דידי שחר הוא אב צעיר לתינוקת שמתפרנס מהיי טק ומתגעגע לילדות אבודה. נשמע כמעט כמו דיוקן של דור, רק ששחר גם כותב על זה שירים לעצמו (אלבום ראשון כבר יצא והשני בדרך) ולאחרים כדוגמת אייל גולן ומירי מסיקה.
החוויה הישראלית
רוחה של החוויה הישראלית שולטת באלבום הראשון של דידי שחר שיצא בחודשים האחרונים, דרך דימויים כמו שמיכת פיקה ("פיקה"), צ`ימידן, אולטרסול ריק וטיול לנפאל ("דברים של חיילת"). הטקסטים אישיים מאד, והקריאה בהם מספקת מסלול שעובר דרך כדורגל הנערים של ראשל"צ, השירות בצבא, העבודה בהייטק בארה"ב, החלום על ילדים, המפגש עם אהבת עבר כואבת, כשברקע מהדהדת הכמיהה לילדות וההתרפקות על הזיכרון האבוד.
שחר (34), מתחיל את המסלול שהוביל עד לאלבום החדש עוד כילד ביסודי שלומד גיטרה קלאסית.
בין התחנות המתבקשות היה חבר בלהקת מואב (יחד עם הפסנתרן אדם גורליצקי והבסיסט שחם אוחנה המנגנים באלבומו). לפני כמה שנים הוציאה הלהקה לרדיו את השיר "פיקה" שנמצא בגלגול חדש גם באלבום הסולו של שחר.
"פיקה לא היה שלאגר שהפיל את המדינה", מספר שחר, "אבל השמיעו אותו הרבה והוא יצר התעניינות שהובילה לקשר עם יניב דוידזון והלייבל שלו עננה. יניב הציע שני דברים: שנוציא תקליט, ושאני אכתוב שירים לאחרים, וזה היה כמו כניסה לדלת פתוחה, כי זה תמיד היה החלום שלי, לא כל כך להיות זמר אלא לכתוב שירים לאחרים. זה משהו שתמיד מאוד רציתי לעשות, פשוט לפני זה לא הכרתי אף אחד".
- ואיך מכל זה נעלמה להקת מואב ויצא סולו שלך?
"ניגנו משהו כמו שנתיים שלוש, ודווקא באיזור הזמן שזה התחיל להיות יותר קל בגלל שהוצאנו סינגלים שקיבלו השמעות והתעניינות, כל אחד כבר היה בפינה שלו, והפסקנו להרגיש להקה. שחם הוציא תקליט משלו, אדם התחיל להתרכז בדברים שלו, וגם כשנפגשנו לנגן זה כבר התחיל להרגיש כמו אדם ושחם באים לעזור לדידי יותר מאשר משהו שהוא משולש אותנטי, וזה נהיה אלבום שלי שאדם ושחם מנגנים בו, למרות שהם היו יותר מנגנים באלבום הזה. האמת שזה יצא נעים כי הם יכלו להמשיך לבוא ולנגן, רק הפעם לקבל גם תשלום על זה..."
"כשטוב לי אני מרגיש ילד"
"נגיד הייתי ניגש ומציע, נגיד היית אומרת בסדר, נגיד זה היה מצליח, נאמר היינו שוכרים חדר. נגיד חוסכים קצת כסף, נאמר נוסעים להימליה, נגיד חולמים שם על ילדה, נאמר נקרא לה גליה. היינו יוצאים בבוקר בעיניים גדולות עם הילדה שלנו לטייל בחולות ונשארים ערים על מאוחר ומשאירים גם כוח למחר. נניח היית פוגשת נגיד את זה שעכשיו עומד לידך, נאמר הוא אהבה נכזבת, נגיד מילדותך. נגיד הייתם מדברים המון, נאמר היה מרגיש לכם נורא נכון, נניח היית חוזרת אליי, אבל מיד הולכת לישון". ("נגיד", מילים ולחן דידי שחר)
- עד כמה הטקסטים שלך אוטוביוגרפיים?
"האמת שלא מעט, למרות שיש שירים שבהם לא התכוונתי לכתוב על עצמי אלא על חבר שיש לי למשל. אבל האמת שאני באמת מתפרנס מהיי טק".
- ובשיר כמו "לסגת" שאתה כותב בו: "ואת אומרת שזה רק טבעי, פשוט מיציתי את הפוטנציאל שבי ושמתאים לי דווקא קצת להירגע, שלא החמיא לי הדימוי המשוגע"?
"אחרי הבית ספר והלהקה שעשינו וכל זה, רציתי להיות רוקיסט, חשבתי שאני אופיע באיצטדיונים. עם הזמן למדתי להבין גם מה נכון לי - וגם מה אני יכול לעשות. כי אם הייתי יכול לעשות כל מה שאני רוצה הייתי בטח טום ווייטס – אבל אני לא. עם השנים למדתי מה היכולות שלי ומה המגבלות שלי, וגם אם להיות משהו פסיכי כזה נראה לי מקסים בתור קהל, אני פשוט לא כזה".
- והכמיהה לילדות שנמצאת חזק בתוך הטקסטים ובעטיפה (תמונה של שחר בילדות המוקדמת)?
"גם זה משהו שלאט למדתי על עצמי – שאני מין מישהו שנורא רוצה להגיע לתחושה שהייתה לי כילד, שהייתה מאוד נעימה. אני לא אחד שמחפש להגיע לג`ונגלים שאף אחד לא חקר או למסיבה עם הכי הרבה משתתפים מגניבים, אלא מחפש משהו אינטימי.
"אני כאילו מתאכזב היום כשאני רואה את עצמי בראי. כשטוב לי אני מרגיש ילד, ומדי פעם כשאני נתקל בעצמי ומגלה שאני לא, יש בזה משהו מעייף. כמיהה זו מילה מתאימה, זה כמיהה למשהו שחסר לך. חסרה לי הפשטות, או זה שהדברים יותר קטנים, זה שאתה פחות מפחד, אתה לא עסוק כל הזמן במה יהיה, יודע ליהנות מהדברים הפשוטים. אני רואה את זה עכשיו עם התינוקת שיש לי, רואה כמה היא יכולה לחלוטין להיות במה שקורה לה באותה שנייה, לא במקום אחר. גם בחיים המבוגרים זה קורה אבל זה רגעים נדירים. בילדות יש בעיני משהו מזוקק".
- איפה הייתה אותה ילדות נעימה שאתה זוכר?
"למרות שהיו גם הרבה שנים ברעננה, הזיכרונות ילדות שלי הם בעיקר מרמת גן שבה גדלתי. עירקי מרמת גן..."
"לכתוב לאחרים מאפשר לי לברוח מהמעיקות של להיות אני כל הזמן"
מוזיקלית נדמה שההגדרה "רוק רך" נולדה במיוחד לשירים של שחר, שממקמים אותו איפשהו בין יוני בלוך לאריאל הורביץ, מה שאומר כתיבה גברית עדינה בגוון ישראלי מובהק, נגיעות קלות קלות של ג`אזיות שמבצבצת מאחורי הקלעים של ההפקה המוזיקלית וטקסטים טובים מהסוג שנדמה לי (זהירות, הכללה מתקרבת) שנשים נוטות לאהוב מאותן סיבות שהן אוהבות גברים רגישים. השיחה איתו מתנהלת באנרגיה מאוד דומה לזו שמקרין האלבום הראשון שלו: זורמת על מי מנוחות, עם נגיעה קלה של מלנכוליה, בלי עליות גדולות וירידות דרמטיות ובעיקר, אמינה וחסרת יומרות. הטוויסט המפתיע נעוץ דווקא בעובדה ששחר חתום גם על שירים שמבצעים אמנים כמו אייל גולן ומירי מסיקה.
- איך מגיעים מתוך המקום המאוד אישי שאתה כותב ממנו לכתיבה לזמרים כמו אייל גולן ("מציאות אחרת") ומירי מסיקה ("אני באה אליכם", "טיפה טיפה")?
"יניב דוידזון שידך לי אנשים שחיפשו שירים. באותה תקופה הוא עזר לאסוף חומר לאייל גולן וזה הדבר הראשון שהוא הציע לי. מאוד שמחתי לכתוב לו, אני מאוד אוהב איך שהוא שר, והשיר של אייל יצא די אישי. כתבתי גם לאלבום האחרון של אושיק לוי את השיר `כל תו`".
- איפה מונח ההבדל בין כתיבה לעצמך לבין כתיבה למבצע אחר? זה גורם לך לכתוב אחרת?
"כן, זה קצת כמו לקחת את עצמי לטייל בנוף אחר. הגרעין של השיר בא לגמרי ממני אבל הנוף של המילים והמנגינה אחר. זה משהו שמאפשר לברוח מהאני, מהמעיקות שבלהיות אני כל הזמן. אני מנסה לדמיין מה יתאים להם לשיר וזה משנה קצת את המילים והלחן.
"יש לי גם פחות מחויבות להרגיש שאני חכם או מחוכם כשאני כותב למישהו אחר. יותר קל לי להגיד את השורות פשוטות ומהבטן, כי אני יודע שאני לא אשיר את זה".
- אתה צריך לשבת עם אמן שאתה כותב לו, מכיר אותו, מדבר איתו לפני שאתה כותב?
"לפני השיר הראשון שכתבתי למירי מסיקה יניב תיאר לי אותה ועשה עבודה די טובה. לפני השיר השני כבר נפגשנו, אבל יש משהו מאד כיפי בלדמיין את הבנאדם. דווקא בפגישה יש משהו מגביל".
- העובדה שאתה גבר מקשה עליך לכתוב לאישה?
"לא. היה לי מאוד קל. בשני השירים יש גרעין של עצמי רק הניסוח בלשון נקבה".
- אתה כבר מופיע?
"בינתיים עוד לא. אני מנסה לבנות משהו קטן לעוד איזה חודש חודשיים".
- מה לאחל לך? מה אתה מאחל לעצמך?
"שימשיך ככה, כי כיף לי. אני עובד על תקליט נוסף וגם נהיה לי פתאום יותר קל כי פתאום מציעים לי ומבקשים ממני שירים וקצת נהיה פחות מלחמה. פתאום במקום שרק אני נורא רוצה שזה יצליח, גם אנשים אחרים רוצים שאכתוב בשבילם וזה ממש כיף. עכשיו החרדה מתחלפת בחרדה שאני אצליח לענות על הציפיות.."
דידי שחר, הד ארצי, 2005.
18/12/2005
:תאריך יצירה
|