פצצה לא פשוטה
על המילה ״חברוּת״ בכל הביטויים הנרדפים שלה, נכתבו ספרים, מאמרים, שירים והועלו מחזות וסרטים מימי בראשית של האנושות, וספק אם ניתן לחדש משהו ביחס לעצם קיומה או למורכבות הרגשית והמעשית שלה. כל מה שייכתב וייאמר מזה יעורר הרחבות או צמצומים מזה, והכל בעיני מי שהחברות או הידידות או הרעות בנפש הווייתו או חווייתה.
אבל עצם קיומה, שלעתים נראה כה פשוט, אינו דבר של מה בכך והוא מעורר השתאות ותהייה על החיבור בין אנשים שונים, בין גברים או בין נשים או במעורב. כך גם הנסיבות שבהן היא נוצקת. פגישה מקרית, שהות זמנית, שירות צבאי, לימודים, שכנוּת, כלא, בתוך משפחה, בזוגות או בקבוצות. ואיכשהו תמיד עולה סוגיית הנאמנות, ובהזדמנות זו אחרת יש טלטול, מתעורר ספק, ונדרשת התעשתות ועמידה במבחן.
את כל אלה במפורש, במרומז, בישירות או באיזכור, מעלה המחזה המקורי ״פול האוס בשלושה מהלכים״ מאת בן לוין, אחד מענפי העץ המשפחתי שצמח באדמת התאטרון הישראלי והבולטים בפירותיו הם דוד לוין, אביו, וחנוך לוין, דודו. כמוהם גם בן מחזאי ובמאי, וגם מתרגם, משורר ושחקן. אבל בשנים האחרונות נדמה כי רחק ובעלי דבר סיפרו כי נדחק לזווית מעוררת שמועות ותמיהות.
"הכל התחיל לפני מספר שנים כשחזרתי בתשובה. זה היה קטע. באמת. פצצה לא פשוטה גם עבורי וגם לסובבים אותי". הוא מספר על התרחקותו ומסביר את העלאת המחזה שלו: "כיוון שאני עושה תיאטרון כבר למעלה משלושים שנה, הדרך היחידה בה יכולתי להבין ולברר את המסע הזה שבו אני נמצא הייתה קודם כל דרך הכתיבה ובסופו של דבר דרך הבמה עצמה".
פול האוס בשלושה מהלכים (צילום: גדי דגון)
שלושה קלפים חשופים
המחזה שלוין כתב בוחן את העניין של החזרה בתשובה מבעד לפריזמה של נושא החברות. העלילה מתארת מפגש שבועי של שלושה חברים מימי שירותם הצבאי. המפגש מתמקד במשחק פוקר המתנהל בהתאם לחוקי המשחק ומנהגיו. יש קלפים גלויים, או נחשפים, ויש קלפים חסויים שייתכן כי לא ייחשפו לעולם. בניגוד למשחק הזה, בחברות לא יישאר שום קלף חשוף, ואולי זאת ההגדרה הכי מדויקת למושג הזה.
במפגש המתואר במחזה נחשפים שלושה קלפים. למען מי שילך, כהמלצתי, לראות את ההצגה, אחסוך את זיהויים של שניים מהם, ואסתפק בכך כי ברגעי החשיפה כל השלושה מאירים את המורכבות האישית של החברות, ונותנים לכל קלף ערך חברי חדש.
נקודת המוצא של המפגש הזה היא השינוי המסתמן בעולמו של שולי, שלפתע פתאום מאחר, חובש כובע פוטבול, ומסרב להסביר את עצמו, עד שאין ברירה והוא חייב להודות כי הוא נמצא בתהליך נפשי שהוא מכנה ״התחזקות״, וחברו ישי מזדעק כנגדו בזעזוע נוכח מה שהוא רואה כתהליך של ״חזרה בתשובה״. החבר השלישי, עמי, רואה חשבון גאון, משתדל לא להתערב בהתנגחות בין השניים.
פול האוס בשלושה מהלכים (צילום: גדי דגון)
נחישות המרקם החברי
ברור כי המחזה המצוין של בן לוין שואב את הנושא מהביוגרפיה הפרטית שלו (ואולי גם זו של כמה אנשי במה, בידור וקולנוע בארבעים השנים שעברו). אבל מעבר לכך, ויותר משהוא עונה על תהיות של סביבתו הקרובה ושל המעגל היצירתי שבתוכו פעל, היא מתמקדת בשאלת נחישותו של המרקם החברי, והאם הוא ברזל, כפי שמגדיר זאת ישי, שמגלה סימנים של חולשה וייתכן כי ייסדק תחת התחזקותו של היחיד.
הפתרון שמביא לוין באמצעות חישוף כפול ודרמטי מאוד, הוא כזה הנדרש לצורכי התקדמות המחזה הכתוב ומבוים על ידו במינון טבעי טוב של הומור, רגישות וכאב. שי זביב כישי, איש הנדל״ן הגרוש, מעצב בתנופה גדולה ולעתים במידה של זעקה את החרדה לגורל החברות, ויפתח קמינר כעמי מעצב בקווים קומיים את התלות שלו בקיומה השקט והבטוח. בן לוין מביא את עצמו בעידון של גילומו את התפקיד של שולי.
תהיה דעתכם אשר תהיה על שאלת החזרה בתשובה, ויהיו חוויותיכם אשר יהיו מחברויות קרובות, לכו לראות את ״פול האוס בשלושה מהלכים״. הצגה אנושית וחכמה שבדרכה אומרת אהבה, סובלנות וכבוד.
פול האוס בשלושה מהלכים (צילום: גדי דגון)