ז'אנר ה"פאק דה פוליס"
 
סרטו החדש של אודי אלוני ("מחילות") משתייך לז'אנר מוכר בקולנוע האמריקאי - סרטי התבגרות של צעירים החיים בגטו, בכיכובם של כוכבי ראפ בולטים, שהמוזיקה שלהם דומיננטית בפסקול הסרט.
 
לאחרונה עלה כאן "סטרייט אאוט אוף קומפטון" המבוסס על סיפור חייהם של כוכבי להקת NWA, סרט מרתק שעסק בצמיחתה של הלהקה, ובחיי ההישרדות של חבריה, כשהוא מתמקד בהתאכזרות המשטרה לצעירים שחורים. היטפלות חוזרת ונשנית זו היוותה השראה לכמה מלהיטיה הגדולים של הלהקה, כמו "פאק דה פוליס".
 
סרטים נוספים בז'אנר היו למשל, חיים אלימים (1992) בכיכובו של הראפר הכריזמטי המנוח, טופאק שאקור, שגילם ילד מהגטו המתמודד עם חיי הפשע השואבים אותו פנימה, ירצה או לא ירצה.  או "החבר'ה מהשכונה" (1991) בכיבובו של אייס קיוב  (שהיה גם חבר בלהקת NWA). וכמובן "8 מייל" עם הראפר אמינם, אמנם צעיר לבן, אך סיפור התבגרותו בשכונת עוני בדטרויט, ועלייתו כראפר שחובק על ידי השחורים באמריקה, התאימו לז'אנר. 
 


ג'נקשן 48, סאמר קופטי, תאמר נאפר (צילום: יח"צ)



ראפר כריזמטי, תסריט מפוספס

כאן מככב הראפר הערבי תאמר נאפר. נאפר כתב את התסריט, המבוסס על חייו, יחד עם התסריטאי הניו יורקי אורן מוברמן ("אני לא שם" ו"אהבה וחסד"). הוא מגלם את כארים, ראפר ערבי שמפלס את דרכו בסצנת הראפ בה שולטים יהודים לאומניים כמו סאבלימנילוהצל. אלו האחרונים היוו השראה לדמויות פיקטיביות בסרט הממררות את חייהם של נאפר ולהקתו. (למרבה הצער דמויות אלו מאופיינות כקריקטורות).
 
מנאר (סמאר קופטי) היא אהובתו של כארים. השניים מתמודדים עם שמרנותה של החברה הערבית - הם אינם רשאים להיראות בציבור כזוג, אפילו לא להחזיק ידיים בפומבי, משום שבחורות לא נשואות אינן יכולות להימצא עם גבר ללא השגחת מבוגר. מנאר הזמרת אף מתמודדת עם איסור על נשים להופיע, בטח לא עם גברים לצידן על הבמה. במקביל נוחתות על נאפר וחבריו שלל בעיות נוספות: סחר סמים בעיר המוצפת סמים, הצקות המשטרה, והפקעת רכושם של ערבים שנמלטו בזמן "הנכבה" - אותה טראומה בהיסטוריה של ערביי ישראל שארעה במקביל להקמת המדינה.