במקלטים של ״צוק איתן״
״שמי עידן, נולדתי בישראל, ב-1984. אני בן 31.מזה 13 שנים אני בנסיעות, גר בארץ ובחו"ל לסירוגין״, כך מציג את עצמו הכוראוגרף-הרקדן עידן שרעבי בהקדמה ליצירתו Interviews / Makom שאותה פיתח וחקר במשך 7 השנים האחרונות, ובשנתיים האחרונות אף הקליט ראיונות עם אנשים רבים בנושא.
״שאלתי אותם מהו בית עבורם, היכן הוא נמצא, והאם הם מרגישים בבית. המרואיינים יחסו משמעויות שונות ומגוונות לבית: מקור, זהות, חברה, גוף ועוד. ראיונות אלו, עוררו בי השראה גדולה והובילו אותי ליצור את העבודה Makom. עבודה זו מורכבת מהראיונות השונים שביצעתי עם האמנים המופיעים אותה וכך מתכתבת עם האוטו-ביוגרפיות שלהם"/
יתרה מזאת, שרעבי בוחן את החידה שלו בפועל באמצעות הטיפול הנמשך במרכיביה הרעיוניים מבעד למרכיביה התנועתיים. וכך, לפני שנה במסגרת הפסטיבל הבימלאומי של ״מחול שלם״ הוא העלה את גרסת הבסיס לעבודה בביצועו יחד עם דור ממליה ודפנה דוידוביץ'. זה היה טריו יפהפה לצלילי "שחרזאדה" של רימסקי קורסקוב והקלטות שקיים במקלטים במהלך מבצע "צוק איתן", המשמשות כמצע לחוויות האישיות שלו ושל שותפיו.
זמן קצר אחר כך, במסגרת "חשיפה בינלאומית" במרכז סוזן דלל הציג שרעבי מתווה נוסף של שאלותיו, ב-OURS, דואט מקסים שלו עם דור ממליה, שממנו צמח הטריו. בדואט הוא מתעמת עם אותן שאלות, באמצעות המפגש בין שניים שמחפשי בית, ולפחות מוצאים אחד את השני. בנקודה הזאת מתחברות שתי היצירות ליצירה אחת מלאה וגדושה בסימי שאלה, והפעם בהרכב של חמישייה שבה נעה ממרוד ואמה יואסה מצטרפות אליו ואל ממליה ודוידוביץ׳.
עידן שרעבי, Interviews/ Makom, צילום: תמי וייס
יצירה שהיא שיר אהבה
השלמות שאליה מגיע היוצר במחול היא תמיד זמנית. עד לפעם הבאה. וזה יכול להיות בהופעה שנייה באותו ערב, או למחרת או כעבור זמן. Interviews / Makom הוצגה במהלך השנתיים האחרונות, בשלבי היצירה השונים שלה החל מפסטיבל "חוצפה 2014" שבוונקובר, קנדה, ולאחר מכן, בתאטרון "קורזו" שבהאג, הולנד ושנה לאחר מכן הוזמנה היא שוב לוונקובר, כדי להאריך ולהעמיק את תהליך העבודה, לכדי יצירת ערב מלא.
בארץ, גרסה כמעט מלאה של היצירה הופיעה בסדרת "עד אשר נמצא מקום" במוזיאון ישראל, בירושלים ובדצמבר 2015, הפיעה הקבוצה עמו בגרסה חדשה ומיוחדת בתאטרון "סוליס" שבאורוגאווי. ועתה אחרי מסע הופעות נרחב ברחבי אירופה, בקנדה, ובצ׳ילה, הגרסה הזאת עולה הערב בתל אביב ומחר בבאר שבע.
את מקום המוזיקה משחרזדה תופסות עתה נינה סימון, ג׳וני מיטשל והמלחין הרוסי אלכסנדר סקריאבין. את התאורה עיצבו במהלך הזמן שרעבי, נדב ברנע, ותמר אור.
היצירה נפתחת כאשר חמשת הרקדנים סובבים בקהל, מפטפטים בקלילות, מתעניינים, לוחצים יד ובהדרגה עוברים לבמה. משם ואילך נוסקת העבודה אל כיווניה הרעיוניים, בכוריאוגרפיה המבליטה את כוונתו ויכולתו של היוצר להביע את תהייתו בתנועה הנעה מהפשטות הנקייה של הושטות היד של ממליה לעבר היושבים באולם, ובתוך כך קטעי סולו ודואטים ראשוניים של הרקדניות, ועד לגיחתו של שרעבי עם אותם פיתולי זרועות ורגליים וגיווני גו המאפיינים אותו.
על השאלות מהו מקום ומהי הזיקה של האמן היוצא מביתו למסע ארוך מעידה הרקדנית אמה יואסה שמספרת על הבית שעזבה ביפן מולדתה, על געגועים, ועל הפער שנוצר בה בין המסורת והתנאים שגדלה במסגרתם לבין החירות והקשיים של תריסר שנים בגלות-למען-אמנות. קטע זה, ומבלי להמעיט בערכם של סיפורים אחרים של הקבוצה, הוא אולי הביטוי המוקצן ביותר לתהיות של שרעבי.
עידן שרעבי, Interviews/ Makom, צילום: תמי וייס
בסיכום, היצירה Interviews / Makom היא מעין כתב חידה ששרעבי ״מאמין שיידרש זמן-מה עד שאמצא את משמעותה. אני כמה לראות דרך עיניו של האחר. להרגיש כפי שהוא מרגיש. לאהוב כפי שהוא אוהב.״
יצירה שחרף כל השאלות והספקות העולים בה מעוררת בצופים בה, מבעד לביצועם המרתק של ממליה, דוידוביץ׳, ממרוד, יאסה ושרעבי, את התחושה שמדובר בשיר אהבה.