סופם של החיים הוא נושא סרטו החדש של הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו ("זה בוודאי המקום", "יפה לנצח"), ולעומתם, אי שם הרחק מהם, ה"נעורים", כפי שמעיד שם הסרט.
מייקל קיין מגלם את פרד בולינג'ר, מנצח ומלחין, המתארח במלון, בית הבראה, שבהרי האלפים. בולינג'ר מתמודד עם גיל הפנסיה, על כל המשתמע מכך.
במלון מתארח גם חברו הטוב, מיק בויל (הארווי קייטל), במאי קולנוע נודע המנסה לכתוב את סרטו האחרון, הנושא את השם: "היום האחרון של החיים".
תודעה פנימית בצורה קולנועית
טביעת ידו של סורנטינו מובחנת, הן מבחינת התכנים בהם הוא עוסק, והן מבחינה קולנועית. התמות בסרטיו הן תמיד, זקנה ונעורים, אובדן היופי ואינטלקט מול יצרים, כמו גם הניסיון לבטא תודעה פנימית, בצורה קולנועית.
נעורים (צילום: יח"צ)
המצלמה, שנעה באופן חלק ואיטי, בעזרת מנופים, או על מסילות, מחקה את תנועת המחשבה. המסילה מחליפה את גלגלי המחשבה, וכשהמצלמה נעצרת, יחד עם זרם המחשבה שנפסק, נוצר רגע של שקט. רגע של מדיטציה, אולי שבריר הארה. ברגעים אלו נראה כאילו הסרט כמו נעצר מלכת.
גיבורי סרטיו דומים. ב"זה בוודאי המקום" זמר רוק מזדקן (שון פן) שנטל כמויות אדירות של אלכוהול וסמים, הפך לאיש איטי, מנותק ומהורהר. גיבור "יפה לנצח" הוא עיתונאי שחלם להיות סופר (טוני סרווילו), כשל ומתאבל על הזמן שחלף. דווקא בולינג'ר הצליח יותר (בזכות אשתו שמכרה את תכשיטי משפחתה, כדי לעזור לו להגשים את אמנותו), אך כל השלושה מתגעגעים לנעורים המושלמים.
הנעורים מתגלמים בסרטיו של סורנטינו, בין השאר, באמצעות גופות עירומים של נשים צעירות. עירום נשי שהוא נשגב ונמוך כאחד. ב"יפה לנצח" ג'פ יושב במועדון חשפנות עם אביה של הרקדנית המופיעה לפניהם. בעוד זו מנפנפת בתחתוניה, האב הדואג מנסה למצוא לה שידוך.
גם שני גיבורי "נעורים" מתפעמים ממיס יוניברס העירומה המשתכשכת לצדם בבריכת המלון. הם אמנם אינטלקטואלים, אנשי תרבות גבוהה, אך גם קלי ראש, או סוטים כפי שמכנה זאת בולינג'ר. קלות ראש נתפסת מבחוץ, על ידי האחרים, כסטייה.
נעורים (צילום: יח"צ)
כוכבים מזדקנים ועלילה חסרה
בסרט שלל דמויות המגולמות על ידי שחקנים, שעצם נוכחותם על הבד משקפת את חיבוטי הנפש של הגיבור. שחקן הכדורגל, דייגו מאראדונה, הטובל כהיפופוטם בברכת המלון, נסעד על ידי המטפלת הצמודה שלו, הוא עדות מצמררת לסוף עגום של קריירה קצרה ומפוארת. אי אפשר שלא לחשוב על תשוקתו לסמים ואלכוהול שהרסה את חייו.
ג'יין פונדה מגלמת כוכבת מזדקנת שבויל מחזר אחריה לככב בסרטו. זקנתה של מי שהייתה שחקנית גדולה וכוהנת כושר ובריאות, מובלטת באופן מבהיל.
הסרט נעדר עלילה. הדבר היחיד שניתן לתאר מהמתרחש בו, הוא הפרידה של לינה, בתו של בולינג'ר והעוזרת האישית שלו - מבעלה. וזוהי בסופו של דבר, אנקדוטה. עובדה זו עומדת בעוכרי הסרט, והופכת את הצפייה בו לחוויה אסתטית, אולי פילוסופית, אך גם מייגעת למדי.
נעורים (צילום: יח"צ)
"אני יודע הכל על אהבה" מתרברב הבמאי המזדקן באוזניו של בולינג'ר. "אולי תתן לי כמה שיעורים" מבקש המלחין. "מאוחר מדי" עונה לו הבמאי בעצב. אך לא באמת. כי בולינג'ר נאבק, ומצליח, לשמר את התשוקה, היצירה, וההתלהבות המאפיינת אותם, למרות שהוא מתקשה להטיל שתן.