והזוכה הגדול - "בילי שוורץ"
 
הזוכה הגדול של טקס פרס התיאטרון הישראלי 2015 הוא המחזמר "בילי שוורץ" בהפקת תיאטרון חיפה. מעבר לארבעת הפרסים שגרף, יותר מכל הצגה אחרת השנה (וזו המשמעות של גריפה!), ובקטגוריות משמעותיות אם כי לאו דווקא מובנות מאליהן, נוספה לנוכחותו המוחצת בטקס גם סמליות ששווה עוד פרס אם לא שניים - חשיבותן של מקוריות ושל אמונה ביצירה המקורית.
 
וזה לא דבר של מה בכך, במיוחד בקטגוריה של מחזמר. התיאטרונים הישראליים, דווקא הגדולים וה"עשירים" שבהם, מפגינים את מיומנויותיהם הראוותניות בהפקות מחזות זמר שהוכיחו את עצמם, בדרך כלל מיובאים, שהצליחו בבירות המיוזיקלס העולמיות, ופה ושם גם מקומיות "קלאסיות" (כמו "קזבלן"), אך חוששים, אולי בצדק מבחינתם, מהתמודדות עם מחזה זמר מקורי, שפירושה המעשי הוא פילנטרופי להלכה - תמיכה, עידוד וטיפוח יצירה מקורית. עם סיכון כזה, עליו התגברו מזמן במחזאות המקורית להצגות "רגילות", הם עדיין פוחדים להתעמת.

היום, אחרי היוזמה המבורכת המשותפת לעיריית בת ים ולמנהל האמנותי אורי פסטר ב"חג המחזמר המקורי", שכמו מוציאה את הערמונים מהאש בעבור התיאטרון הישראלי (ובדצמבר הקרוב ימלאו לה ארבע שנים!); אחרי שהציבור הרחב הביע את אמונו ב"בילי שוורץ", הזוכה של השנה הראשונה, שנתמך בראשית דרכו על ידי תיאטרון בית ליסין דווקא, אך רק בהפקתו האמיצה של תיאטרון חיפה סגר כבר 100 (!) הצגות; ואחרי ש-51 חברי האקדמיה של פרס התיאטרון (בהם, גילוי נאות, גם החתום מעלה) אמרו את דברם בהעדפת המחזמר המקורי על פני ההפקות המצוחצחות והמושקעות אולי אפילו יותר (של "שיער", "אופרה בגרוש", "אוויטה" וגם "המלך ואני") - יש לקוות שהלקח נלמד ויותר מזה יופנם כבר בעתיד הקרוב.
 
זה לא אומר לחדול מהפקות מרשימות של מחזות זמר מעבר לים, אבל זה מחייב לפקוח עין ואוזן ובעיקר לתת צ'אנס ליצירה מקורית גם בז'אנר יקר ותובעני זה (ואסופות הלהיטים של צביקה פיק, שלמה ארצי, דני סנדרסון, קובי אוז או יאיר רוזנבלום, אינן נחשבות למחזות זמר "מקוריים").
 
האהדה המופגנת (של האקדמיה) ל"בילי שוורץ" כמחזמר הזוכה (למרות היותו "עני" בתפאורה ובכוריאוגרפיה בהשוואה ליריביו), הובילה לכך ששתי השחקניות המובילות אותו - טלי אורן בתפקיד הראשי ומיקי קם בתפקיד הנשי המשני - זכו בקטגוריות שלהן, במה שיכול להיחשב כהפתעה רק למי שלא צפה במחזמר. היא עזרה גם לאוהד חיטמן (וליוצרים מוכשרים אחרים כמותו, החולמים בסתר ובפומבי) להבין שיש מי שיודע להעריך ולהוקיר יצירה מוזיקלית מקורית, גם אם הוא פופיסט-לכאורה ולא מהחבורה הנחשבת של "מלחינים לתיאטרון". ושצריך לעזור לחלומות להתגשם. 



פרס התיאטרון 2015 (צילום: רפי דלויה)
  
ללא התערבות שרת התרבות

ארבעה כתרים אלה גרמו להפתעה נוספת בכך שסייעו לתיאטרון חיפה להתייצב במקום הראשון (ביחד עם תיאטרון באר שבע) במספר הפרסים שנפלו בחלקו - חמישה. הנוסף, גם הוא זוכה מפתיע, ניתן לעיצוב התאורה של "4.48 פסיכוזה", שהיה לא רק האלמנט העיצובי המרכזי והחשוב בה, אלא גם "השחקן" המרכזי בה, בזכותה של פליס רוס הוותיקה, שהשתמשה בתאורה בהצגה זו כדי להאיר את החושך.

אצל באר שבע החלוקה היתה מאוזנת קצת יותר - שלושה פרסים ל"רומיאו ויוליה" ושניים ל"הרולד ומוד". הראשונה, הפקה אמיצה וסופר-מודרנית של המחזה השקספירי, שחיברה בין המקור הקלאסי לבין מצג עתידני-אפוקליפטי בנוסח "מקס הזועם", זיכתה בצדק את הבמאי בעל החזון עירד רובינשטיין, את המתרגם אלי ביז'אווי (שהסיר סוף-סוף את קוף-אי-הזכייה מעל כתפו, דווקא מול שלושה תרגומים של דורי פרנס ואחד של שמעון בוזגלו זוכה אשתקד) ואת מעצב התלבושות הצעיר מאור צבר (שגבר על ותיקות ומעוטרות ממנו, כעפרה קונפינו, דליה פן הלר ואולה שבצוב).
 
השניה, הפקה היפית מיושנת-משהו לטעמי, הוציאה את המרב האפשרי בטקס, בשני הפרמטרים הבולטים שלה - השחקנית המבטיחה ענבר דנון, שגונבת את ההצגה בתנופה ובהתלהבות, בגילום שלוש דמויות קריקטוריסטיות וצבעוניות, ועיצוב הווידאו, קטגוריה חדשה, לראשונה בין הפרסים, שניתן לאדם לבינסון וליואב כהן, שהפכו את הקיר האחורי של "הרולד ומוד" לאביזר תפאורה נוסף, לאתר פרשנות ולאלמנט אמנותי-אינפורמטיבי, מרכיבים הכרחיים בעבודת וידאו לתיאטרון.
 
עם הזכייה של מעצב התפאורה אדם קלר על עבודתו ב"כינרת, כינרת" (שהפכה ברגישות ובאמנות תמונות בתערוכה לתפאורה), הפרס היחיד שנפל בחלקו של תיאטרון החאן, אפשר לקבוע כי תיאטרוני הפריפריה "הביסו" את תיאטרוני המרכז (11 מתוך 19 פרסים), וזאת אפילו ללא התערבותה של שרת התרבות והספורט, שנתנה את ברכתה לטקס אולם לא השתתפה בו. בניגוד להמולה התקשורתית (והכותרות!) שיצרה נוכחותה בטקס אשתקד, היה האירוע השנה אינטימי, משפחתי וכמעט פרטי (בהיעדר צילומים לאחד מערוצי הטלוויזיה), אם כי לא נעדרה ממנו ביקורת כנגד אמירותיה והמדיניות המוצהרת של הגברת רגב. 




אלי ביז'אווי (צילום: איציק בירן)
 
מאוכזבי השנה – הבימה והקאמרי
  
מאוכזבי השנה הם ללא ספק שני התיאטרונים הוותיקים - הבימה והקאמרי. כשנשאל נעם סמל, מנכ"ל הקאמרי, קודם הטקס, אם הביא משאית (כדי להעמיס עליה את הפרסים להם התרגל כל כך תיאטרונו), הוא השיב כי הגיע כאורח. אולם ספק אם חשב על שני פרסים בלבד, שניהם ל"על האש". האחד מרשים - מחזאי השנה, לדרור קרן על מחזה הביכורים שלו (שהועלה תחילה בסמינר הקיבוצים), והשני שולי - השחקן המבטיח של השנה, אבישי מרידור, בוגר אותו בית ספר, שגבר על שניים מחבריו למחזור ולהצגה.

באופן אבסורדי-פרדוקסלי משהו, הזכייה של קרן כמחזאי לא סייעה ל"על האש" (שאותה גם ביים) להיבחר כהצגת המחזה הישראלי המקורי, תואר שנפל בחיק "יהוא" (של גלעד עברון) בהפקת הבימה. לטעמי, זהו אחד הבאגים של פרס התיאטרון, שמאפשר להפקות חדשות של מחזות ישראליים שכבר הועלו בעבר, להתמודד מול מחזות מקוריים חדשים. גם "יהוא", גם "סליחות" (בהפקת באר שבע) וגם "כינרת, כינרת", הם מחזות "ישנים" שהועלו בעבר, ואולי בעבורם מוטב להחזיר את קטגוריית העלאה מחודשת, או ליצור קלאסיקה ישראלית.

הפרס השני שנטלה "הבימה", נזקף לזכות אביחי חכם המוכשר כשד, על הכוריאוגרפיה עוצרת הנשימה במחזמר "אוויטה", שראויה לכל שבח, גם בקריטריונים של ברודוויי. 
 


דרור קרן ואבישי מרידור (צילום: איציק בירן)



פיצוי הולם לתיאטרונים הקטנים
 
 
את הכבוד התל אביבי הציל תיאטרון בית ליסין ששם יד על ארבעה פרסים בשלוש הצגות שונות ובקטגוריות נחשבות. לסבורים שבקטגוריית הקומדיה לא היתה תחרות ראויה - "אילוף הסוררת" השקספירי (בבימוי אודי בן משה) גבר על "ארוחת פרידה" המודרני - צריך להזכיר שאלה ההצגות שהגיעו לגמר ונמצאו ראויות מכלל הקומדיות שהועלו השנה על קרשי הבמה (אולי עדות לשנה קומית חלשה...). לעומת זאת, ה'פייט' שהעניקו דב רייזר (זיף ב"יהוא") וגדי יגיל (מר פיצ'ם ב"אופרה בגרוש") לאבי אוריה (ביג דדי ב"חתולה על גג פח לוהט") רק מאדיר את זכייתו המוצדקת כשחקן בתפקיד משנה בהופעה בלתי נשכחת.

"האבא", מחזהו מלא החמלה והאמפתיה של פלוריאן זלר הצרפתי, זיכה את בית ליסין בשני פרסים ראויים ביותר - כהצגת המחזה המתורגם (בבימוי רוני פינקוביץ'), ובפרס היוקרתי עוד יותר של שחקן בתפקיד הראשי, שניתן לששון גבאי הוותיק, שעדיין מוצא בכישרונו האניגמטי יכולות מרגשות ומעוררות אמפתיה, ועדיין כוחו במותניו להמציא את עצמו מחדש. כפדרר קשישא, אם תורשה לי אנלוגיה ממגרש הטניס, הוא גבר על זולל התארים הצעיר ג'וקוביץ' טיראן (מקי האקרובטי ב"אופרה בגרוש"), והדיח בדרך גם את גיל פרנק שכה הרשים בפיזיות ובעוצמתיות ב"יהוא". את המועמדויות של יוסי עיני (גאלי גיי ב"אדם הוא אדם" החאן) ובמיוחד של אלכס קרול ("אדיפוס ב"אדיפוס, תיאור מקרה" הבימה) אפשר לראות כמחמאה גדולה וכשטר לפרעון לעתיד.

ויותר משזו היתה שנה "חלשה" לתיאטרונים הגדולים, קביעה שאני לא מוכן לשים כסף עליה, אפשר לראות בתוצאות פרס התיאטרון לשנת 2015, שנת התעצמות, השתפרות ובעיקר - פיצוי הולם על בחירות והחלטות אמנותיות, בעבור התיאטרונים הקטנים. יותר מהכל אני רוצה לקוות, תקווה לה יצטרפו בוודאי כל הגורמים בתיאטרון הישראלי, שתוצאות אלה ישכנעו את תיאטרוני "גשר" ו"יידישפיל" לחזור לתחרות מבלי להטיל דופי בכנות ההחלטות של האקדמיה.



ציפי פינס, יונה אליאן, ששון גבאי (צילום: איציק בירן)


טקס פרסי התיאטרון 2015 התקיים ביום שישי ה-20 במאי 2016 בשעה 12:30 במרכז ענב בתל אביב.

רשימת הזוכים בפרס התיאטרון הישראלי 2015 

ההצגה הטובה ביותר של השנה בקטגוריית המחזה הישראלי:
יהוא - תיאטרון הבימה
 
ההצגה הטובה ביותר של השנה בקטגוריית המחזה המתורגם:
האבא- תיאטרון בית לסין
 
ההצגה הטובה ביותר של השנה בקטגוריית המחזמר:
בילי שוורץ - תיאטרון חיפה 


בילי שוורץ (צילום: דניאל קמינסקי)



ההצגה הטובה ביותר של השנה בקטגורית הקומדיה:
אילוף הסוררת- תיאטרון בית לסין
 
ההצגה הטובה ביותר של השנה בתיאטרון הפרטי:
אדוני שר האוצר - שלמה צח אמנות ובידור
 
ההופעה הטובה ביותר של שחקן בתפקיד ראשי:
ששון גבאי- האבא- תיאטרון בית לסין


האבא (צילום: כפיר בולוטין)

 
ההופעה הטובה ביותר של שחקנית בתפקיד ראשי:
טלי אורן- בילי שוורץ - תיאטרון חיפה
 
ההופעה הטובה ביותר של שחקן בתפקיד משנה:
אבי אוריה- חתולה על גג פח לוהט- תיאטרון בית לסין
                              
ההופעה הטובה ביותר של שחקנית בתפקיד משנה:
מיקי קם- בילי שוורץ - תיאטרון חיפה
 
השחקן המבטיח של השנה:
אבישי מרידור- על האש- תיאטרון הקאמרי



על האש (צילום: יוסי צבקר)

 
השחקנית המבטיחה של השנה:
ענבר דנון- הרולד ומוד - תיאטרון באר שבע 
 
במאי השנה: 
עירד רובינשטיין- רומיאו ויוליה - תיאטרון באר שבע 
 


רומיאו ויוליה (צילום: מעין קאופמן)

מחזאי השנה:                     
דרור קרן- על האש - תיאטרון הקאמרי
 
מתרגם השנה:
אלי ביז'אווי- רומיאו ויוליה- תיאטרון באר שבע
 
עיצוב תפאורה הטוב של השנה:
אדם קלר- כנרת כנרת- תיאטרון החאן 


כנרת כנרת (צילום: יעל אילן)

 
עיצוב תלבושות של השנה:                        
מאור צבר - רומיאו ויוליה - תיאטרון באר שבע

עיצוב תאורה הטוב של השנה:                              
פליס רוס - 4.48 פסיכוזה - תיאטרון חיפה 
 

פסיכוזה (צילום: ז'ראר אלון)


יוצר בתחום המוסיקה לתיאטרון:
אוהד חיטמן - בילי שוורץ - תיאטרון חיפה
 
עבודת הכוריאוגרפיה הטובה של השנה:
אביחי חכם – אוויטה - תיאטרון הבימה
 
עיצוב הוידיאו הטוב של השנה:
יואב כהן/אדם לבינסון – הרולד ומוד – תיאטרון באר שבע