את שבוע הסרט הקוריאני בישראל פתחה הקרנה של סרטו של קים סאנג-מאן "הטנור" או בשמו המקורי "הטנור ליריקו ספינטו". הסרט במשפט אחד : זמר אופרה איבד את קולו בעקבות גילוי גידול סרטני בגופו; רופא יפני מצליח לשקם אותו והוא שב לשיר. 
 
לסרט, שנושאו התגברות על מכשול בריאותי, יש מראש סיכויי הצלחה רבים וכאשר המדובר בסיפור שהוא למעשה ביוגרפי, כלומר מעשה שהיה, הקהל מוצא לעצמו מושא הזדהות מורכב.
 
גיבור הסרט "הטנור" הוא הזמר  הקוריאני ביי ג'ה-צ'ול, הסרט מספר את  סיפור חייו  מן הרגע שבו נפגש  באמרגן האמנים היפני קוג'י סוואדה (שמו האמיתי של האמרגן הוא טוטארו וואג'ימה). הסרט נפתח בעבודה משרדית של משרד אמרגנות שחייב לספק מופע לאירוע. האמרגן מגיע לבית אופרה בגרמניה, שומע את זמר הטנור וחש שהוא גילה מכרה זהב: הזמר שיביא את ההצלחה הגדולה למשרד ההפקה שלו בטוקיו. 

עליית כוכבי אופרה מן המזרח
 
הפקות אופראיות וזמרי אופרה מפורסמים והצלחתם הגדולה במזרח הרחוק הם תופעה חדשה יחסית באזור הזה של העולם. לאורך השנים היו זמרים ומוזיקאים קלאסיים מן המזרח, הזרם החל להיות משמעותי בתחילה בין הנגנים הסולנים, כשכנרים, פסנתרנים וצ'לנים מן המזרח החלו לנצח בתחרויות ולהיות גורם משמעותי במפת המוזיקה העולמית.
 
הצלחת האופרה במזרח נבעה בחלקה המשמעותי מהצלחת מופעי שלושת הטנורים (דומינגו, פאוורוטי וקארראס) בתחילת העשור האחרון של המאה שעברה. המופע הראשון שהיה קישוט מוזיקלי לאליפות העולם בכדורגל, הפך לסיפור  הצלחה עצמאי  שכבש את העולם. במזרח הרחוק המפגש עם כוכבי האופרה, הניב סקרנות ואהבה לאופרה המערבית ומכאן הדרך עד לצמיחתם של כוכבי אופרה מן המזרח היתה קצרה.
 
קורות חייו של הזמר שחייו מסופרים בסרט משקפות את לוח הזמנים הזה. לימודי מוזיקה בקוריאה בתחילת שנות התשעים, מעבר להמשך לימודים באיטליה באמצע אותו עשור ומכאן לקריירה הגדולה המתנהלת בגרמניה עד לרגע בשנת 2005, במהלך הופעות של האופרה "דון קרלו", שבו מתגלה מחלת הסרטן בבלוטת התריס שפוגע במיתרי קולו.

כאן נכנס לתמונה האמרגן היפני, שהיה לחברו של הזמר. ברגע שהוא שמע על גילוי המחלה, הוא טס לגרמניה ושם שומע  מרופא גרמני המלצה על עמית יפני, רופא בעל שם בן 77, שמתמחה בניתוחי בלוטת התריס. הוא יוצר את הקשרים עם הרופא. ביי ג'ה-צ'ול מגיע ליפן ואחרי סדרה של ניתוחים מצליח להחלים מן הסרטן, אבל ניטלת ממנו היכולת לדבר. בעזרת סדרה נוספת של טיפולים הוא הצליח לדבר ובהמשך גם לשיר. 
 
הסרט מלווה את או עוקב אחרי גיבור מרגעי השיא  של הקריירה, רגעי הבשורה הקשה, הניתוח, ההשלמה, ההתלבטות ועד לחזרתו הראשונה לבמה.  עלילות משנה בסרט עוסקות באשתו, זמרת אופרה בעצמה, במאבקים שהיו לה מול זמרים ובהחלטתה  להפסיק להופיע ולטפל במשפחה. 

מי הגיבור - הזמר או האמרגן?
 
הרעיון ליצור סרט נבע לאחר שהמפיקה קים ג'ונג-אה ואחריה הבמאי הקוריאני קים סאנג-מאן  צפו בסרט  דוקומנטרי על הזמר ביי ג'ה-צ'ול. הם יצרו קשר עם האמרגן היפני והחלו בעבודה, שכללה חיפוש שחקן שיוכל לשחק זמר אופרה, (שחקן בתפקיד חייב לשלוט בהתאמת תנועת שפתיים לשירה באיטלקית ובשפות אחרת, חייב לדבר אנגלית) השחקן נמצא בדמותו של יו ג'י-טאי כוכב קולנוע דרום-קוריאני. 
 
הבמאי קים סאנג-מאן סיפר בראיונות לעיתונות בקוריאה שבתחילה הוא חשב לקרוא לסרט "נס" אבל ירד מן הרעיון  כי "נס" מסגיר את סופו של הסרט כבר בשמו ובכלל הוא כללי מדי. ואז החליט על "הטנור ליריקו ספינטו" (המאפיין סוגת זמרה כוללת של שירה אופראית שמכסה גם תחומים דרמטיים וגם שירה לירית.) "ידעתי שהסיכוי שרוב הצופים ידעו מהי המשמעות של ליריקו –ספינטו הוא נמוך. אבל בכל זאת יש בשם הזה משהו מסקרן".  הוא צדק. הסרט הוצג בפסטיבלים  בדרום מזרח אסיה, לרבות סין ויש לו קהל גדול. 
 
לקראת פסטיבל סרטים מדרום קוריאה בסינמטקים בישראל הגיעו לישראל שני כוכבי הסרט, לא השחקנים אלא הזמר הקוריאני והאמרגן היפני וואג'ימה, מושאי הסרט. בפגישה מתוקשרת של השניים עם חברי  "מיתר סטודיו אופרה", הזמרים הצעירים של האופרה הישראלית ענו השניים לשאלות עיתונאים.
 
לרגעים היה קשה להחליט מי מבין השניים הוא הגיבור האמיתי.  הזמר שהחלים  מן הגידול הסרטני, או האמרגן  היפני שלא הסתפק רק בזימון הזמר בימיו הטובים להופעות מתגמלות ביפן, אלא  גייס עבורו את הרופא, היה לצדו בכל רגעי המשבר וההתלבטות והביא אותו בסוף שוב לבמה.
 
בהכללה לא מסוכנת מדי ניתן לומר שרובם של האמרגנים/מפיקים/מייצגי אמנים  כיום אינם עוסקים בטיפוח ובגידול של אמנים ובניהולם באורח כה צמוד ובמעורבות מעמיקה כמו זו.  שיתוף פעולה בין אמרגן יפני לאמן קוריאני, גם היא אינה מובנת מאליה, לכל עמי דרום מזרח אסיה יש חשבונות בלתי גמורים עם היפנים, מימי מלחמת העולם השנייה והתקשרות כזאת מעוררת חשדות לפני שהיא זוכה באהדה.
 
יש עוד עניין, משעשע למתבונן: השניים משוחחים ביניהם באיטלקית. האמרגן היפני דובר בנוסף לשפתו גם איטלקית ואנגלית. הזמר מדבר בנוסף לשפתו רק איטלקית ולכן זו שפת התקשורת בין השניים. 


ביי ג'ה-צ'ול וטוטארו וואג'ימה (צילום: מירי שמיר)

"כזמר זר לא יכולתי להרשות לעצמי לטעות או לשגות"
 
השיחה עם הזמר והאמרגן מתקיימת יום לאחר הקרנה  מיוחדת שבה צפו הזמרים הצעירים וכולם ללא יוצא מן הכלל יצאו בתחושה  קשה של הסיכון הגדול שהם לוקחים על עצמם כשמחלה מאיימת על עיסוק שהוא הרבה יותר ממקצוע, הוא יעוד בחיים.
 
תחושה זו קיבלה ללא כל ספק חיזוק כאשר במהלך השיחה סיפר קוג'י סוואדה האמרגן על כיתת אמן  שקיים זמר הטנור האיטלקי ג'וזפה די סטפאנו ביפן. במהלך השיעור אמר די סטפאנו. זמרה אופראית אין די  בכשרון טכני, אתה צריך לאהוב מוזיקה ולאהוב את מה שאתה עושה. אם אתה חסר את התכונות האלה תחשוב  פעמיים לפני שאתה נכנס לתחום. זמר אופרה הוא מקצוע קשה ומאתגר, אהבת המקצוע והמוזיקה הם מקור העידוד שלך מקור הכח שלך. אם  אלו בידיך לך קדימה, אל תרפה ואל תיכנע".
 
 אחת השאלות שעניינו את הזמרים הצעירים היתה: "ישראל וקוריאה אינן מעצמות אופרה, מה מנסיונו הוא יכול לומר לזמרים כאן?"   ביי ג'ה-צ'ול, הסתכל סביב על מניין הזמרות, למעשה הרבה זמרות וזמר אחד, ואמר "לכם יש יתרון משמעותי, חזות פניכם לא אקזוטית כל כך לקהל באיטליה, יש לכם כבר יתרון. אני, כמי שגם נראה אחרת נאלצתי לעבוד הרבה יותר קשה מאשר הזמרים המקומיים, להוכיח את יכולותיי יום יום, לא לטעות. נשפטתי בעיניים אחרות. בחנו את איכויותיי מבעד לזכוכית מגדלת.."
 
"אתה השונה, החריג, מוסיף האמרגן היפני, "זה כמו ששחקן אירופי ינסה להצטרף לתיאטרון קבוקי ביפן. תיאטרון שמזוהה עם תרבות מסוימת וייראה אחר ויישפט אחרת על ידי הקהל המקומי. משמעותו שאתה צריך לעבוד יותר קשה מן האחרים".
 
על דרכו  בעולם האופרה מספרים  ביי ג'ה-צ'ול, ואמרגנו היפני. "בהתחלה היו לא מעט שפקפקו ביכולתי, או ביכולתו של זמר מאסיה לבצע אופרה איטלקית כהלכה. "כזר לא יכולתי להרשות לעצמי לטעות או לשגות".

ביי ג'ה-צ'ול (צילום: מירי שמיר)

" אם לא אוכל לשיר לא יהיו לי חיים"
 
הקטעים שמושמעים בסרט הם בקולך?

"רובם הגדול. קטע אחד, 'איש לא יישן' מתוך 'טורנדוט', הוא בביצוע אחר אבל כל יתר הקטעים מתוך אופרות הם הקלטות שלי".

מתי החלטת  שתהיה לזמר?

"נולדתי לשיר! אם לא אוכל לשיר לא יהיו לי חיים. התחלתי לשיר כנער במקהלה בכנסייה. שם התגלה קולי ומכאן ואילך לא ידעתי דרך אחרת. האופרה הראשונה שצפיתי בה וחיזקה את הכיוון,  היתה 'לה בוהם' של פוצ'יני. ראיתי, שמעתי ורציתי להיות על הבמה שם בתפקיד הטנור. מכאן החל המסלול שהביא אותי לאיטליה כתלמיד ומשם לקריירה".

ההצהרה הדרמטית של הזמר מקבלת חיזוק  מדבריו של האמרגן היפני, "יש אנשים שזה ייעודם בחיים. מריה קאלאס  או אדית פיאף, ייעודן היה לשיר, זה היה תפקידן בחיים.  כשאני מקשיב לזמר צעיר, אני שואל לו לא היית שר האם היית בוחר עיסוק אחר? אני מתייחס תמיד רק למי שמשיבים שאין להם משהו אחר. באלה אני תומך ולהם אני מסייע".

הטנור הוא קול קשה במיוחד?

"הפקה קולית באופרה קשה לא רק לזמר טנור, כל הקולות דורשים עבודה מיוחדת והשקעה שהיא השקעת חיים, הטנור הוא קול שיש לך באופן טבעי עד גבול מסוים, על היתר צריך לעבוד. הוא הקול הנשמע המלאכותי ביותר מבין מנעד הקולות ואולי מסיבה זאת זה קול שהיה למעין סמל מסחרי של אמנות האופרה ולכן ההסתכלות על הטנור היא מראש שונה.

"התפקידים השונים ששרתי ב'איל טרוברטורה' של ורדי או באופרות של פוצ'יני עוד העצימו את נוכחותי על הבמה. אם הייתי בעל יכולת לשיר במנעד הסופרן הייתי בוחר לשיר את 'נורמה' של בליני".

מה קרה כשהבנת שאין ברירה ואתה חייב לעבור את הניתוח מציל החיים?

"ידעתי שאחרי הניתוח הזה לא אוכל לדבר ובכלל לא רציתי בו, הקול שלי הוא החיים שלי, בלעדיו אין לי סיבה לחיות".

"התגובה הראשונה שלו היתה סירוב מוחלט," מוסיף וואג'ימה. "הרופא הסביר לו שאחרי הניתוח הוא יכול במשך כחודשיים של טיפולים להחזיר לעצמו את הקול ורק אז הוא הבין שאין לו ברירה אחרת אלא להסכים".

משתמש רק במיתר קול אחד

האם קולך השתנה מאז הניתוח?

"הקול שלי נמצא כיום בשלב שונה, במקום שונה מהקול שהיה לי בעבר. זה עדיין הקול שלי, אבל מאחר ועיקר הנטל של הפקת הקול נופל על מיתר אחד, העוצמה שהיתה מתווי ההיכר שלי השתנתה. בעבר, בימים שלפני הניתוח היה לי קול גדול עד שאנשים שאלו את עצמם אם בהופעות לא הסתרתי מיקרופון בחלל הפה, מיקרופון שמגביר את קולי. היום אני שר אחרת, אני משתמש למעשה רק במיתר קול אחד במלואו, אבל מסוגל לשיר ולא רק אופרה אלא מוזיקה קוריאנית, מוזיקה עממית והרבה פופ. זה מחזיק אותי".

איך נראות ההופעות של  ביי ג'ה-צ'ול  מאז הסרט?

וואג'ימה: "אין כל ספק שההתלהבות של הקהל ביפן, סין, קוריאה - שם  הוא מרבה להופיע - היא גדולה מאד. בדיעבד  די ברור שהסכמתו שסיפור חייו יהיה לסרט היתה החלטה נכונה. כאן צריך גם להחמיא לשחקן  יו ג'י-טאי שמגלם את דמותו בסרט שלמד לא רק את התפקיד אלא לשיר נכון את כל האריות המצולמות בסרט, ובשונה מן הזמר האמיתי הוא שלט גם היטב באנגלית שהיא חשובה מאוד  לסרט בינלאומי שמצולם באסיה ובאירופה ומדבר אל קהלים שונים".

האם אתה מגביל את עצמך לזמרה אופראית?

"לא אני שר הרבה שירה קוריאנית ויפנית שירה עממית לא רק פופ מערבי. אלא שאצלי התהליך היה הפוך. גיליתי את המוזיקה הזאת כזמר בשלב מאוחר  יותר".

בעצם כבר מן הסרט ידוע לנו שרעייתך ויתרה על הקריירה שלה כזמרת  ועוסקת בגידול הילדים. מישהו מהם מגלה כבר עניין בזמרה.

וואג'ימה: "בסרט מופיע רק הבן של הזמר, אבל אני שמתי עין על הבת הצעירה, בת הארבע. היא כבר מפתחת סימנים של אמן במה, יש לה נוכחות, תגובות טבעיות לקהל ובכלל. אולי היה תהיה הנציגה הבאה של המשפחה על הבמות". 

 
"הטנור",  צילום: יח"צ
 

"הטנור" פתח את שבוע קולנוע הקוריאני בסינמטקים  והוא מוקרן החל מהיום, חמישי, 5 בנובמבר 2015 בהקרנות  מסחריות ברחבי הארץ.