מחול - "ימים של אהבה" – גם בורקס, גם חיקוי

מאיה בוסקילה לא הייתה צריכה אקורד קולנועי ראשון שכזה. סרטה "ימים של אהבה" (כשלצידה ניר לוי ומורן אטיאס) שביים הבמאי מנחם גולן, חוזר למחוזות קולנועיים נמוכים שכבר חשבנו שנפטרנו מהם.

חשש מקטילות מוקדמות

עידן חדש בתחום ייחצון והפצת הסרטים בישראל: את הסרט "ימים של אהבה" (בימוי: מנחם גולן, משחק: מאיה בוסקילה, ניר לוי, מורן איטיאס ועוד, שעוד נגיע אליהם) הוציאו המפיצים למסכים ביום שלישי, במקום ביום חמישי, כנהוג (לדברי הבמאי, כדי לחפוף את ראשית חופשת חנוכה של הילדים והנוער, אוהדי בוסקילה).

מעבר לכך, לסרט כלל לא נערכו הקרנות מוקדמות לעיתונאים, כמקובל. אלה שהתעקשו, קיבלו הזמנה לצפות בסרט באחד מאולמות בתי הקולנוע שבו הוא מוקרן, או קיבלו עותק די.וי.די, כמו כותב שורות אלה. כנראה שיוצרי ומפיצי "ימים של אהבה" רצו כמה שפחות לחשוף אותו למבקרים, מחשש לקטילות מוקדמות, ושאפו כמה שיותר שיצפו בו קודם כל הצופים, אוהדי בוסקילה ואולי גם אוהדי ניר לוי ומורן אטיאס, ומפה לאוזן אולי תופץ השמועה שמדובר ב"סרט מה-זה מגניב".

זמרים ואוהבים

הסיפור: מרגלית דהאן (בוסקילה) ממלצרת בבית הקפה השכונתי של אביה באשדוד, יוסף (יוסף שילוח), ולעתים מופיעה ללא תמורה, כזמרת חובבת שניחנה בכישרון ובקול גדול, בפאב המקומי. ערב אחד היא הולכת להופעה של האליל הפרטי שלה, זמר הרוק דודו בן דוד (לוי), ולאחר מכן הם נתקלים זה בזה במקרה בפאב בו היא שרה. הוא קולט את הפוטנציאל הטמון בה, ומרגע זה ישתנו חייה הפרובינציאליים ללא הכר. דודו יעלה את מרגלית לבמה בהופעתו הבאה, היא תרשים את הצופים ועתידה המקצועי כזמרת מקבל תנופה חזקה.

בין השניים נרקם כמובן גם קשר רומנטי, ונראה שצפויים להם חיי מלאי יצירה, עושר ואושר. אמנם האב המרוקאי השמרני של מרגלית מנסה למנוע מבתו להיסחף למדמנת הבוהמה שטופת האמרגנים הטורפים, התענוגות והסמים, אבל גם הוא לא יכול לעמוד בדרך שלה אל האושר. ולמרות הכל, בהמשך הדברים יתחילו להשתבש.

ת הסיפור של הזמרים האוהבים מעטרים גם האקסית הקנאית של דודו, סיגל (אטיאס), מנהלת הצגה, מלבישה ומאפרת, את האמרגן בן ציון (עמוס לביא), ראובן (רן בכור), אחיה של מרגלית, אלברט (דני שגב), בעל קיוסק ומחזר נואש אחר מרגלית, ציפי (נטלי עטייה), עיתונאית ביצ`ית ערמומית, סמי (רמי בוזגלו), נהגו של דוד וסטאלין (צחי נוי), הומלס רוסי ו"משוגע העיר".

לאורך הסרט פזורים, איך לא, משיריה של בוסקילה מאלבום הבכורה שלה, הסינגל הראשון מהאלבום שבדרך, "רק אותך רוצה", ועוד כמה שירים מקוריים חדשים שנכתבו במיוחד לסרט, כולל שיר הנושא. והפסקול משווק במקביל לסרט כמובן.

בן, חדד ובוסקילה

אין ספק שמעשה מנחם גולן כמעשה זאב רווח בזמנו, כשתפר את "טיפת מזל" (92`) במיוחד עבור הזמרת החמה באותם ימים, זהבה בן. שחקנית, לא שחקנית, זה לא משנה. העיקר שהשירים שלה, להיטים לוהטים לכל הדעות, ייכנסו לעלילה, שתהייה סוחטת דמעות בדיוק כמותם. תגדירו את זה סרט טורקי, הודי, מצרי, בורקס, חמינדוס, מה שתרצו. כך גם הפעם.

גולן רצה תחילה לתפקיד את שרית חדד (שכמו בן אף היא סינדרלת פרברים שעלתה לגדולה). לדבריו, החוזה כבר היה חתום, אלא שמארגנה של חדד התחיל להציב תנאים תמוהים, כמו למשל: שחדד לא תדפוק ולו גם נשיקה צרפתית אחת עם לוי... ולכן מועמדותה ירדה, והדיווה החדשה יותר והלוהטת יותר, בוסקילה, מיהרה להיכנס לתוך המשבצת.

מדברים על כך שהקולנוע הישראלי משתדרג מאוד בשנים האחרונות, ואז בא מנחם גולן, מפיק ועתיר הישגים לכל הדעות, אבל במאי לא כל כך, בטח לא בשנים האחרונות (גם "השיבה מהודו" שלו רחוק מלהיות תפארת היצירה) ומחזיר אותנו שנות דור אחורה.

בורקס בטעם פלקט

מעבר לכל החסרונות והמגרעות, שבהם תיכף ניגע, "ימים של אהבה" הוא גם חקיין ומעתיקן גרוע, מכאן ומחו"ל. סצינת הבריחה מההתקוטטות במועדון והנסיעה במונית של דודו ומרגלית מתחילת הסרט גנובה, לא פחות, מ"מציצים" הקלאסי. אבל איך אפשר בכלל לנסות להשוות בין עבודתו של הבמאי אורי זוהר לזו של מנחם גולן, ואיפה ניר לוי ומאיה בוסקילה מול אריק אינשטיין ומונה זילברשטיין!

בהמשך, שלד העלילה והתפתחות של הסרט מזכירים באופן מחשיד את "כוכב נולד" (הסרט האמריקאי, לא סדרת הטלוויזיה המקומית המאוסה), אבל אי אפשר אפילו להזכיר באותה נשימה את בוסקילה ולוי לעומת ברברה סטרייסנד וכריס כריסטופרסון!

"ימים של אהבה" הוא סרט בורקס פלקטי ירוד, עם כל הסטריאוטיפים הגסים שכבר חשבנו שנפטרנו מהם. טקסטים נמוכים, דמויות קרטוניות, בימוי טלנובלי-מלודרמטי, אנכרוניסטי וצעקני, עם צחקוקים והתפרצויות מביכים. הבימוי והמשחק מעליבי אינטליגנציה, אפילו של מעריצים נלהבים בני דור כוכב נולד, שמוכנים לקבל הכל.

בוסקילה, שטמונות בה כנראה יכולות דרמטיות מסוימות, עשתה לעצמה עוול כשהפקידה אותם באקורד הבכורה הקולנועי שלה בידיים הלא נכונות. אבל מה לא עושים למען עגל הרייטינג והצורך הממכר להישאר בתודעה ולעשות כסף קל ממוצר חס ערך אמנותי שרק מנסה לרכב על גל ההצלחה, להתחנף לקהל ולחמוס את כספו.

ועוד סרטים חדשים שעולים השבוע (29 בדצמבר 2005) -

"זכרונותיה של גיישה" (ארה"ב 2005)

דרמה. סרטו של רוב מרשל ("שיקגו"), המבוסס על ספרו רב המכר של ארתור גולדן מ-1977. הסיפור מתרחש בין שנות ה-30 של המאה ה-20, ועד השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. הילדה היפנית צ`יו נמכרת על ידי אביה, יחד עם אחותה למתווך, המעביר אותן לבית גידול גיישות בקיוטו. בעוד האחות מועברת לרובע אחר בו מדרדרים את הבנות לזנות, צ`יו מתחילה בדרכה הארוכה בדרך להיות גיישת צמרת בשם סאיורי (זיי זאנג). בדרך תתעלל בה הגיישה הביצ`ית הצומומו (גונג לי), שגרה איתה באותו בית, בעוד יריבתה של זו, מהמהה (מישל יאו), תקלוט את הפוטנציאל הטמון בה ותהפוך לחונכת שלה. היושב ראש (קן וואטאנבי), אחד הגברים האמידים המשתמשים בשירותיהן של גיישות, נדלק עליה, והיא עליו, אבל זמן רב יעבור, כולל טראומת המלחמה, לפני שהשניים יזכו לממש את אהבתם. 145 דקות.

למרות הלוק המרהיב, הצבעוני והססגוני, הבימוי והמשחק בסרט יותר מדי ריקאציונריים ואנכרוניסטיים, גדולים ומלודרמטיים, כאילו מרשל עשה כאן "חלף עם הרוח" יפני. ועוד תמיהה: אמנם אין בעיה שסרט אמריקאי, המבוסס על ספר של יוצר אמריקאי, ידבר אנגלית. זו גם אולי לא בעיה גדולה ששחקניות סיניות מגלמות גיישות יפניות. אבל העובדה ששתיים משלוש השחקניות הראשיות (זיי זאנג וגונג לי) והשחקן הראשי היפני, קן וואטאנבי, דוברי אנגלית עילגת – זה כבר צורם.

"השמועה אומרת ש..." (ארה"ב 2005)

קומדיה. סרטו של רוב ריינר ("המוזה", "אלכס ואמה"). שרה (ג`ניפר אניסטון) עומדת להתחתן עם ג`ף (מארק רופאלו), אבל לא שלמה עם ההחלטה. היא חוזרת אתו לפסאדינה, קליפורניה, כדי להשתתף בחתונת אחותה, אנני (מינה סובארי) והדבר לא מקל עליה. קשיים נוספים מתעוררים כשמתברר לה מפי סבתה השנונה קתרין (שירלי מקליין), שגם אמה תפסה רגליים קרות רגע לפני החתונה וברחה עם מאהב. עוד חושפת הסבתא, שגם לה היה קטע רומנטי עם אותו מאהב. ולכך צריך להוסיף את השמועה שרצה בפסדינה על אשה צעירה שברחה עם מאהבה, ואשר גם אמה פיתתה אותו, ועל פי הסיפור הזה נעשה הסרט הנודע "הבוגר" (של מייק ניקולס, מ-67`).

שרה המוטרדת משיגה עותק של "הבוגר" ובעקבות הצפייה בו סוחטת מסבתה את שם המאהב שלה ושל בתה, בן בורו (קווין קוסטנר), משאירה מאחור את ג`ף, חתנה המיועד, ויוצאת לאתר את הגבר. שתי האפשרויות שניצבות בפניה לא מרנינות. האחת, שיתאמת חששה שבורו הוא אביה, והשנייה, שבורו יכבוש רומנטית גם אותה, אחרי שעשה זאת לסבתה ולאמה. 96 דקות.

את רוב הרגעים המצחיקים, והם לא רבים מדי, מייצרת מקליין הוותיקה, ובסך הכל הסרט די מאכזב ולא אחיד ברמתו לכל אורכו. מגע הקסם של ריינר כבר לא כל כך עובד וגם הזיקה ל"הבוגר" לא ממש עוזרת.