בוגרי שנות הק-שישים  
  
מי שזוכר את התקופה הזו - המחצית הראשונה של שנות ה-60, בה ה"ביץ' בויז" (אז תרגמו את השמות והם נקראו "נערי החוף") היו הנערים החדשים בשיכון, זכה אתמול לסוג של פלאשבק נוסטלגי צובט לב. משירי הסרפינג הקליפורניים הקלילים, רוק נאיבי-מלודי, גבה גלים ושטוף שמש, ועד היצירות המורכבות, בעלות ההרמוניות המתוזמרות והמותאמות בדיוק רב לקולות ולכלי הנגינה - תוויות היכר ברורות ומובהקות.
 
מאחורי אלה גם אלה עומד המאסטרו בריאן ווילסון, גאון מוזיקלי ללא עוררין. בגיל 73, או-טו-טו 74, הוא כאן לראשונה, בביקור לא פחות מהיסטורי, מאחורי הפסנתר באמפי פארק רעננה. לפני כשנתיים היו אמורים ה"ביץ' בויז" עצמם להגיע לארץ, ללא ווילסון אבל עם בן דודו מייק לאב, אף הוא מהמייסדים, ולהופיע ביד-אליהו.  הגעתם בוטלה לבסוף, כשחרושת הגרסאות לכך נעה בין חששות מהמצב הביטחוני ועד מכירה דלה של כרטיסים. למזלי זכיתי להיות נוכח בהופעה של ה"ביץ' בויז" בניו-יורק ב-1982, על המזח בהדסון ריבר. 
 
אמש היה זה סוג של מפגש מחזור. הקהל היה מגוון אמנם, אבל נרשם רוב ברור לבוגרי שנות הק-שישים - אלה שהיו, כמוני, בגיל העשרה כשלהקה קמה, וגדלו על שיריה המיתולוגיים. ווילסון, בסבב הופעות עולמי אחרון כנראה, כשהדגש הוא על מדינות בהן מעולם לא ביקר, נתן אמש ארוחה מלאה, בת קרוב לשעתיים. רק כשהגיעו הידיעות על הפיגוע הקשה במתחם שרונה בתל-אביב, ההנאה מההופעה הייתה כבר מלווה ברגשות מעורבים. 



בריאן ווילסון (צילום: יח"צ)
  
 הרים את הקהל על הרגליים
 
ווילסון מגובה בהרכב גדול, דו-ספרתי, של נגנים וזמרים מאומנים ומדויקים, כפי שמאסטרו הקפדן אוהב. והסאונד בהחלט עומד בסטנדרטים המצוינים של פעם. יכולת לעצום עיניים, לחזור 40 שנה אחורה, ולשמוע את ה"ביץ' בויז" האורגינלים.
 
במרכז החלק הראשון של ההופעה עמד "Pet Sounds", אלבום המופת הקלאסי של ה"ביץ' בויז", שנחשב לאחד הטובים בכל הזמנים בתחום מוזיקת הפופ-רוק. בין השירים שבוצעו: "God Only Knows", "Don't Talk (Put Your Head on My Shoulder)"", ""Sloop John B, ו-"Wouldn't it be Nice". ההרכב של ווילסון מונה, בין היתר, את הזמר-גיטריסט אל ז'רדין, אף הוא ממייסדי הלהקה, בנו מאט ז'רדין ובלונדי צ'פלין, שהופיע עם ה"רולינג סטונס". שלושת אלה היו הווקאליסטים הדומיננטיים בהופעה, ונתנו מעטפת מלודית נהדרת לקולו המחוספס משהו של ווילסון.
 
החלק השני של הערב הרים את הקהל על הרגליים לחגיגה ספונטנית של צלילים וקצב. האקורד הראשון היה להיט הענק "Good Vibrations", שסמינרים למוזיקה ולסאונד מסבירים עד היום כיצד הופק והוקלט. אחריו באו "Help Me Rhonda", "ברברה אן", בו שותף הקהל בשירה, שיר הגולשים האול-אמריקן האולטימטיבי "Surfin' USA" ואת מחרוזת הרצף הזו סיים "Fun Fun Fun, Till Her DaddyTook The t-bird Away". עוד גיבור סיקסטיז היה פה סוף סוף, עשה תיקון גדול ו"החזיר את חובו לחברה".   



בריאן ווילסון (צילום: יח"צ)

בריאן ווילסון באמפי פארק רעננה.