למרות שהוא אחלה פרפורמר, מוקי ממעט לעלות עלי במות בתקופה האחרונה, וחבל. בחמישי האחרון במועדון הגולדסטאר זאפה הוא נתן שואו מדליק, עם שירים מכל האלבומים והתקופות, ועם גרוב שהוכיח שהמחאה שלו עדיין חיה ובועטת.
בנחישות וברגישות ננצח
בשנת 2002 הוציא מוקי את אלבומו הראשון "שמע ישראל". הלהיטים שדיברו אלינו אז כאילו הבשילו בינתיים וכמו יין טוב הם מוגשים לקהל כשביניהם הוא מדבר על כך שבעצם כולם עדיין מדברים על שלום, אבל אף אחד לא מדבר על צדק. יתר הלהיטים מהאלבום הזה - "לא רואה ממטר", "באתי ממך" ואחרים - מקבלים גם כן ביצוע מהודק ומדויק במופע.
מוקי זז מצד לצד, לא נח לרגע, ונהנה מכל שנייה על הבמה, ומראה שיש מה ללמוד ממנו בענייני ראפ ומחאה. אמנם הוא לא עוקץ חזק מדי, אמנם הוא עושה את הכל בחינניות, אבל כבר אמרו לפני שב"נחישות וברגישות" ננצח.
אלבומו החדש יחסית של מוקי "עוקף מלמעלה" ממלא חלק ניכר מההופעה. את "אלוהים" אני לא כל כך אוהבת לשמוע ברדיו אבל על הבמה כאילו נטען באנרגיות חדשות מבוצע בצורה מרגשת מאוד. ובכלל - מוקי של סוף 2005 הוא ממש לא מוקי של שב"ק ס`. אז הוא היה ילד בן 17 שרוצה קצת לצאת מהמסגרת, ולתת למרד הנעורים שלו ביטוי. אז היו להיטים, כמובן, וגם מעריצות, אבל אמירה של ממש לא הייתה שם. מוקי של היום כבר שונה לגמרי. הוא התבגר, התמקד בדעותיו ודרך השירים שלו והלחנים של פילוני אפשר לקבל הצצה לדילמות שלנו כעם וכיחידים בכאוס של המזרח התיכון.
בפעם האחרונה שראיתי אותו בהופעה זה היה הופיע במסגרת "פסטיבל בשקל", וניסה על קצה המזלג לתת לקהל טעימה מהשירים ומהדעות. באמצע אחד השירים הוא דיבר על השחיתות בממשלה, שמונעת מאיתנו לחיות במדינה שעושה צדק עם התושבים. במופע ההוא האמירה הזו נראתה מאוד תלושה. ביום חמישי הדיבורים שלו, והדעות כפלו הפעם על אזניים קשובות יותר. מחיאות הכפיים שהוא קיבל לא השאירו מקום לספק - הקהל צמא למוקי, מאווווד צמא למוקי.
לפרטים נוספים
26/12/2005
:תאריך יצירה
|