שורה של אירועי מחווה לשרה לוי-תנאי ז"ל, המייסדת של להקת ענבל וכלת פרס ישראל למחול , תתקיים בסוף דצמבר במרכז האתני ענבל. אילנה כהן, המנהלת האמנותית הנוכחית של הלהקה מספרת על תרומתה של לוי -תנאי למחול הישראלי ועל החיפוש המתמיד שמצריכה ההליכה בדרכה.
ללמד את השפה הענבלית
כבר ארבעים שנה שאילנה כהן קשורה בטבורה ללהקת ענבל. ללהקה הצטרפה מייד אחרי שירותה בצבא ("דרך קצין חינוך") ומהר מאוד הפכה לסולנית תחת המנהלת האמנותית המיתולוגית של הלהקה שרה לוי-תנאי . מאוחר יותר הפכה כהן גם לסגנית המנהלת האמנותית. לאחר פרישתה של לוי טנאי שימשו בתפקיד רינה שרת ומרגנית עודד. כשחיים שירן מונה למנהל המרכז האתני ענבל נכנסה כהן לנעליים הגדולות של מורתה לוי-תנאי כמנהלת האמנותית של הלהקה.
- מה הייתה התרומה הגדולה של שרה לוי -תנאי בחיבור שבין פולקלור למחול?
"שרה לוי-תנאי אמרה תמיד ש`הפולקלור לא צריך אותי אלא אני צריכה אותו`. היא השתמשה בפולקלור ונתנה לו ביטוי אמנותי עכשווי, היא לא עשתה פולקלור. היא יצרה שפת תנועה חדשה. כמו שיש שפת תנועה קלאסית ושפת תנועה מודרנית. שפת התנועה המיוחדת לענבל אינה רק תנועה תימנית אלא משלבת יסודות המחול המודרני והעכשווי. זה לא הצעד התימני הקטן שרוקדים בחינות ובחתונות זוהי שפת גוף מפותחת ומיוחדת שמשלבת בין החומרים מקוריים לחומרים מודרניים.
"הבעיה היא שהשפה הזו עדיין לא עברה לכתב תנועה. ועכשיו אנחנו עושים צעדים בכיוון הזה. אחרי שאני ובנות דורי לא נהיה לא יהיה מי שיוכל ללמד את זה כמו שצריך – איך צריך להחזיק את הידיים, את הגוף. זה צריך להיות כתוב כדי זה יוכל להמשיך ולהתקיים. אני ובנות דורי למדנו בבית ספר של ענבל ועכשיו מתארגנת יוזמה מחודשת להקים בית ספר מסודר שבו נצליח ללמד את השפה הענבלית. כבר עכשיו התחלנו לתעד שיעורים שאנחנו נותנים.
"צריך להבין שזו כמו שפה מדוברת שיש לתעד. המילים והתנועות משתנים גם על פי אזורי המקור בתימן. למשל סבתא שלי הגיעה מאזור בתימן שנקרא חדאן, שיש לו את התנועות שלו. וככה לכל אזור ואזור".
"יצירה היא עבודה של חיפוש"
- נדמה שבשנים האחרונות המחול האתני, בניגוד לתנופה במוזיקה אתנית, נדחק לשוליים של המחול הישראלי
"הכל תלוי בכסף. אם יש שיווק ויחצון נכון אפשר להגיע לקהל הרחב. אנחנו סגורים פה והתקציבים כל כך קטנים שאנחנו כמעט ולא מפרסמים.
לכך מצטרפים גם קשיים אובייקטיביים. "הלהקה כוללת שישה רקדנים ושש רקדניות. אין לנו מחליפים. אתמול רקדנית אחת שברה רגל, אחר מתח גיד ולא פשוט למצוא לזה פתרונות כשהתקציבים מוגבלים".
" אם הייתי יודעת שהקהל לא מתחבר לזה, אז מילא" מוסיפה כהן, "אבל המופעים מתקבלים בהתלהבות ובהתרגשות, קיבלתי מכתבים שעשו לי צמרמורת ממש. ואני כל הזמן שואלת את עצמי איך זה הולך ביחד?"
"יש גם לפעמים מי שמתלונן שאנחנו לא עושים דברים כמו שהיו עושים פעם בענבל. אבל כל רגע וכל שנייה דברים משתנים ואנחנו לא יכולים להיות כבולים למה שהיה לפני שנים. חייבים לחפש. שרה לוי תנאי היא האמא הרוחנית שלנו. תמיד אני חושבת על מה היא הייתה אומרת ורואה את דמותה בעיני רוחי. אבל יצירה היא עבודה של חיפוש - כל הזמן לחפש אך לשלב חומרים מקוריים עם חומרים אתניים ועם רקדנים, שהיום הם כבר לא אתניים".
"פעם רקדן ספרדי היה `אוי ואבוי`"
- מה באמת המדיניות היום לגבי הרכב הלהקה?
"בהרכב הלהקה הראשון היו רקדנים מאוד אתניים, כולם ממוצא תימני. לוי תנאי השתמשה בחומרים האתניים שהרקדנים הביאו אתם – המוזיקה והתנועות, באמצעות סלקציה, תזמון, ופיתוח של התנועה. ככה היא יצרה את שפת הגוף ושפת התנועה הייחודית לענבל. בשנים הראשונות גם רקדן ממוצא ספרדי נחשב ל`אוי ואבוי`. מאוחר יותר נכנסו ללהקה גם רקדניות אמריקאיות ו`אפילו` אשכנזיות.
"כמובן שהיום הרכב הרקדנים אינו נקבע יותר על בסיס אתני. כשבא רקדן אני קודם כל בוחנת שהוא נמצא ברמה טכנית גבוהה ואחר כך את החיבור שלו לחומרים. יש כל מיני מניירות לסגנונות שונים של מחול. סגנון הריקוד של ענבל נראה אמנם פשוט וטבעי אבל הוא מאוד קשה לביצוע, ולא כל אחד יכול לעמוד בדרישות של הסגנון הזה".
בין אירועי ההוקרה לשרה לוי תנאי במרכז ענבל החודש: "סיפורה של להקה" – ערב לרגל צאת ספרה של גילה טולידאנו על להקת ענבל בהוצ` רסלינג (26 בדצמבר 2005) , קונגרס חנוכה ובו בין השאר תציג הלהקה מיצירותיה של שרה לוי-תנאי (27 בדצמבר) ושתי הפקות ענבל לילדים שעולות לרגל החנוכה "יעקב ועשו" ו"שלמה המלך מלכת שבא".לפרטים נוספים
25/12/2005
:תאריך יצירה
|