|
|
|
 בסיכומו של דבר 'איש לא חשוב' היא אחת ההצגות המיוחדות שהועלו כאן בשנה האחרונה, והמסרים שלה נרחבים, אקטואליים אפילו, בצירוף מקרים ביום שבו בית הדין העליון של הליכוד ביטל את הפריימריז לראשות המפלגה."
|
|
|
|
|
מחזה יחיד מאיראן על מהפכה אחת בתולדותיה מאיר בהצגה מרתקת את הזמן והמקום הזה
מתי נוצרה ההיסטוריה
"איש לא חשוב" מאת המחזאי האיראני סעאיף דיוואן מתאר יום אחד בהיסטוריה רוויית התהפוכות של שנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20 באיראן (אז פרס). זה היה ב-19.8.1953, היום שבו הופל בכוח הצבא משטרו של מוחמד מוסאדק שהיה אמנם רק שנתיים ראש ממשלה אך שמו נקשר להלאמת שדות הנפט, שהיו בידי בריטניה וארה״ב, ולהדחתו הזמנית של השאה הצעיר מוחמד רזא פהלווי.
אף על פי כן אותם ימים נחרתו בספרי ההיסטוריה, שכהגדרתו של המחזאי איננה העבר: "היסטוריה נוצרת אחר כך. היא גם לא העתיד. גם לא ההווה. באמת, היא לא חלק מהזמנים הדקדוקיים. היא זמן עצמאי. היסטוריה היא כזו שבאה 'אחרי העבר', ולפני ההווה. אבל בכל מקרה, היא באה "אחרי העבר". כמו שאמרתי: היא נוצרת אחר כך."
הטקסט הזה, אפוף קטעי וידאו וסטילס שערכה מאי קסטלנובו, ניצב ברקע של ההצגה המרתקת שביימה וערכה לי לוריאן והועלתה במסגרת מרכז הבמה בפסטיבל ישראל ביוני ועתה היא זמינה במסגרת תאטרון תמונע. יופיו של המחזה - שהאקטואליה הפוליטית שלו בעת העלאתו כאן זלגה אל מתווה הגז שלנו - הוא דווקא בהתבוננות מקורית אל קוצר היד של האדם אל מול המצב ההיסטורי.
איש לא חשוב (צילום: מאי קסטלנובו)
ושוב, כדברי המחזאי, בהתייחס למהלך ההיסטורי המתרחש ברקע לסיפור האישי-הפרטי שהוא מתאר: "אחרי שזה קרה אפשר להסתכל אחורה, להצביע על כמה טעויות ולהגיד שאפשר היה להיות אחרת, אבל משזה קרה, אני אומר, לא היה יכול להיות אחרת. זאת אומרת: קרה!"
המחזה והטקסטים הנוספים, בתרגום של שמואל טרופ שהיטיב לשמור את ההרמוניה המיוחדת שלהם, מתאר את המצב בטהראן מבעד למה שאפשר לראות כסיוט של פקיד, חושנוודיאן, שמתחיל יום עבודה ככל הימים. הוא טלפונאי של בית ראש הממשלה, סופג ומוסר מידע בזמן שאי הסדר מן הרחוב ומהמטה הכללי ומשרדים אחרים מגיע בכל קווי הטלפון, שהוא מקשר אל מוסאדק, ובכל המהומה הוא נקרע בין החובה לענות לטלפון והצורך לרוץ לשירותים.
אדם ברשת ההיסטוריה
הפיתרון הבימתי המקורי והמרתק של לוריאן נבנה על עיצוב החלל של מאי אילון באמצעות עשרות כבלי חשמל שהשחקן יונתן בק שולף מתיבות קרטון, מחבר אותם לחשמל, כמין רשת מסועפת, ומצמיד לקצותיהם נורות ליבון, שהוא מדליק או מכבה בהתאם ל״מתקשרים״ שהוא עונה להם, לעתים בעת ובעונה אחת.
איש לא חשוב (צילום: מאי קסטלנובו)
כך משיגה הבמאית את האפקט שיוצר של עוד צלצול, עוד טלפון, עוד שיחה להעביר, והקווים הולכים ומסתבכים, ואת השאלה המהותית של המחזאי על מיקומו ותפקידו של האדם הקטן, ה"לא חשוב", בעיצומם של שינויים פוליטיים ואי-סדר חברתי. את אלה מייצגים התאורה האפקטיבית של עדי שמרוני, והמוזיקה של אהרון מנור, שהוא מבצע חי בצד הבמה כעוקב אחר המתרחש או מגיב עליו.
את משחקו של יונתן בק, בתוך הרשת הזאת, בלחץ השלפוחית, ניתן לתאר כווירטואוזי, כשהוא מצליח לעצב את התום המיוחד של הפקיד, שמבין מה קורה, משתדל להיות קורקטי, אך בה בעת גם יוצר מעין אמפטיה לראש הממשלה הנצור במשרדו. בק מצוין בקטעי הטקסט הרעיוניים כשם שהוא מרשים בתנועתו הזהירה, בהיענותו לצלצולים ולדיווחים, ובעיצוב מצוקתו הפיזית.
בסיכומו של דבר "איש לא חשוב" היא אחת ההצגות המיוחדות שהועלו כאן בשנה האחרונה, והמסרים שלה נרחבים, אקטואליים אפילו, בצירוף מקרים ביום שבו בית הדין העליון של הליכוד ביטל את הפריימריז לראשות המפלגה.
ואולי, כפי שאומר המחזאי באחד המשפטים היפים ביותר שלו, "אנחנו לא יכולים להיות יותר טובים בתקופה בה אנו חיים… בעצם, טיפה יותר טובים."
איש לא חשוב (צילום מסך)
14/01/2016
:תאריך יצירה
|