הבמאי אנג לי ("נמר דרקון") הכניס לאמריקה בבטן הרכה, כשיצר סרט שבמרכזו סיפור אהבה בין שני גברים בוקרים. ה"פשע" שלו חמור עוד יותר כשמתברר שמדובר ביצירת מופת.
מעמד הקאובוי
ארבעת פרסי "גלובוס הזהב" בהם זכה "הר ברוקבק" (סרט, במאי, תסריט ושיר נושא) בבוקר יום שלישי האחרון הם הישג מכובד, בהתחשב בעובדה שהסרט הפך למאוד שנוי במחלוקת באמריקה, וחלק ממדינות הדרום עדיין לא מאפשרות את הקרנתו בתחומן.
עם זאת ההתעלמות בוחרי "גלובוס הזהב" משני כוכבי הסרט, שחקנים צעירים מצוינים (בייחוד כאן) כמו הית לדג`ר וג`ייק ג`ילנהול - שכידוע מגלמים בוקרים הומואים - גם היא אומרת משהו. בנוסף, יש לקחת בחשבון שבחירת תא המבקרים הזרים בהוליווד היא לא ממש פרמטר למה שחשים 5,000 ומשהו אנשי האקדמיה האמריקאים, שמעניקים אוסקרים. אלה אולי ירצו למחות נגד במאי ממוצא טאיוואני (שאמנם עקר לאמריקה כבר ב-1978) שבא לקעקע להם את מוסד ומעמד הקאובוי הגברי, המסוקס והמחוספס - אושיה מאצ`ואיסטית מובהקת בתולדות אמריקה.
ואולי לא. ייתכן ש-5,000 ומשהו חברי האקדמיה ירצו להוכיח שהם לא אמריקה הקרתנית, הרד-נקית. הם אולי ירצו להמחיש במפגיע שהם מספיק ליברלים לספוג את ההשפלה הלאומית, "להתעלות מעל זה" ולתת לסרט ולמועמדויותיו (שיתפרסמו ב-31 בינואר) לזכות בכל הקופה. בקיצור, איך שלא מסתכלים על זה, אנג לי הכניס לאמריקה בבטן הרכה, ולו רק בגלל זה - ובגלל עוד מיליון סיבות נוספות - "הר ברוקבק" שלו הוא סרט גדול.
חברים הכי טובים
את הסרט ביים לי על פי תסריטם של לארי מקמרטי ודיאנה אוסנה, שעובד מסיפור קצר של זוכת פרס "פוליצר", אני פרו. במרכז הסרט אניס דל מאר (לדג`ר) וג`ק טוויסט (ג`ילנהול), שני בוקרים צעירים שנפגשים בסינגל, ואיומינג, איזור הררי במידווסט אמריקה, שנופיו עוצרי נשימה, ב-1963. החוואי ג`ו אגירה (רנדי קווייד) שוכר את שירותיהם לשמירה על עדר הכבשים שלו מפני חיות טורפות. במהלך הקיץ שוהה העדר במרעה שבפסגות הקסומות של הר ברוקבק.
השניים מתחילים לבצע את משימתם, מתוודעים זה לזה, ומתברר שסיפוריהם דומים. שניהם מתכוונים להתחתן, להתמסד ולרכוש חוות, ובינתיים הם עוסקים בעבודות מזדמנות, כדי לחסוך כסף. השהייה המשותפת בהר ברוקבק הופכת לחוויה נעימה יותר ויותר עבור השניים. הם נפתחים זה כלפי זה ומטיפוסים סגורים ומופנמים, בייחוד אניס, הופכים לחברים טובים החולקים זה עם זה את סודותיהם וחוויותיהם. לילה אחד, כשהם ישנים יחדיו באותו אוהל, הם גם עושים סקס. למחרת הם מנסים להתכחש לחוויה, אבל שניהם יודעים שאין דרך לדכא את המשיכה הגופנית שקיימת ביניהם, והסטוץ הופך לרומן לוהט.
עם סיום הקיץ הם יורדים מההר ומתפצלים איש איש לדרכו. אניס נשאר בוואיומינג, מתחתן עם חברתו אלמה (מישל וויליאמס) ולשניים נולדות שתי בנות. ג`ייק חוזר למדינתו, טקסס, שם נוצר קליק בינו ובין כוכבת רודיאו יפהפייה בשם לורין (אן האתאוויי). לשניים נולד בן וג`ייק מתחיל לעבוד בעסק המשגשג של אביה, למכירת טרקטורים. אך גם בחלוף השנים השניים לא שוכחים את שחוו בהר ברוקבק והם חוזרים ונפגשים, ומתחילים מחדש לנהל רומן חשאי, במקביל לחיי הנישואין שלהם. ברור שהסיטואציה הזו תקשה עליהם יותר ויותר ככל שיעבור הזמן.
לא מלודרמה
"הר ברוקבק" מצטרף לסדרה ארוכה של סרטים נהדרים שיצר אנג לי, מזוכה אוסקר הסרט הזר "נמר דרקון" ועד על "תבונה ורגישות", מ"סופת קרח" ועד "מסיבת נישואין" ו"אוכל שתייה גבר אשה". חוליות פחות מרשימות בפילמוגרפיה שלו הן "לרכב על השטן" ו"הענק".
את כוכבי "הר ברוקבק" אפשר לראות עכשיו גם בסרטים אחרים שרצים על המסכים: לדג`ר מגלם את "קזנובה" וג`ילנהול משחק ב-"ג`ארהד". המשחק של שניהם ב"הר ברוקבק" מאופיין ברגישות, איפוק וריסון.
הטיפול של אנג לי בנושא הטעון של אהבת גברים בטריטוריה שבה הדבר נחשב לכפירה נוראית, מוכיח שמדובר ביוצר ענק. התפתחות הרומן בין אניס וג`ק היא אגבית, לא מלודרמה גדולה וסוחטת דמעות. כך גם משורטטת ההידרדרות ההדרגתית ביחסי שני הגברים המאוהבים זה בזה עם נשותיהם, כמובן על רקע אהבתם הסודית, הארוכה והעיקשת. גם העובדה שהם לא מצליחים לשמור על סודם נצור לחלוטין מפני הסביבה לא הופך לאיזה פרק רגשני תואם-טלנובלה.
הכל בקטן, במרומז, בחתירה מתמדת לעומקו של התהליך, לא לגילויים סנסציוניים שהוא עלול לייצר. ואת כל זאת עושה אנג לי תוך כדי פרישת יריעה בעלת יופי ויזואלי עוצר נשימה, צילומי נופים ואדם מרהיבים ושקטים, הזורמים באיטיות אך חודרים עמוק. "הר ברוקבק" היא יצירה נפלאה, נוגעת ומרשימה. בהחלט מהסרטים שראוי לפתוח איתם את 2006.
ועוד סרטים חדשים שעולים השבוע (19 בינואר 2006):
"רנט" (ארה"ב 2005)
מיוזיקל. דז`ה וו לאופרות הרוק של הסיקסטיז, כמו "שיער", של מילוש פורמן או "טומי" של קן ראסל. זה מה שעשה לי הסרט הזה, המבוסס על המיוזיקל הבימתי של ג`ונתן לארסון, שעלה על בימות ברודוויי לפני עשור, וזכה בהצלחה מסחרית גורפת ובים של פרסים. הסיפור, גירסה מודרנית לאופרה של פוצ`יני "לה בוהם", עוסק בעלילותיה של חבורת בוהמיינים תפרנים, המתגוררים בדאון טאון המוזנח של מנהטן. כמעט כל העלילה מועברת באמצעות שירה ותנועה. את הסיפור מוביל מארק (אנתוני ראפ), יוצר סרטים מתחיל שחולק לופט עם חברו המוזיקאי רוג`ר (אדם פאסקל), החולה באיידס. הוא מדוכא כיוון שאהובתו מורין (אידינה מנזל), אמנית מיצג מחתרתית, נטשה אותו לטובת אישה, ג`ואן (טרייסי תומאס), עורכת דין אידיאליסטית ביום ולסבית מיליטנטית בלילה.
בערב חג המולד שבו מתרחשת העלילה, חוזר חבר של השניים, טום (ג`ס אל. מרטין) לאחר היעדרות ארוכה ונשדד ברחוב. מסייע לו אנג`ל (ווילסון ג`רמיין הרדיה), דראג קווין שמתפרנס מתיפוף ברחוב. בין השניים מתפתח סיפור אהבה כמו בין רוג`ר ומימי (רוזריו דוסון), השכנה הנרקומנית מלמטה. בנג`מין (טיי דיגס), שהיה חלק מהחבורה עד שהתחתן עם בתו של בעל הבית, מאיים עליהם בפינוי, אם לא ישלמו את שכר הדירה. 135 דקות.
יותר מדי רעשני וצעקני. מיוזיקל שנראה אנכרוניסטי, מאוד לא מעודכן.
"דומינו" (ארה"ב 2005)
דרמה. הסרט מבוסס באופן רופף על סיפור חייה המטלטל של דומינו הארווי (בגילומה של קירה נייטלי), בתו של השחקן הנודע לורנס הארווי מהדוגמנית פאולין סטון, שאיתה ניהל רומן בעודו נשוי לאשתו השנייה. לאחר מות אביה אמה של דומינו הופכת לאשת חברה מקובלת באל.איי, ושולחת את בתה לפנימייה, אקט שהיווה את אחד משורשי הטראומה שהכתיבו לה את דרכה בעתיד. תחילה היא הפכה לדוגמנית, אך אופייה המרדני גרם לה להתחבר לכנופיה של ציידי ראשים פורעי חוק בראשות אד מוסבי (מיקי רורק). דומינו מתחילה לנהל חיים פרועים עתירי אדרנלין, הכוללים חטיפות, מקרי שוד ואלימות, ומאמצת לעצמה משפחה אלטרנטיבית חדשה של קרימינלים ורוצחים. אגב, בחודש יוני האחרון נמצאה דומינו הארווי מתה בחדר האמבטיה בדירתה, כשהיא בת 36 בלבד, והסרט מוקדש לה. הבמאי טוני סקוט ("רומן על אמת") הגה את הפרויקט כבר למעלה מעשור, וכמובן פגש את דומינו הארווי ושמע ממנה על חייה הפרועים, אבל בסופו של דבר עיבד אותם באופן חופשי למדי לסרט, עם הרבה תוספות פיקטיביות. עם מינה סובארי, ז`קלין ביסט, כריסטופר ווקן, לוסי ליו, וכוכבי סדרת העבר "בוורלי הילס 90210" איאן זירינג ובריאן אוסטין גרין, בתפקידי עצמם. 127 דקות.
הבמאי טוני סקוט מגיע אמנם מעולם הקליפים, אבל הרחיק לכת מאוד בסגנונו התזזיתי כאן. הסרט אמנם מסוגנן ומיוחד ויזואלית, אבל במקרה הזה הניסיון ליצור קולנוע מהיר ודינמי רק מזיק לסרט, ותנועות המצלמה המהירות והקופצניות והעריכה ההיסטרית לא מאפשרים לעקוב אחר העלילה ומותירים רושם של קליפ הזוי ועצבני.
"דיק וג`יין עושים את זה" (ארה"ב 2005)
קומדיה. שובו של ג`ים קארי לפרצופים ולהעוויות של "שקרן שקרן", "טיפשים בלי הפסקה" וכו`. זו הבשורה העולה מסרטו החדש, שביים דין פאריסוט, על פי תסריט של ג`אד אפאטו וניקולס סטולר. דיק (קארי) עובד שנים ארוכות בתאגיד ענק, עד שסוף סוף הוא מקבל קידום לתפקיד הסמנכ"ל בתאגיד. אלא שזמן קצר לאחר מכן החברה הגדולה קורסת בגלל תרמית כלכלית שמאחוריה עומד הבוס שלו. דיק ורעייתו ג`יין (טיאה ליאוני) מתחילים לאבד את כל מה שצברו במשך השנים, רכוש, ממון ומעמד. אלא שהשניים אינם מוכנים לוותר על כל מה שהשיגו במשך שנים רבות, ודיק, שמגיע לתובנה שאם הבוס שלו גנב גם הוא יכול, הוגה תחבולה גאונית, משעשעת כמובן, כדי לנקום באחראים להתרוששותם ומלמדים את התאגידים הגדולים לקח משמעותי. עם אלק בולדווין, ריצ`רד ג`נקינס. 90 דקות.
19/01/2006
:תאריך יצירה
|