לאורך חמש השנים האחרונות יצרה סמדר יערון - ממייסדות המרכז לתיאטרון עכו, מנהלת אמנותית, שחקנית, מוזיקאית, מורה ויוצרת רב תחומית - את הטרילוגיה "עכו אהובתי", שחלקה השלישי והאחרון, "הילא - הדור השלישי", עולה בימים אלה על הבמה.
"עכו אהובתי" מורכבת משלוש עבודות המבוססות על ראיונות שעשתה יערון, על בסיסן פיתחה יצירות שיוצרות רצף המתחיל מדור הסבים ומגיע כעת אל דור בני הנוער של האוכלוסייה הערבית בעכו.
לא קל בימים אלה להביא את קולו של הצד השני אל מרכז הבמה, אבל יערון - שהעשייה התיאטרונית והעשייה החברתית שזורות אצלה זו בזו לאורך כל דרכה המקצועית - רואה ביצירתה גם שליחות המעניקה לחייה משמעות נוספת.
"זה הפך להיות חלק מהחיים שלי"
"אני חיה בעכו כשלושים שנה, משנת 85", היא מספרת, "ובמשך השנים נוצר קשר עם העיר ועם האנשים, שהוא מאוד משמעותי לחיים וליצירה שלי. כולנו חיים עם הנתק הזה שהסיבה שלו, בחלקה, מתחילה ממשהו טכני ולאו דווקא מהותי, וכך, למשל, אם אני לא הייתי מגיעה לעכו לפני שלושים שנה ולא הייתי חיה בעיר מעורבת - וזו עיר שהיא באמת מעורבת - לא הייתי נחשפת להמון דברים.
"קודם כל לא הייתי נחשפת לאוכלוסייה שלמה שחיה כאן בארץ שהיא גם שלה, או אולי שהיא שלה וגם שלנו, לא הייתי נחשפת לתרבות, לא הייתי נחשפת להיסטוריה, כי ההיסטוריה שאני קיבלתי כילדה הייתה מאוד חד צדדית וחלקית.
"אז בעצם, אלמלא החיים שהביאו אותי לעכו, לשבת ממש בתוך אוכלוסייה מעורבת ולהכיר אנשים שהפכו להיות חברים שלי ובני בית, אנשים שעובדים יחד איתי, שאני פוגשת אותם על בסיס יומיומי ואז הולכת לבקר אותם ופוגשת את ההורים שלהם שמספרים לי מה הם עברו בשנת 48, סיפורים של משפחות שחלקן בלבנון, חלקן בעזה, והדבר הזה הוא קודם כל לקבל אינפורמציה על עם שחי כאן. אין לי ספק שאני זכיתי. זה התחיל ממשהו כמעט מקרי, ומהרגע שזכיתי, כבר לא יכולתי להפסיק, וזה הפך להיות חלק מהחיים שלי.
"כנראה שעם הגיל יש איזה מקום של להסתכל על מה עשיתי עד היום ומה אני מרגישה שנכון לעשות, וכבר הרבה זמן יש לי רצון להיות מין מתווך כזה, ברמה של הולכת האינפורמציה. רצון לחלוק את כל הדבר הזה שיש בו כאב ויש בו שמחה ויש בו הרבה דברים".
בימים האלה יהיו כאלה שייצאו נגדך כמי שלא חווה את הקונפליקט שמתקיים פה - על שני צדדיו
"אני לא מתעסקת בזה ברמה של מי צודק באופן אובייקטיבי, אבל בוודאי שאני רואה את התמונה השלמה, ובוודאי שאני מזדהה עם סבלו של כל אדם. הרי כולנו, בעצם, סובלים נורא פה. אין לי ספק, אבל, שכשנוצרת היכרות, דברים זזים ויש יותר סיכוי.
"כשמכירים אחד על אחד, כמובן, אבל לא רק. כשמכירים את התרבות, את העולם, את האנשים, אז דברים נפתחים וקצת משתנים. זה כבר לא איזה גוש עלום שאנחנו יודעים שהוא נורא מפחיד, אבל אין לו נשמה, אין לו עיניים, אין לו רצונות. לכן הטרילוגיה היא רב דורית. כשהתחלתי, העבודה הראשונה הייתה מבוססת על ריאיון שעשיתי עם אשה בת שמונים, שהיום היא כבר בת שמונים וחמש. משם זה התחיל עד שהגעתי לדור הצעיר".
"הילא - הדור השלישי" (צילום: ארל'ה גולרן)
הגיבורים עולים על הבמה
הדור הצעיר אותו פגשה יערון, הם נערי קבוצת התיאטרון בעכו, העובדים ויוצרים תחת שרביטו של הבמאי מיסרה מסרי, שמשמש, יחד עם דוקטור נטלי תורג'מן, חברתה ושותפתה המקצועית של יערון, כבמאי שותף בעבודה.
"הקבוצה הזו פועלת בעכו העתיקה והיא חלק מתיאטרון עכו", מספרת יערון. "הם עושים חזרות ומופיעים בתיאטרון ואנחנו חיים ביחד. אני מכירה אותם הרבה שנים, ולפני שנתיים התחלנו לעבוד ספציפית על 'הילא'. התחלתי להיפגש עם הילדים ולראיין אותם.
"הקונספט של הטרילוגיה הוא שבחלק הראשון של העבודה אני פוגשת ומראיינת ומתעדת את הריאיון. בשתי העבודות הקודמות הריאיון הוקרן במהלך ההצגה ואני הייתי על הבמה ועבדתי עם הריאיון, מה שהיום קוראים 'יו מייק רימייק'. אז זה משהו שאנחנו בעכו עושים המון שנים כטכניקה שאנחנו עובדים איתה, ואת זה עשיתי בעבודות הקודמות עם הגיבורה שאני מראיינת, במקרה הראשון קשישה בת שמונים ואחרי זה אישה בת ארבעים. הריאיון מוקרן ובאותו זמן אני נמצאת על הבמה בתוך פורמט של מעין דמות שמקיימת דיאלוג עם מה שקורה על המסך.
"בעבודה השלישית, בניגוד לשתיים הקודמות, הגיבורים של הריאיון נמצאים גם על הבמה. זה מתחיל מריאיון, ולאט לאט הם זולגים לתוך הבמה ונוכחים שם בעצמם, ויש המון כוח בזה שהם פשוט יוצאים מהמסך ונמצאים שם".
אילו נושאים עלו בשיחות שלך איתם ובאו לידי ביטוי בראיונות?
"שאלתי אותם על דברים אישיים שלהם, על החלומות, אבל שום דבר הוא לא רק אישי, הכל מתחבר להכל. כששאלתי על השורשים וההיסטוריה המשפחתית, קיבלתי סיפורים שבהם הכל מתקשר למה שקורה כאן. כשדיברתי עם אום מוחמד בת השמונים מהחלק הראשון של הטרילוגיה, שמעתי ממנה סיפורים על הדרך בה היא הלכה ברגל כילדה קטנה אחרי שהם גורשו מהמקום שבו הם חיו, ליד נשר, והילדים שדיברו איתי עכשיו הם בעצם הנכדים של אום מוחמד, כך שיש פה סיפור של עם".
ולתוך איזו דמות את מכניסה את עצמך על הבמה מול אותו ריאיון?
"ב'הילא' אני סמדר קצת גרוטסקית, קצת מנסה לייצג באמת את הצד התמה ולפעמים המסוקרן, המתלהב והמזועזע, ממפגש עם עם שלם שיושב כאן. זו מעין הקצנה של משהו שאני מייצגת, כי אני ישראלית".
"הילא - הדור השלישי" (צילום: ארל'ה גולרן)
"זאת הגאולה הפרטית שלי"
נדמה שאותך כמעט ולא צריך לשאול עד כמה את מאמינה ביכולתה של האמנות לייצר שינוי במציאות
"זו שאלת מיליון הדולר. זה תמיד עולה, ובצדק. אני רוצה בהקשר הזה לצטט את דודי מעיין (מייסד המרכז לתיאטרון עכו – ט.ג.) שכשהופענו בשנים הראשונות של תיאטרון עכו בפני קהל מועט - הצגה מלאה לפני שלושים אנשים, או חדרים של עבודות אישיות של שחקנים עם חמישה צופים בכל חדר - הוא תמיד דיבר על זה שכל אדווה מייצרת עוד אדוות, ואנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה הדבר הזה עושה, אבל משהו קורה, משהו מתרחש, משהו עובר הלאה.
"לגבי עצמי, אני במקום הזה קצת אגואיסטית, כי אני פועלת למען עצמי. זאת הגאולה הפרטית שלי. אני עושה את זה כדי להרגיש יותר טוב קודם כל עם עצמי. שינוי זו מילה מאוד מורכבת. מה הפרמטרים לשינוי, כמה שינוי, איפה השינוי? אני יכולה להגיד לך שמאז שאני גרה בעכו, המשפחה שלי, החברים שלי, בזכות זה שהם פשוט באים לבקר אותי, נחשפים לאורך השנים לדברים שחוללו ומחוללים בהם שינוי. ואני מדברת על אנשים מהמעגל הקטן שלי, אז אני מניחה שקהל שמגיע - משהו שם קורה.
"הצגנו פעם אחת בתמונע, ואחרי שהצגנו שם היו אנשים שבאו ואמרו לי שהם היו ממש מיואשים, ואחרי שהם ראו את 'הילא' יש בהם שוב ניצוץ של תקווה שאפשר לחיות ביחד, שאפשר להתגבר על המצב הזה. אני מתחממת לאורם של הדברים האלה, אבל מאוד חשוב לי להגיד שלא פחות חשוב מאשר לחולל שינוי. זה קודם כל לתת את הבמה לפלשתינאים תושבי מדינת ישראל ולהשמיע את הקול הזה.
"זה משהו שהוא חלק מהעולם שלי. בואו תראו, אני פותחת את הקיר הרביעי של החדר - ובמאמר מוסגר, אני אוהבת לעשות את זה באמנות, לפתוח את הקיר הרביעי. גם צורת העבודה שלנו היא כזאת, כי תמיד יש שם חומרים אישיים, אז זה כמו להיכנס למקום מאוד פרטי של האמן, כי אנחנו עובדים עם חומרים אמיתיים, וכאן אלה אנשים אמיתיים, שמביאים את עצמם, בשפת העבודה של המרכז לתיאטרון".
אם אני חוזרת לתחושת השליחות שמלווה אותך, את מרגישה שאת גם משלמת מחיר על השליחות הזו שלך?
"זו שאלה מאוד מעניינת מבחינת ההסתכלות ה-סליחה על המילה - רוחנית על זה. ברגע הראשון רציתי להגיד לך, כן, בוודאי, אבל כשאני חושבת על זה רגע יותר לעומק, אז זה לא רלבנטי. זה מה שיש לי להגיד. אני עושה את הדברים מתוך בחירה ואני שלמה עם מה שאני עושה, והייתי משלמת מחיר כבד אם לא הייתי עושה את זה".
סמדר יערון (צילום: אלדד רפאל)
"הילא – הדור השלישי", המרכז לתיאטרון עכו. 6 במרץ ו-16 באפריל 2016, 20:00, תיאטרון תמונע בתל אביב. לפרטים נוספים: 03-5611211.