"פסטיבל ג'אז ירושלים הבינלאומי הראשון" הוא פסטיבל חדש המצטרף לרשימה המכובדת של פסטיבלים ירושלמיים, שלוחה של פסטיבל ישראל שהרחיב את המקום המוענק בפסטיבל ישראל למוזיקת הג'אז לכדי פסטיבל שלם משל עצמו: שלושה ימים של הופעות של אמני ג'אז מובילים מהארץ ומהעולם, הנערכות בחללים של מוזיאון ישראל, ומאפשרות שילוב ייחודי בין האמנות המוזיקלית לאמנות המוזיאונית.

אבישי כהן (הנשפן), אמן הג'אז הבינלאומי מישראל הוא מנהלו האמנותי של הפסטיבל, ובין המוזיקאים המשתתפים במושב הראשון - שיתקיים בין התאריכים 4-2 בדצמבר 2015 - שמות כמו דייויד סנצ'ז, מוניר חוסן, זהר פרסקו, יונתן אבישי טריו ורבים נוספים.

הפסטיבל, במימון הקרן לירושלים, משיק גם את חגיגות ה-50 של הקרן, ומהווה האירוע המרכזי בסוף השבוע הראשון של סדרת התרבות "חמשושליים".

להפגיש את המוזיקה עם אמנות מוזיאונית

"זה פסטיבל ראשון שקורה בירושלים בצורה כזו", מספר כהן, "ומבחינתי זה היה נורא מעניין כי זה לא רק לבחור מי יבוא לנגן ומה הקו המוזיקלי, אלא ממש ליצור משהו מאפס, אפילו מבחינת בחירת הלוקיישן וההחלטה איפה לעשות את זה".

כלומר ההחלטה על שילוב המוזיקה עם המוזיאון לא הייתה נתון ראשוני?

"לא. היוזמה לפסטיבל באה מאצ'ה בר, מהקרן לירושלים, שהציע לעשות פסטיבל ג'אז במסגרת חגיגות חמישים השנה לקרן, ופנה לאייל שר מפסטיבל ישראל, והם שילבו כוחות ופנו אליי. כשחשבנו איפה נעשה את זה, והאם נפזר באולמות שונים או נבחר בלוקיישן אחד, עלה בפגישות הרעיון להפגיש את המוזיקה עם אמנות מוזיאונית, והלכנו להסתובב במוזיאון ישראל ופתאום התחלנו לדמיין את הפסטיבל קורם עור וגידים בתוך מקום שבו לפני שניגנת אפילו צליל אחד, הוא כבר מלא בהשראה ובעניין. ניסינו לדמיין את זה, וליצור פסטיבל שונה. אני לא מכיר פסטיבלים שנערכים בתוך מוזיאונים.

"המוזיאון עצמו מאוד פתוח לדברים ואירועים שהם חוץ מוזיאוניים, צח גרניט והאנשים מטעם המוזיאון הם אנשים מאוד פתוחים, ונדלקנו מיד על הרעיון, והתחלנו לדמיין איך אנחנו משלבים את ההופעות לא רק באודיטוריום אלא גם בתוך הגלריות עצמן.

"זה לא דבר פשוט. גם בגלל זליגת הסאונד בין האולמות, וגם כי יש הרבה גלריות שמכל מיני סיבות הן תחת הגבלת דציבלים. בגלריה אחת אסור תופים כי זה סאונד שיהרוס את צבעי השמן, ובאחרת יש פסל שאסור לו לספוג סאונד מעבר לשמונים דציבלים, נגיד, אז צריך לבנות ולתכנן את זה.

"מעבר לגלריות מצאנו במוזיאון עוד מלא ספוטים נורא יפים ומעניינים שהם קטנים. הם לא מכילים מאה חמישים איש אלא עשרים, שלושים איש, ונורא רצינו לעשות גם בהם משהו, אז יצרנו משהו שקראנו לו 'קולות צפים' ושם יהיו דואטים וסולואים - מפגשים בין אמנים מחו"ל לאמנים ישראלים, שזה מה שהיה חשוב לי ליצור. לא רציתי שאמני חו"ל ואמנים ישראלים ינגנו רק עם עצמם. וככה נוצרים מפגשים ספונטניים ובלתי אמצעיים, בהופעות קצרות, הבלחות, כמו תצוגה של תמונות קול של רבע שעה שאז מתפוגגות ונעלמות. אז מפה לשם יצא משהו נורא מעניין".

הפסטיבל יורכב, אם כן, ממופעי אודיטוריום, מופעי גלריה, קולות צפים וג'ם סשנים ב"צוללת הצהובה", הגוף הרביעי ששותף לקיומו של הפסטיבל החדש, לצדן של הקרן לירושלים, פסטיבל ישראל ומוזיאון ישראל.

"היה לנו מאוד חשוב שמחיר הכניסה יהיה שווה כמעט לכל כיס", מוסיף כהן. "תשעים ₪ הוא מחיר הכניסה לכל ההופעות של אותו יום גם בגלריות, גם בקולות הצפים, וגם במוזיאון עצמו, כך שאתה נכנס למוזיאון ומסתובב חופשי במשך יום שלם. רק למופעי האודיטוריום מוסיפים סכום מסוים שגם הוא לא גבוה, ובעיניי זה מדהים. זה נורא זול. בדרך כלל בפסטיבלים משלמים מאה ומשהו ₪ רק להופעה אחת".

דייויד סנצ'ז (תמונת יחסי ציבור)

אילו התכתבויות אתם מייצרים בין האמנות המוזיאונית למוזיקה?

"היו אמנים שדמיינתי בגלריה מסוימת, למשל שניר עזרא בלומנקרנץ  שמקליט בלייבל של ג'ון זורן, שהוא לייבל יהודי והכל בנוי על מוזיקה יהודית באיזו שהיא צורה, ונורא רציתי אותו בגלריה של החנוכיות, נורא התאים לי, אבל זה נפל מבחינה טכנית של הדציבלים... אז יש דברים שרצינו לתכנן בצורה הזאת ולא יצאו. כל השאר זה פשוט לדמיין את הסאונד בצורה מסוימת. זה לא אחד לאחד. יש אמנם התכתבויות כמו ג'אז מודרני בגלריה של אמנות מודרנית, אבל זה לא רק. זה לא הקו הרציף לאורך כל הפסטיבל. בעיקר יש את הדמיון של המוזיקה בחלל מסוים, זה עניין של הרגשה, באיזו גלריה הופעה מסוימת תצא יותר טוב".

יש פה הכל מהכל

איזה קו מוזיקלי אתה מביא איתך לניהול האמנותי של הפסטיבל?

"הקו הוא מאוד מגוון. יש פה הכל מהכל. יש את ה'טריו דאטצ'ס' שבאות מניו יורק, טריו של זמרות שהמקבילה שלהן זה 'האנדרוז סיסטרס' ששרו כשלישיית זמרות עם ליווי, שזו מוזיקה מאוד מאוד נגישה לקהל.

"יש גם ג'אז חופשי, למשל שניר עזרא בלומנקרנץ שמתכתב עם זה, או אסיף צחר, יש את דיוויד סאנצ'ז, מוזיקאי זוכה גראמי שניגן עם דיזי גילספי ומשלב בין ג'אז לבין מוזיקה מהמקום שממנו הוא בא, פורטו ריקו, יש את מאיה דוניץ שעושה מופע מחווה לאמהוי צגה מרים גובר,  מלחינה שחיה בירושלים והרבה אנשים לא יודעים על קיומה והיא כותבת מוזיקה מדהימה.

" יש הרכב של מוזיקה מברזיל, טריו ג'אז יונתן אבישי שהוא ג'אז מודרני שהכי מבוסס על האולד סקול והטרדישן, יש את אלי דג'יברי ואלון אולארצ'יק עם מופע של התקליט החדש שלהם שיצא, של תרגומים של שירי ג'אז לעברית, יש את טריו זיריאב של מוזיקה ערבית, יש את ה- layerz  שזה בכיוון האלקטרוני,שעושים גם מופע משותף עם קולקטיב פלייגראונד, שהם חמישה רקדנים.

"בקיצור, הקו מאוד מגוון והוא כזה שמראה עד לאן הג'אז התרחב ולאן הוא מגיע. בעיקר הלכתי על אנשים שאני אוהב מאוד את המוזיקה שלהם".

כמה מילים גם על המופע של ההרכב שלך, "שלושת הכהנים" [ שבו אבישי חובר לאחיו יובל כהן (סקסופון) ולאחותו ענת כהן (קלרנית, סקסופון) ]

"'The 3 Cohens' זה מופע מיוחד שמבוסס על התקליט האחרון שלנו, Tightrope, חבל מתוח, כי זה מראה על הליכה על חבל דק. לרוב אנחנו מנגנים ביחד כשמאחורינו ריתם סקשן שמלווה אותנו, ופה עשינו תקליט שרובו רק שלושתנו, ומכאן השם כי יש בזה יותר סיכון. זו פעם ראשונה שאנחנו עושים בארץ את המופע הזה, ובחלק מהקטעים יצטרפו אלינו יונתן אבישי וברק מורי."

"כשאנחנו מתחילים סיורי מלגות התחנה הראשונה שלנו היא ישראל"

עדיין רלוונטי לשאול על הדיבור על אמני הג'אז הישראלים שכוחם הולך וגדל בעולם?

"זה לא רק רלוונטי, אלא זה רק הולך ומתעצם. כל הזמן מגיעים עוד ועוד אנשים לסצנה, וכשהייתי למשל בפגישה עם המנהל בברקלי, ועם האחראי על הצוות שנוסע בעולם לסיורי מלגות, הם כבר אומרים חד משמעית, 'כשאנחנו מתחילים סיורי מלגות התחנה הראשונה שלנו היא ישראל'. יש פה הרבה דוגמאות לאנשים שהצליחו וזה נותן יותר מוטיבציה".

איך אתה מסביר את ההצלחה הזו?

"יש פה משהו באיך שלומדים בבתי הספר, את ההבנה שאי אפשר לעשות קיצורי דרך. האנשים יודעים שצריך לעבוד קשה וללמוד את המסורת ואת התרבות של המוזיקה הזאת וללמוד אותה מההתחלה שלה ולא לקפוץ לסוף. יש פה הרבה נגנים וכל אחד מפרה את השני, וגם הידיעה שבאמת נכון לך עתיד בזה, זה מאוד נחמד.

"עשרות נגנים שמנגנים ומצליחים בעולם באו מישראל. כשאת משווה את זה לכל מדינה באירופה, שהיא הרבה יותר גדולה מישראל, כמה נגנים בלגים מאוד מצליחים יש בעולם הג'אז? בודדים. משוויץ? בצרפת יש נגנים טובים, אבל הם עדיין בודדים יחסית לגודל המדינה שלנו".

ובכל זאת, ישראל זו לא מדינה שגדלה על מסורת ותרבות של ג'אז. מאיפה זה בא?

"נכון, אבל יש פה בתי ספר טובים, תלמה ילין, שטריקר, אלון, האקדמיה בירושלים. המורים היום הם כבר כאלה שחוזרים מניו יורק אחרי שחיו וניגנו בה, אז זו מסורת שעוברת, אתה לא קורא על זה בספר, אתה צריך לשמוע את זה. וכשיש לך מורה – SOMEONE WHO CAN SWING – זה יותר חשוב ממה שאתה יכול להעביר בשיעור תיאוריה. אתה פתאום שומע את המורה שלך והוא מנגן טוב והוא יודע מה שהוא עושה ויודע איך לנגן את הסולו, וזה נותן את ההשראה הכי טובה לתלמידים, ואת המוטיבציה לגדול ולהרחיב".
 
***
 
פסטיבל ג'אז ירושלים 2015 יתקיים בתאריכים 4-2 בדצמבר 2015 במוזיאון ישראל ירושלים ובמועדון "הצוללת הצהובה". פתיחת השערים מדי ערב בשעה 18:30 ובשישי החל מהשעה 11:00 בבוקר. 
 
כרטיס יומי לכל המופעים (כולל כניסה למוזיאון, לא כולל מופעי אודיטוריום):  90 ₪  / 75 ₪  למנוי המוזיאון לחיילים ולסטודנטים. כרטיס  דו-יומי לכל המופעים (כולל כניסה למוזיאון, לא כולל מופעי אודיטוריום): 170 ₪ / 150 ₪ מ למנויי המוזיאון, לחיילים ולסטודנטים. כרטיס  תלת יומי לכל המופעים (כולל כניסה למוזיאון, לא כולל מופעי אודיטוריום):240 ש״ח / 225 ₪  למנויי המוזיאון, לחיילים ולסטודנטים. מופעי אודיטוריום: בתוספת של 40 ₪  למופע / 35 ₪  למנויי המוזיאון, לחיילים ולסטודנטים.
הפסטיבל מציע גם כרטיס זהב, המאפשר כניסה לכל מופעי הפסטיבל, בגלריות ובאודיטוריום, למשך כל שלושת ימי הפסטיבל- בעלות של 400 ₪.