דמעות של הומור
במאי השנה יצוינו 100 שנים לפטירתו של שלום עליכם, ענק הספרות היידית, ולא תמצאו בתכנוני התאטראות המובילים אצלנו, גם לא בבתי הספר למשחק ובפרינג' התייחסות ליצירתו. למרבה המזל יש את היידישפיל, ויש את יהושע סובול ואיה קפלן שלקחו את הרומן החשוב "כוכבים תועים" והכינו ממנו מטעם בימתי מרענן שיש בו יותר מהנראה לעין.
על פניו הרומן מספר סיפור אהבה בין עילוי צעיר לצעירה בעיירה נידחת ברומני,ה שאליה מגיע תיאטרון יהודי נודד וכאבן שואבת שולף את השניים מקרקע צמיחתם להיות כוכבי תיאטרון ואופרה. בה בעת, ואף מעבר לכך, הרומן והמחזה המקסים שסובול וקפלן עיבדו ממנו, וקפלן ביימה באהבה רבה לחומר ולדמויות הרבות, מספר על צמיחת התיאטרון היהודי במזרח אירופה עד שמקומו וזהותו המוכרת נקבעו בניו יורק.
הדרמה הגדולה של סיפור האהבה וסיפור התיאטרון היא בעצם המרד שהם מכילים, החתירה אל ה"חדש מפני ישן תוציאו" בפרשנותו האומרת כי על הישן לפתוח שעריו ולקבל את החדש. המאבק המתקיים בעלילה כורך את זה שבין בין דור הבנים לדור ההורים לתחרות בין תיאטרון הנדבק למסורת העממית לתיאטרון הרפורמה הנשענת גם על הקלאסיקה העולמית וגם על העיסוק בשאלות קיומיות כמו הפילוסופיה של ברוך שפינוזה. מפתיע, אבל מה שהיה בראשית המאה העשרים מתקיים גם בישראל של המאה העשרים ואחת.
ושלא במפתיע ליודעי שלום עליכם את הרגעים הכואבים ביותר אפשר וכדאי וראוי לרכך ולתבל בדמעות של הומור. סובול וקפלן הקפידו לשמור על הגאונות הזאת של ה"היסטוריון" שידע לחבק את עמו ולא רק לנגח את חולשותיו. משום כך כל דמות בדרמה הזאת אנושית ומלבבת, והמכלול יוצר את האיכות היהודית שנגדעה לפני שמונים שנה, וגם כיום יש מי שבוחלים בה.
כוכבים תועים (צילום: יח"צ)
להקות נודדות
העלילה מתארת את סיפור אהבתם של לייבל, בן הגביר העשיר, ורייזל, בת החזן העני, הבורחים יחד מעיירתם כדי להצטרף ללהקת שחקנים נודדת. אלא שמאבק כוחות בין מנהל הלהקה מוראווצ'יק לכוכב המתוסכל ברנרד הולצמן, שכינויו "הוצמאך", מפריד בין הנאהבים בליל בריחתם ועשר שנים הם נידונים לנדוד בעולם בנפרד, לצמוח ככוכבי תיאטרון ואופרה, ולאט לאט מאבדים את התקווה לשוב ולהתאחד.
איה קפלן הציבה את ההצגה בתוך במה שיהודית אהרון עיצבה, וגם את התלבושות, בחוכמה ובהומור כך שבמהלכים פשוטים העלילה מתנייעת ממקום למקום, ממש כמו להקות התיאטרון ששני ארגזים גדולים הם עגלות המסע של להקות, תיבת האבזרים ואם תרצו גם הקסמים שלהן. מישה צ'רניאבסקי השלים עם תאורה שהבחינה בין הקןדר לזוהר.
דורי פרנס ערך והתקין באהבה את המוזיקה היהודית המסורתית לשלושה כליזמרים (פולה כידר בכינור, מישה בלכרוביץ באקורדיון וקלידים ואוהד בן ארי בקלרינט), עמית זמיר הניע את השחקנים, והניה עצמון ואריה בלינדר הדריכו אותם למשחק טבעי בשפת היידיש. והשחקנים, איך לומר, מחיים את השפה במשחקם המצוין.
כוכבים תועים (צילום: יח"צ)
חגיגת במה עם בודו ותבורי
בתווך ניצבים שניים מגדולי הבמה שלנו: יעקב בודו שלא מכבר הבריק כלאקי בגרסת היידישפיל ל"מחכים לגודו", מגלם בהומור עדין את מוראווצ׳'ק, מנהל התיאטרון העממי שבמסורת מנהלי להקות יודע לנצל כישרונות לטובת ה"עסק". וכשצריך גם להנחית אגרוף (בהצגות מסוימות מגלם את התפקיד אנדריי קשקר).
דורון תבורי, שבשנים האחרונות שב ומזכיר לנו את רבגוניותו הייחודית, ולפתע הוא זוכה לתפקיד שקספירי באופיו ודווקא ביידיש, חוגג את סל הכישרון הבלתי נלאה שלו בתפקיד הוצמאך. הוא מקסים בתנועה של צעיר חצוף, מתוחכם כשאפתן המחפש את הדרך לפרוץ ולשנות, ושטני, אך גם רך ואוהב, כאפוטרופוס המעצב את לייבל הכישרון הצעיר שמצא להיות ממשיך דרכו. שיא משחקו הנפלא מגיע כשהוא הופך לדמות טראגית שלפתע איבדה את השליטה, כמין ליר של עולם התיאטרון (ואולי גם נזכה בקרוב לראותו בתפקיד השקספירי הזה?).
יהונתן רוזן מצוין ומרגש כלייבל, העילוי הצעיר, שמריבת המנהלים מרחיקה אותו מאהובתו, ובתוך שנים ספרות הופך לכוכב במה נערץ. כמוהו במשחקה הנעים ובקולה הנהדר הילית דייטש-שני כרייזל אהובתו, שבמהלך הניתוק הופכת לזמרת אופרה המככבת בבתי האופרה הגדולים ביותר.
ענת עצמון מרשימה בגילום דמותה של מנהלת העסקים של שתי הלהקות, זו אחר זו, ישראל טרייסטמן מגלם היטב את שני התפקידים שלו, כאב שבנו מרד בו, וככלבויניק בלהקתו של הוצמך שמנסה להיות "עצמאי בשטח". יובל רפפורט שהיה נהדר כגוגו ב"מחכים לגודו", יוצר הפעם סדרת תפקידים אפיזודיים טובים, וכמוהו אירמה סטפנוב ומירי רגנדורפר כאמהות, פרימדונות, ונערות מאוהבות בכוכב הגדול. גם ניב שפיר מצטרף יפה לחבורה בסדרת תפקידים אפיזדיים.
לסיכום, ההצגה "כוכבים תועים" היא הצדעה משולשת: לשלום עליכם והרומן המיוחד שלו, לתיאטרון היהודי לדורותיו, וליידישפיל שממשיך את המסורת וראוי להערכה על שימור השפה היהודית שלא נס ליחה.
כוכבים תועים (צילום: יח"צ)