|
|
|
 גיל פרנק עומד ברף הגבוה שהציב לעצמו במאמרו המאתגר והמחייב. הוא בונה תפקיד פיזי ממערכת של תופעות נפשיות, לעתים מתנגשות, שמאכלסות את מהלכיו בחזית ובעורף. הטקסט השקספירי זורם ממנו, לעתים כחצים מורעלים וברגעי ההתקוממות הפנימית שבו דווקא בנעימות מאיימת, מסוכנת שלא הייתי סומך עליה"
|
|
|
|
|
גיל פרנק מגיע לפסגת הישגי המשחק שלו בטרגדיה השקספירית הגדולה שעולה בהבימה
גיבור טרגי במבחן מעשיו
אפשר לתמוה על פרנסי התיאטרון הישראלי ששנים ארוכות רחקו מהעלאת ״קוריולנוס״, אחד המחזות הפוליטיים המבריקים בתולדות הדרמה, ויצירה חשובה במכלול יצירתו של המחזאי שבעוד 10 ימים ימלאו 400 שנה למותו. המחזה הועלה על בימת הקאמרי ב-1975 וארבעים שנה עברו עד שהוחזר בגרסה מפתיעה בפסטיבל עכו 2015.
עתה מעלה התיאטרון הלאומי הבימה את ״קוריולנוס״ באולם הבימרתף שאירח בעבר את ״הסוחר מוונציה״ ולאחרונה את ״המלט״ - ואולי המסורת הצעירה תתפתח הלאה ונזכה לפגוש יצירות נוספות שעד כה לא זכו להגיע אל במת התיאטרון הישראלי, למרות שבנמצא מתרגמים, שחקנים ובמאים שמוכנים ומעוניינים להתמודד עם החומרים ה״אסורים״ עד כה.
אבל התמיהה ביחס ל"קוריולנוס" מיוחדת דווקא משום שמדובר בטרגדיה שאפשר - אם רוצים - למצוא לה מראה, גם אם מעורפלת, במציאות הישראלית מימי הבראשית של המדינה ועד ימינו, הטרגדיה של מצביאים מהוללים שנכנעו לכוח המשיכה הפוליטי וקרסו תחתיו. מחזה שמעמיד את דמות הגיבור במבחן מעשיו, רעיונותיו, אישיותו ונסיבות עלייתו ונפילתו שהופכים אותו לדמות טראגית.
ואכן, המחזה הזה הוא טרגדיה מובהקת על אדם ששאף לגבהים הראויים להשקפת עולמו, להתנשאותו על בני עמו, גם אם רבים מהם שירתו תחת פיקודו אך באזרחות הפכו לנחותים, מרודים, וממורמרים על מלאכת החיים בבית. קוריולנוס אינו בוחל במלים או במחוות כדי להדגיש את הבוז אל בני רומא, ואינו מהסס להביע את דעתו ביחס למעמד ולכבוד הראויים למשילות שהוא מאמין בה על פי החוק שלו, הוא "כבוד המנהיג ושלטונו" ובהחלט לא "כבוד האדם וחירותו".
קוריולנוס (צילום: ז׳ראר אלון)
להיות חביב העם
עלילת המחזה מתארת את מאבק הכוחות בין האצולה השליטה ברומא לבין העם המוחה על יוקר המחיה, על העדר תבואה וצרות אחרות ובמיוחד כנגד נהנתנות של העשירונים הגבוהים על חשבון עניי עירם. לתוך עין הסערה חודר קוריולנוס במלוא עוצמת הישגיו הצבאיים וברוח הגבית הלאומית שנושבת בו אמו, וולומניה, שגידלה אותו להיות האדם העליון.
במחזה ״מרי סטוארט״ של פרידריך שילר תוהה המלכה אליזבת (הראשונה) על פשר הציפייה מהשליט להיות ״חביב העם״. אמנם בעניינים אחרים, אך גם קוריולנוס מבין את הצורך להשפיל עצמו בפני אלה שהוא זקוק לתמיכתם והוא יודע כי יארבו לו מעבר לפינה ויתקעו בו את סכיניהם בהתאם לרוח הזמן ביחס אליו.
וזה מה שקורה לו ומהר יותר מכפי שחשב, והעם ששוחד לתמוך בו מפנה לו עורף, מדיח אותו מכהונתו האזרחית כקונסול, ואף מכריז עליו כבוגד, ומגלה אותו מרומא. העלבון מוליך לרצון לנקום והדרך המוכרת לו, הצבאית, מובילה אותו אל אויבו האהוב אופידיוס, מצביא העם הוולסקי שכוחותיו צרים על העיר ומאיימים להחריבה עד היסוד. רק התערבותם המושפלת של אמו, אשתו ובנו מצליחה לפרוץ את השותפות שותתת הדם עם אופידיוס.
קוריולנוס (צילום: ז׳ראר אלון)
רעיונות בימוי מקוריים
ההצגה החדשה של ״קוריולנוס״ בבימרתף מצליחה להחיות את הטרגדיה במלוא עוצמתה כשהיא נהנית מהתרגום הנהדר של דורי פרנס, שהושמע לראשונה באותה הפקה בעכו. התרגום, שניתן להתענג עליו באתר המיוחד של תרגומי שקספיר על ידי פרנס ( www.shakespeare.co.il) הוא הבסיס לנוסח ההצגה כפי שנערך בשיתוף עם הבמאי עירד רובינשטיין, שמבצר עמה את מעמדו באגף הפנים הצעירות של יוצרי התיאטרון.
הבימוי של רובינשטיין, כמו התרגום, המושמע בהדרכתם המצוינת של אסי אשד ודן ענבר, שופע רעיונות מקוריים, שאולי הבולט והמהותי בהם הוא השימוש בטלפונים הסלולריים המצלמות כל רגע ובכל מצב. קצב ההצגה אינו מרפה מהתחלה ועד הסוף, עם קרבות במה מרשימים בהדרכת אורי בוסתן, ובמיוחד עם כוריאוגרפית-דיסקו בת זמננו (ומאוד משמעותית לעלילה) של עמית זמיר.
בין שיאיה של ההצגה בולטים רגעים קסומים, אפילו אילמים ואירוטיים, כמו זה שבו אמו של קוריולנוס, במשחקה הכובש של גילה אלמגור אגמון, היא סכה את פצעיו החדשים של בנה, או כשהיא כורעת לפניו ודומעת בתחינה נואשת לכניעתו. את השיאים האלה ואת מהלכיה של ההצגה מחדדים התאורה של זיו וולושין, המוזיקה של רועי ירקוני, וזמרתה של אושרת אינגדשטט (שחיברה את שירה) הנוגעת ללב בתפקיד אשתו של קוריולנוס.
רובינשטיין מכסה כל חלקה וזווית בדרמה הפוליטת ובמספר מצומצם של שחקנים שמצליחים להחיות במלואן את תהפוכות הדעה, את קניית הקולות, את ההתנשאות, ואת ההדחה - שבאים לידי ביטוי בסיוע העיצוב המעולה שהעניקה סבטלנה ברגר לתפאורה, לתלבושות ולאביזרים ובמיוחד לדגל הצהוב ופתקי הצבעה עם תווי שחור של מקבת, סמל אצולת קוריולנוס וכוחו השליט.
קוריולנוס (צילום: ז׳ראר אלון)
הקובייה של גיל פרנק
הכוח הגדול בהצגה הזאת בא לידי ביטוי באמצעות משחקו הלוהט של גיל פרנק המגיע בהצגה הזאת להישגו הבימתי החשוב ביותר, בהמשך להישגיו בשתי דמויות צבאיות - אדולף, במחזה ״האב״ של אוגוסט סטרינדברג, ו״מקבת״ של שקספיר. כדאי לקרוא את רשימתו המעניינת של פרנק בתכניית ההצגה שכותרתה ״הקובייה השייקספירית״, כדי להבין את משמעות המשחק וההישג שלו כקוריולנוס.
ואכן פרנק עומד ברף הגבוה שהציב לעצמו במאמרו המאתגר והמחייב. הוא בונה תפקיד פיזי ממערכת של תופעות נפשיות, לעתים מתנגשות, שמאכלסות את מהלכיו בחזית ובעורף. הטקסט השקספירי זורם ממנו, לעתים כחצים מורעלים וברגעי ההתקוממות הפנימית שבו דווקא בנעימות מאיימת, מסוכנת שלא הייתי סומך עליה.
כך אמנם נבנה התפקיד של קוריולנוס על ידי פרנק - וכהגדרתו המדויקת. הטקסט מעבה ומעשיר את הפיזיות הגברית-נחשית-דרקונית, ואת מכלול תכונותיו מאפייניו שסממניהם אינם רק ברחוב או בשדה הקרב אלא גם במגעיו עם אמו - דואט משחק מרתק שלו עם גילה אלמגור המצוינת בכל ביטויי כוחה עליו - עם אשתו, ועם הבן הצעיר, שאותו מגלם נועם פרנק, בנו של גיל. ובעיקר העברה והזעם והאירוטיקה של יחסיו המורכבים עם אויבו אופידיוס.
לצדו ובנאמנות ניצב גם ידידו הפטריקי מנניוס שאותו מגלם אורי הוכמן במשחק שופע חן וביטוי מדויק של עורמה במגעיו עם הפלבאים העממיים ונציגיהם, צמד הטריבונים התככנים שמגלמים מיקי פלג-רוטשטיין ורותם קינן בנחרצות מאיימת. בן יוסיפוביץ׳ ושחר רז מפגינים ויכולות עיצוב מגוונות בתפקידיהם הרבים השונים וזריזות מדהימה בהחלפת תלבושות וכניסות מפתיעות מכיוונים שונים.
רוי מילר מצוין כקומיניוס, הגנרל הרומאי וידיד אמת, ואלכס קרול יוצר דמות מרתקת כאופידיוס, במשחק שמצליח לחבר פראות ועורמה של סלעים וטרשים עם רוך אנושי.
בסיכומה, הצגת ״קוריולנוס״ מאפשרת למצוא את האקטואליה לכל עת ולכל מקום, אך מעלתה העיקרית היא בעיניי דווקא בהתמסרותה המוחלטת לעולמה של הדרמה השקספירית האוניברסלית. הצגה שהיא תענוג לאוהבי תיאטרון.
קוריולנוס (צילום: ז׳ראר אלון)
14/04/2016
:תאריך יצירה
|