באביב 2001, לקראת עלייתו למסכים של הסרט "חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי, נקבע לי ראיון עם רונית אלקבץ. למרבה הצער נאלצתי לשוחח איתה בטלפון, מאחר שהיא שהתה אז בפריז.

תוך כדי חילופי הדברים בינינו, כעיתונאי חטטן ניסיתי לחלוב ממנה ציטוטים עסיסיים על סצנת הסקס המפורשת (אולי הנועזת ביותר עד היום בקולנוע הישראלי) שלה עם ליאור אשכנזי. היא לא התחמקה, אבל ענתה באלגנטיות שכל זמן שהדברים נעשים באופן טבעי, אמתי ונאמן לחיים, אין לה בעיה עם החשיפה.

עם ובלי קשר לסצנה המדוברת, "חתונה מאוחרת" זיכה את אלקבץ בפרס אופיר השני שלה כבר, והסרט הציב תמרור חשוב ומשמעותי בקולנוע הישראלי, כשהפך אותו מאז לבן בית נחשב וקוטף פרסים בפסטיבלים בינלאומיים.
דמות אפלה ומסתורית

מאחורי השחקנית המקורית והמופלאה הזו, עדיין לא במאית אז, כבר היו קרדיטים לא מעטים, ולמרות שמעולם לא למדה משחק והייתה אמנית אוטודידקטית אולטימטיבית, היא השכילה להרכיב פרסונה קולנועית מסתורית-אניגמטית-מסקרנת. בין אם ב"המיועד", או ב"אדי קינג" וב"צלקת", ובוודאי שב"שחור", שזיכה אותה בפרס אופיר הראשון שלה.

אלקבץ הצטיירה, דרך הדמויות שגילמה, כמיסטיקנית אפלה, מכשפה לא מרוסנת, דיווה פראית גאה. ומאחר שניחנה ביכולת הנדירה לצמצם למינימום את הפילטר החוצץ בין הלב הפועם הרגשי והרגיש שלה, ואישיותה הפרפורמרית - הרגשת בכל דמות ששיחקה על המסך שזו ממש היא.

היא הביאה לקולנוע שלנו ארומה דרמתית יוצאת דופן וכריזמה תיאטרלית עוצמתית, שאי אפשר היה להתעלם מהם. היכולת שלה לתמרן בין מבע פנים רגוע ודיבור לוחש, לזעקה רועמת והתפרצות וולקנית חסרת מעצורים - הייתה פנומנלית. הבחורה שנולדה בשכונה ד' בבאר שבע וגדלה בקריית ים, הפכה בדרך מקרה לדוגמנית, בעלת קריירה של מסע חובק עולם.

גט (צילום: יח"צ)

למשחק, לעומת זאת, הגיעה אלקבץ מתוך החלטה מודעת, לאחר שנענתה למודעה המזמינה לאודישנים לסרטו של דני וקסמן, "המיועד". ללא כל לימודי משחק או ניסיון בתחום כאמור, היא הסתערה על האתגר, מצוידת אך ורק בכישרון הטבעי ובאינטואיציה הבריאה שלה. ואחרי שטעמה לראשונה את קסם הקולנוע, אמרה בהחלטיות: "זה הולך להיות הבית שלי להרבה זמן".

ואכן הקולנוע הפך במהירות למקום הטבעי של אלקבץ והיא התחילה לצבור עוד ועוד קרדיטים. לרשימתה נוספו, בין היתר ולא בסדר כרונולוגי, הסרט "עלילה", הסדרה "פרנקו וספקטור" והפנינים הסינמטיות הנהדרות "אור" ו"ביקור התזמורת", שבזכותו הוענק לאלקבץ פרס אופיר השלישי שלה כשחקנית.

ביקור התזמורת (צילום: יח"צ)

לאחר שנחשף כישרונה בזירות הפסטיבלים הבינלאומיים, באופן די מתבקש גם הקולנוע הצרפתי גילה וחיבק אותה, והחל מ-2001 היא החלה לפתח קריירה קולנועית מקבילה בצרפת. למעשה, האקורד האחרון שלה היה הסדרה הצרפתית "Trepalium", זו שבעבורה התראיינה לערוץ 2, וכאשר נשאלה על פרשת משה איבגי, קמה ועזבה את האולפן. לא בהתרסה, אלא במהלך אצילי של אמנית שלא באה לרצות אף אחד. כזו הייתה. כל כך נאמנה לתחושותיה, לסיסמוגרף הפנימי שאמר לה תמיד איך לנהוג, ולא ליישר קו עם שום אקורד של תקינות פוליטית או אסטרטגיה שיווקית.

היא עשתה את מה שהרגישה שנכון לה. בין אם מדובר בבחירת כובעים ושמלות מושכי תשומת לב, שהעצימו את מעמדה כדיווה מקומית, ועד בחירה באג'נדות חברתיות-אמנותיות עצמאיות ולא מתפשרות. כאשר החלה לביים, יחד עם אחיה, שלומי אלקבץ, ובמקביל גם לשחק בסרטיה - עוד שלב התפתחות חיוני מתבקש, פועל יוצא של כישרונה וכישוריה כיוצרת - באה לידי ביטוי עוד יותר הרגישות הגבוהה של אלקבץ. הצורך להוציא הכול החוצה, להניח את הלב על השולחן. להרגיש ואחר כך לרגש.


טריפליום (צילום: Kelija jean-Claud-Lother)

אמנית גדולה מהחיים

טרילוגיית סרטיה כבמאית (יחד עם האח שלומי כאמור) וכשחקנית, הגדירו מחדש את זהות המשפחה המרוקאית-ישראלית. על בסיס מה שחוו והכירו בבית, ממשפחתם, הרכיבו השניים שלושה סרטים מרתקים. "ולקחת לך אישה" פירק לגורמים את הדינמיקה האי-שוויונית הנבנית בקשר הרומנטי והמשפחתי בין גבר ואישה. אינטריגות, משחקי הכבוד והירושה, ומנהגי האבלות השבטיים של העדה - יצאו לאור ב"שבעה". עיקשות הגבר הפטריארכלי המסרב להתגרש והחיזוק והתמיכה המקוממים שהוא מקבל מבית הדין הרבני מפלה הנשים, באים לידי ביטוי בוטה ב"גט: משפטה של ויויאן אמסלם". הסרט זכה ב-2014 בפרס אופיר כסרט הטוב ביותר ואף היה מועמד לגלובוס הזהב.

בבכורת "גט" צפיתי בפסטיבל קאן 2014. הסרט טעון הביקורת החריפה על הממסד הרבני התקבל שם מצוין וזכה בתשואות ממושכות מצד הקהל. לאחר מכן התייצבו האחים היוצרים לסדרה של שאלות הקהל. עיתונאי צרפתי-יהודי התפרץ וטען באגרסיביות שהסרט מסלף ומעוות את דמות הממסד הרבני בישראל. אלקבץ ענתה לו במתינות שלצערה כך הם פני הדברים.

בשנה שעברה שימשתי כשופט בתחרות הישראלית של פסטיבל סרטי הסטודנטים, שהתקיים בסינמטק תל-אביב. אלקבץ הייתה יו"ר חבר השופטים הכללי ויצא לנו להיפגש לא מעט בהקרנות הסרטים, ולשוחח ביניהן. אלקבץ, בגישתה הפשוטה, הישרה והכנה, לקחה גם את התפקיד הזה ברצינות רבה.

אזכור אותה כאישה ישירה ואמיצה וכאחת האמניות הגדולות ומטביעות החותם על הקולנוע הישראלי. נראה היה כי צפויים לה בהמשך עוד ועוד פסגות והישגים בזירות המקומית והבינלאומית. למרבה הצער, זה כבר לא יקרה.

רונית אלקבץ ב"ולקחת לך אישה" (צילום: יח"צ)

היום, יום רביעי ה-20 באפריל 2016, בין 13:00-11:00, יוזמן הקהל הרחב לעבור על פני ארונה של רונית אלקבץ בסינמטק תל אביב. בשעה 12:00 יחל טקס האשכבה וב-15:00 תערך הלוויתה בבית העלמין קרית שאול.