כל סוקר מתחיל במדגם סטטיסטי יגיד לכם שהכרעה על חודו של אחוז, היא לגמרי בתחום ההטייה והסטייה הסטטיסטית. אולם כשמדובר בהצבעת אמת, אחוז אחד, ככל שיהיה אכזרי וקריטי, הוא ההבדל בין כישלון להצלחה.

בין שבחים ומחמאות לנופר סלמאן על מקום שני בקדם אירוויזיון, לבין כרטיס טיסה על חשבון המדינה וייצוג ישראל בתחרות האירוויזיון, בהם זכה חובי סטאר.

ייאמר מייד: על פניו, מבלי לעקוב אחרי העונה של "הכוכב הבא" וגם מבלי לשמוע את השירים של ארבעת המשתתפים שהגיעו לאירוע הגמר, חובי סטאר עשוי מהחומר שממנו נוצרים כוכבים.

יש לו הפוזה הנכונה. הלוק, הקול, הכריזמה. אמנם טיפוס מוחצן, אבל כוכב. וזה לא היה סיכון גדול להמר שהוא המועמד הנכון להיות השליח הנכון. ואם לא תהיינה הפתעות מרעישות ולא נתוודע לחריגים אנושיים באירוויזיון עצמו, הוא גם עשוי להגיע למקום הנכון.

חובי סטאר (צילום: רונן אקרמן)

כאן זה לא אירופה

אז תחרות הקדם אירוויזיון חזרה. אולי בשם אחר אך במלוא הווליום, הזוהר, הגלאם והאווירה. הפקה צבעונית, במה ראוותנית, תפאורת לדים, כל הטראש הזה. הכל, גם שני מנחים שמחליפים תלבושות, כמו שם, באירוויזיון האמתי, ותכנית אמנותית קצרצרה שכללה את נדב גדג' - זוכה השנה שעברה וטעימה סנסציונית מהאיחוד המתרגש ובא של היי פייב. אמנם לא בפני קהל של רבבות, אבל היי, אי אפשר להשוות את העושר של ערוץ 2 לדלות של הערוץ הראשון.

רק שיטת ההכרעה, מהלכה, האופנים המשתנים של ההצבעה, וההחלטות השרירותיות מי יתמודד נגד מי (בשלב הראשון, של ראש בראש פעמיים) ומי יעפיל לגמר המשולש (בהכרעה של חבר השופטים, שבעצם סיים את תפקידו עוד קודם הגמר, אך כדי להצדיק את קיומו במעמד הסיום ניתן לו מקל אחרון), העידו שכאן זה לא אירופה. ושמרוב פרסומות אין זמן לשמוע את כל השירים החדשים של המתמודדים - אלא של שלושה בלבד.

לבי עם גיל חדש. נתנו לה גלגל הצלה לגמר אבל לא אפשרו לה לשיר את Follow the sun (מילים ולחן: סתיו בגר ותום גפן) השיר שהכינה למעמד. מה שלא הורג רק מחשל, ואם חדש תפיק את הלקחים הנכונים מן המעמד המאכזב הזה, היא תצא חזקה ומוכנה יותר לתלאות האמתיות שמזמן לה המקצוע בו בחרה.

לכאורה יש לה הנתונים - קול, מראה, נוכחות וגם העזה בימתית. אולם אי אחידות ביכולת, שמאפיינת מתחילים, ובחירות לא מוצלחות, שאופייניות מן הסתם לניהול לא נכון, הפילו אותה. הביצוע שלה ל"The show must go on" לא הניב את העוצמות והריגושים הנדרשים מהתמודדות עם סטנדרט של "קווין", אבל אם היא רעבה ונחושה, מבחינתה ההצגה חייבת להימשך.

הזמרת המרשימה ביותר בגמר הייתה אלה דניאל. נתעלם לרגע מההידמות הכפולה לאיימי ווינהאוס (גם בשירה וגם בתסרוקת), יש לה קול עצום, איכויות ווקליות, מבטא מושלם, ולאורך התוכניות הקודמות גילתה שיש לה אישיות מוזיקלית מיוחדת, בשלה לפרשנות ולאמירה. היא אמיצה מאוד בבחירותיה ובהתמודדות איתן, אולם עדיין לא יודעת להופיע על במה (אקורדיון זה בסדר, אבל מה עוד?), סטטית מדיי, אם כי אני רואה בכך נקודת זכות - היא מוכיחה שהיא זמרת נטו, ללא גימיקים. יהלום שזקוק לליטוש ולהכוונה.

השתתפות באירוויזיון עלולה הייתה לקלקל אותה וטוב שהיא נשארת בארץ, לבנות קריירה ללא לחצים והיסטריה. הימור שלי? Somebody out there (מילים ולחן: דוד ממן ופיליפ הלון) יהיה להיט בגלגל"צ. ואם כך, כבר היה שווה לה.

אלה דניאל (צילום: רונן אקרמן)

כמה זה 100 אחוז?

אם יש צדק, ולו פואטי בלבד, טוב ששני המועמדים הפופולריים נופר סלמאן וחובי סטאר, התמודדו ראש בראש עם אותו שיר, Made of stars (מלים ולחן: דורון מדלי) אבל בשני עיבודים שונים. הם גם הפכים. היא הצעירה במשתתפים, בת 17 בלבד, קטנטונת - שלא להגיד זערורית - במידותיה, מופנמת ודבקה בסאונד אתני. הוא, 29, גדול מידות, מוחצן ומכור לתרבות הפופ, הקיטש והטראש של האירוויזיון.

ההשוואה לעפרה חזה היא מחמאה עצומה לסלמאן ומציבה אותה בעמדת זינוק מסקרנת ומבטיחה. היא מתוקה, אין ספק. יש לה חן אישי רב, הבעות פנים ושפת גוף מפתיעות מאוד לגילה וגם ביטחון לא רגיל. אולם כזמרת היא כמו ניצן, פרח שלא נפתח עדיין. אולי מספיקה לארץ, אבל עדיין לא בשלה לזירה בינלאומית כמו האירוויזיון.

היא יכולה להיות גאה בגרסתה (עיבוד והפקה מוזיקלית: עידו אוחיון) לשיר הזוכה, שלטעמי לא רק יושבת עליה בול, אלא גם מייצגת נכון יותר את ה"ישראליות" החמקמקה. סלמאן ראויה גם למחמאות על ההתמודדות שלה עם האלמנט הטכני המבאס של "הכוכב הבא" - השירה מול מסך.

בשלב הראשון, כששרה את "מנגינה" (של דנה וחנה לפידות), צלחה בשלום את התקלה המתסכלת ומרפת הידיים של היעלמות גרף האחוזים העולים (למשך רגע ארוך אחד היינו בטוחים שחזרנו לשידור בערוץ הראשון), ובשלב המכריע חוותה את כל האכזריות הגלומה במסך שמסרב להתרומם גם הצבעה של 67 אחוזים (ממה אגב? בשלבים המוקדמים של העונה נגזרו האחוזים ממכסת מורשי ההצבעה שנרשמו מראש. כשההצבעה עברה לקהל הרחב, בבית, איך נקבעה מכסת 100 האחוזים?).

לא נפלתי ברצפה מגרסתו של חובי סטאר ל-Made of stars (עיבוד והפקה מוזיקלית: חן מצגר) כבלדה קצבית גדולה מהחיים, ג'וני לוגאנית כזאת. דווקא בה הודגשו הפגמים של השיר, עם פאנץ' שמגיע באיחור אחרי הקדמה ארוכה וקצת מתישה. אולם סטאר טורף את המסך ונוכחותו מגמדת את הבמה המקושקשת.

היה רגע בהצבעה שבו הוא איבד את הביטחון והשלים כבר עם ניצחונה של סלמאן, ואסור שמורך לב כזה יחזור ברגעי האמת שלו בשטוקהולם ב-12 במאי, במעמד המקצה המוקדם השני של האירוויזיון. רק ביטחון בכוחו וביכולתו לתת שואו, יבטיח את ההשתתפות בגמר במוצאי שבת, 14 במאי. עם הגרלה "טובה" הוא בהחלט מסוגל לכך. ואני מצטרף לדבריה של קרן פלס: כשהוא יהיה שם, אני אהיה רגוע. הוא נולד לתחרות הזאת, הרבה לפני "כוכב נולד 7", בה נחשפו לראשונה כוונותיו.

נופר סלמאן (צילום: רונן אקרמן)


שלוש הערות לסיום :

ראשונה: זו חכמה קטנה מאוד לשיר קאברים. כמאזין אינך יכול לדעת אם זה הכוח והיכולת של המבצע או ההילה המוכחת של השיר.

שניה: מי זוכר את הימים שבהם השיר הישראלי חויב (על ידי תקנון רשות השידור) להיות בעברית? גם ההקפדה על ייצוג כלשהו של השפה, נמוגה.

שלישית: נגיד שסטאר יעשה את הבלתי יאומן - איפה יתארח האירוויזיון הבא? בירושלים (רק לא בבנייני האומה) יש "ארנה"? או בתל אביב (היכל מנורה נראה פצצה)? ומי יפיק? הערוץ הראשון או ערוץ 2? בואו לא נטפח ציפיות.