מחול - "נקודת מפגש" – וודי אלן על הגובה

בגיל 70 וודי אלן ממשיך להיות חד בכתיבה ומרתק בליהוק ובבימוי. אבל יצירתו החדשה, "נקודת מפגש", אינה עוד קומדיה אלא דרמה רומנטית אפלה. ותמחקו את החיוכים.

לא מצחיק

קודם כל, מאטץ` פוינט (שם הסרט באנגלית) זו ההגדרה המקצועית לנקודת ההכרעה במשחק טניס - הדימוי הפותח ונועל את היצירה החדשה של וודי אלן. ולכן "נקודת מפגש" – השם שניתן לסרט בעברית - לא ממש מתאים. אלן מתאר מצב שבו כדור הטניס פוגע ברשת העליונה ואז זה רק עניין של מזל באיזה מצידיה יפול וינחיל בכך הפסד או ניצחון לאחד הצדדים.

ואכן, הגורל והמזל עומדים במרכזו של הסרט המצוין הזה, שהפיג את חששותי (פועל יוצא של סרטיו האחרונים, בעיקר "כל דבר אחר" ו"מלינדה מלינדה") שאמן הוואן ליינרס המחונן איבד את הטאץ` והפך לטרחן משמים. אלן מוכיח שגם בגיל 70 (עגול) הוא עדיין אוחז היטב ברסן הבימוי ויודע לייצר דרמות הדוקות, מרתקות ואפילו ארוכות (124 דקות!). הרי אסור לשכוח שמדובר ביוצר שעושה טובה אם הוא עובר את גבול ה-90 דקות המסורתיות שלו.

ייאמר מייד: מי שבא לצחוק, שיחפש סרט אחר. בדומה למה שאלן עשה כבר כמה פעמים, אך לא הרבה מדי, במרוצת הקריירה שלו (רשימה מזדמנת: "רגשות", "ספטמבר", "צללים וערפל", "אישה אחרת"), גם כאן מייצר הבמאי-תסריטאי המיומן דרמה רצינית לשמה, בלי קומיק רליף אחד. ויבורך על כך שהוא גם השאיר מחוץ לתמונה את נוכחותו היהודית-נוירוטית, שבינינו, די עלתה כבר על העצבים.

מש שכן, כהרגלו אלן מגוון ומרענן את גלריית השחקנים שלו, והפעם ליהק לראשונה, ועוד בתפקידים הראשיים, את הבריטים הצעירים ג`ונתן ריס מאיירס, מתיו גוד, אמילי מורטימר וגם את סקרלט ג`והנסון האמריקאית שבשנים האחרונות, מאז "אבודים בטוקיו", משתבצת לכל מה שזז. "התסריט היה שונה מכל הסרטים הקודמים של אלן שראיתי", היא אומרת להגנתה. "הוא היה מאוד אפל ולא יכולתי לסרב להצעה המפתה". "אי אפשר לעמוד בפניה, יש לה אישיות כובשת", מתוודה הבמאי. "קשה להאמין שגילה כה צעיר (21), כי היא כל כך מפותחת כשחקנית ומתוחכמת כאדם".

הסתבכות קשה טוויה ביד אמן

הסיפור: כריס (ריס מאיירס, "וולווט גולדמיין", "אלכסנדר"), טניסאי מחונן מסקוטלנד, מגיע ללונדון כדי לעבוד כמדריך טניס במועדון אקסקלוסיבי ומתיידד עם אחד מחניכיו, טום (מתיו גוד). זה מזמין אותו לביתו, מחבב אותו על בני משפחתו, הנמנים עם אצולת הממון והחברה של לונדון, ומכיר לו את אחותו קלואי (אמילי מורטימר, "הזר", "נוטינג היל"). הוא עצמו משודך לנולה (ג`והנסון האמריקאית השואפת להיות שחקנית. עד מהרה מתחילים שני הזוגות לצאת ברביעייה לאירועים שונים. בין כריס וקלואי מתפתח רומן, ועד מהרה הם יתכננו את נישואיהם כשאביהם של קלואי ונולה (בריאן קוקס הסקוטי. "זה היה משונה עבורי לגלם את האריסטוקרט האנגלי", הוא צוחק. "רק במאי יהודי ניו יורקי יכול היה לתת לי את התפקיד הזה") דואג לרפד את חתנו העתידי במשרה מכובדת באחת החברות שלו, וגם האם (פנלופי ווילטון, בריטית אף היא) מאמצת אותו בחום לחיקה החובק-חונק של המשפחה.

אלא שמהר מאוד כריס מאבד עניין באישה שאיתו ולוטש עיניו לעבר הבחורה של חברו, נולה. לאחר שטום עוזב אותה ונישא לאחרת, נפתח לכריס ולנולה חלון הזדמנויות לנהל רומן חשאי סוער, מאחורי גבם של קלואי, נולה והוריהם. והקטע הזה הוא מתכון ברור להסתבכות קשה שאלן, כשהוא במיטבו, כמו כאן, טווה אותה ביד אמן.

ריס מאיירס חשש לעבוד עם אלן ודחה את הפגישה איתו. אלן מגלה שאחרי שראה את מאיירס ב"שחקי אותה כמו בקהאם", "מייד חשבתי עליו כמועמד לתפקיד הראשי והוא לא יצא לי מהראש. פגשתי הרבה שחקנים בריטים שהמליצו לי עליהם, אבל הרגשתי שג`ונתן נולד לתפקיד. יש לו את האישיות הנכונה, ומי שיצפה בסרט יגלה שלא טעיתי בבחירה".

במסורת סרטי הפשע-אירוטיקה

היוצר המוכשר מעניק לנו מתנה יפה, לא רק לרגל יום הולדתו ה-70 (הוא החליף קידומת ב-1.12.2005) אלא גם לציון 40 שנות יצירה - את בכורתו כתסריטאי ("מה חדש חתלתולה?") ערך ב-1965 ושנה לאחר מכן כבר היה חתום כבמאי על "מה נשמע טייגר לילי?". "נקודת מפגש" הוא סרטו ה-40 וחישוב מהיר מעלה כי ההספק שלו עומד על סרט בשנה. בכלל לא רע.

את "נקודת מפגש", המועמד לגלובוס הזהב בארבע קטגוריות (הסרט, הבמאי, התסריט ושחקנית המשנה – ג`והנסון), הוא צילם, לראשונה בקריירה, באזור לונדון, גם בתוך העיר וגם בקאנטרי-סייד שמחוצה לה, במרבצי הדשא המטופחים והבלתי נגמרים של אחוזות בני העשירונים העליונים. זאת לאחר שעד עתה מצלמותיו שוטטו אינספור פעמים בניו יורק והגיחו גם לוונציה ולפריז.

אלן, השונא את האור החזק שמפיצה השמש החזקה של הקיץ הניו יורקי, שמח לגלות בלונדון הקיצית מזג אוויר אידיאלי עבורו. "יש בלונדון שמיים אפורים, האוויר קריר והאור השטוח נותן לצבע רוויה יפה ומעשירה עבור הצילומים", הוא אומר. חובבי עיר הבירה הבריטית יתענגו על צילומי אתרים כמו נוטינג היל, קובנט גארדן, צ`לסי, סיינט ג`יימס פארק וטייט מודרן מיוזיאום.

לונדון או לא לונדון, "נקודת מפגש" הוא סרט מצוין, שמתחבר למסורת סרטי הפשע-אירוטיקה האפלים שאמריקה כל כך אוהבת. כתוב מדויק, מבוים היטב ומשוחק באופן מופתי. אלן על הגובה.

ועוד סרטים חדשים שעולים השבוע (12 בינואר 2006 ):

"שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה" (ארה"ב 2005)

בסרטו הראשון כבמאי טומי לי ג`ונס חוזר לנוף מולדתו הפראי הקסום, מדינת טקסס, ועוקב אחר מעלליו של חוואי (בגילומו) שעורך מסע להבאת גופת חברו המת לקבורה בקרב בני משפחתו במקסיקו. הסרט זכה בפרסי השחקן והתסריט בפסטיבל קאן האחרון. משתתפים: בארי פפר, חוליו סדיליו, מליסה ליאו, דווייט יואקם , ג`ניוארי ג`ונס. 121 דקות. סקירה מורחבת על הסרט תתפרסם בשבוע הבא.

"אנתוני זימר" (צרפת 2005)

מותחן. סרטו הראשון כבמאי וכתסריטאי של ז`ארום סאל. אנתוני זימר הוא נוכל פיננסי מבריק שמצליח לשטות בכל משטרות אירופה. אנשי המשטרה הצרפתית עושים מאמץ משולב כדי להניח את ידם עליו, אבל העניין לא כל כך פשוט, כי אף אחד אינו יודע איך בדיוק נראה אנתוני זימר, שמנצל את עובדת היותו אנונינמי כדי להחליף זהויות ולהתל פעם אחר פעם ברשויות החוק.

מפקח המשטרה אקרמן (סמי פריי) יודע שכדי לעלות עליו, יש להתחקות בזהירות, בעקביות ובאופן צמוד אחר חברתו של זימר, קיארה (סופי מרסו), שאותה הוא חייב לפגוש. האשה היפה שמתעתדת לקיים איתו מפגש מקבלת ממנו פתק שבו הוא מורה לה לעלות על רכבת שעושה דרכה לריביירה הצרפתית, ובדרך לפנות לאדם זר לחלוטין, כדי להסיר מעליו את עקבות המשטרה. קיארה בוחרת בפרנסואה (איוון אטאל), גבר מרובע שנדלק עליה ונסחף אחריה. בהמשך השניים ימצאו עצמם במבוך של מניפולציות ותרגילי הטעיות מגוונים, ומשחקי התפקידים יחליפו פעמים רבות צורה ואופי. עם ג`יל לאלוש, דניאל אולברצ`יסקי, סמיר גוסמי ודימיטרי רטוד. 90 דקות.

חצי הכוס המלאה: מסקרן ומרתק בחלקו הראשון. חצי הכוס הריקה: ההבטחה הקיימת בבסיס הסיפור לא מתממשת במלואה. העלילה המפותלת הופכת למאוד מסורבלת וחשיפת זהותו של זימר תמוהה למדי.

"מחיר הבגידה" (ארה"ב 2005)

מותחן. סרטו של הבמאי השבדי מייקל הפסטרום, על פי תסריט שחיבר סטיוארט ביאטי. צ`רלס (קלייב אוון) הוא מנהל חברה גדולה בשיקגו שמערכת היחסים שלו עם אשתו כבר לא מרגשת אותו. אחד המכנים המשותפים היחידים שעוד נותרו להם זוהי הדאגה לבתם חולת הסוכרת.

יום אחד כשהוא נוסע לעבודתו ברכבת, נפתח דיאלוג בינו ובין אשה צעירה, לוסינדה (ג`ניפר אניסטון). מתברר לו שאף היא נשואה. לאחר כמה מפגשים ופלרטוטים ביניהם השניים מחליטים לעשות את הצעד ולהיכנס יחדיו לחדר מלון כדי לממש את המשיכה שנוצרה ביניהם. אלא שתוך כדי האקט פורץ זר צעיר וחמוש לחדר, שודד את צ`רלס, חובט בו עד אובדן הכרה ואונס את לוסינדה. לאחר מכן השניים חוזרים למשפחותיהם מוכים וחבולים. אלא שלצ`רלס מתברר שזוהי רק ההתחלה והזר, שתקף אותו, לה רוש (וינסנט קאסל) ומתגלה כאדם אלים ומתוחכם, סוחט אותו שוב ושוב, בעזרת שותף שעובד איתו, מתקרב באופן מסוכן למשפחתו, ובהמשך אף יתברר לצ`רלס שהוא נוהג כך גם עם לוסינדה. בהמשך יגלה צ`רלס תגליות בלתי צפויות נוספות וייאלץ לצאת למאבק על החזרת חייו לקדמותם. עם מליסה ג`ורג` וטום קונטי. 107 דקות.

מצויד במרבית הנתונים העושים סרט טכני נכון בז`אנר הזה. מייצר מתח, מפתיע למדי ובסך הכל עונה על הציפיות.

"שנת אפס" (ישראל 2004)

דרמה. סרטו של יוסף פיצ`חדזה ("לנגד עיניים מערביות", "בסמה מוצ`ו"), שגם אחראי לתסריט. סיפוריהם המקבילים של כמה וכמה נפשות פועלות המחפשות משמעות, שבחייהם מתחוללים שינויים קיצוניים כשהם פוגשים זה בזה. חייו של ראובן (מנשה נוי) משתנים לחלוטין לאחר שהוא דורס בטעות כלב נחייה של עיוור בשם אדי (מוני מושונוב). הוא מתרחק יותר ויותר מאשתו מיכל (קרן מור), שנכנסה להריון לא מתוכנן, ופולש באופן אובססיבי לחייו של אדי, כדי לנסות לפצות אותו. כגן (דני גבע), טכנאי בתחנת הרדיו בה עובדת מיכל, מכין תוכנית רדיו על אביו, נגן בהרכב רוק פאנקיסטי בזמנו, כדי להתחקות אחר עברו, ומתחבר לחבר עבר של האב, רובינזון (עזרא כפרי). אלא שמנהל התחנה הסוטה והקפריזי לא עושה לו חיים קלים, ומסרב לאפשר לו לשדר את התוכנית. אנה (שרה אדלר) היא אישה צעירה שפוטרה מעבודתה, ונזרקה על ידי החבר שלה, בביתו התגוררה, וכדי לקיים את עצמה ואת בנה בן העשר (צוקי רינגרט) נאלצת לרדת לזנות. ישועתה תבוא לה באמצעות מתי (דן תורן), איש עסקים שחזר מחו"ל שם הסתבך בפלילים. בין השניים יווצר קשר רגיש, שבאיזשהו מקום ברור שגם לו אין עתיד. 131 דקות.

לפיצ`חדזה היה רעיון לסרט הרבה יותר מורכב וארוך, אבל בשלב מסוים התברר לו שהוא חייב לקצר אותו בהרבה (גם 131 הדקות שנשארו מתנהלות באיטיות מייגעת) ואז הוא הלך לאיבוד בסבך הדמויות ומניעיהן. חלק מהדמויות פשוט תמוהות ולא מנומקות, הסיפור בכללו כבד, מעיק ולא חותר לתובנות חדשות, ולמרות שהבמאי יודע לנווט את שחקניו ולבנות אווירה, הסרט שיצר מפוספס בגדול ולא פוגע.

"ג`ארהד" (ארה"ב 2005)

דרמה-מלחמה. סרטו של סם מנדז ("אמריקן ביוטי", "הדרך לפרדישן") על פי ספרו של אנתוני סופוורד, שנשלח בקיץ 1990, בהיותו בן 20, למדבריות סעודיה, כדי להשתתף במלחמת המפרץ הראשונה. ב-2003 הוא פירסם את הספר "גארהד" (כינוי לחייל מארינס), על זכרונותיו מאותה תקופה, שהפך לרב מכר. הסרט מגולל את סיפורם של מגויסים צעירים שמונחתים על אדמה עוינת ומייד נתקלים בבארות נפט בוערות וביריות אל תוך החשכה, זאת עוד בתקופת ההמתנה בטרם ייכנסו לקרבות. החיילים הקולניים והנרגשים מחד, אך מלאי האימה מהצפוי להם מאידך, מעבירים את הזמן במשחק כדורגל עם מסכות גז, חווים את הבית דרך מכתבים משם שמגיעים אליהם, מתחרמנים על חוברות פורנו ומשתכרים עד כלות בכריסמס. בתוך כל ה"הוויי" המצמרר הזה מתפתחות בין הלוחמים הצעירים מערכות יחסים מיוחדות, חברויות אמת ואחוות אחים לנשק. את סופוורד מגלם ג`ייק ג`ילנהול ולצידו מופיעים בסרט פיטר סארסגארד, ג`יימי פוקס וכריס קופר. 123 דקות.