הם כלואים בתוך הספרים, ואם ייפתחו עלול להיפתח תיבת פנדורה של יצורים מרושעים. ותרחיש האימה הזה אכן מתממש. 103 דקות.

צמרמורת - מועדי הקרנות
 
קומדיה מוטרפת שמזכירה אסוציאטיבית ברוחה את "גרמלינס", משנות      ה-80. הנוסחה הזו של שחרור יצורים מחוללי רעות לעולם כבר שחוקה ובעצם גם מוצתה. ובכל זאת, יש איזשהו קסם רטרו בחגיגת הדמויות המופרעות של סופר האימה לנוער. יש כאן התחלה של משהו אנרכיסטי פורץ חוקים ומסגרות, אבל למרבה הצער הבמאי לטרמן לא הלך על זה עד הסוף. דומה שהסרט מיועד בעיקר לחובבי סטיין וספריו.