שוברת מוסכמות
 
המחזה ״מה עושים עם ג׳ני?״ חוגג 40 שנה מאז שמחברו האמריקאי דונלד ר. ויילד כתב אותו כשהבין כי החותנת שלו קצת אחרת ממה שהיה מקובל באותם ימים מבני גיל הזהב והפלטינה. המחזה הועלה ב-1977 בתיאטרון הקאמרי בבכורה עולמית בבימויו של היי קיילוס ובכיכוכן של חנה מרון ועדנה פלידל, ולפני 14 שנים בבית ליסין בבימויו של הלל מיטלפונקט עם תיקי דיין ורבקה גור. בשני המקרים השחקניות היו צעירות מתפקידיהן.
 
עתה, ושוב בבימויו של מיטלפונקט, המחזה מצא בהבימה את המבצעות המתאימות לו ואין צורך במילת הסבר על גילן, כשרונן והתאמתן של ליא קניג ודבורה קידר לתפקידים של ג׳ני, האלמנה הטרייה שסופגת אנרגיה מצעירים, ושל אודורה, גיסתה המדברת עם עציצים. המחזה והתפקידים חיכו להן, והן הטעינו אותו באנרגיה ובחיוניות שצברו בשנות הקריירות הארוכות שלהן. 
 
עלילת המחזה מתארת מאבק בין-דורי הניטש בין ג׳ני לבנותיה, ובעיקר הבכירה אלן, שמתקשות להשלים עם רצון החיים של האם ששוברת מוסכמות כנגד הגיל והבדידות, ממהרת למצוא בן זוג מתאים בגילו המוזהב, להתחיל לצייר ודווקא ציורי עירום, גם של גברים, ולהתרועע עם מוזיקאים צעירים מסוממים. ולא שהבנות מחכות לירושה, חלילה, אלא משום שהדאגה הכנה שלהן נעדרת את המעוף החייתי של ג׳ני.


מה עושים עם ג'ני? (מקור: אתר הבמה)
 
המחזה כתוב כקומדיה שנונה, אפילו עם מגע סאטירי ביחס לדור הצעיר שבה, אך מבעד לצחוקים שהיא מעוררת כמעט בלי הפוגה בוקעת הדרמה של הוותיקים הקשישים שעדיין רוצים, וגם במגבלותיהם הטבעיות, למצות את הצוף של פרחי החיים. 
 
המחזה של ויילד איננו בודד במערכה הזאת, אך יש בו קסם מוגבר בזכות הכנות המובלטת של מערכות היחסים הבין-דוריים, בין הבנות לאמן ולדודתן, ובין הצעירים שמוצאים אוזן קשבת ומקלט סמים אצל ג׳ני, ואפילו בינה לבין גרונטולוג שמתאהב בה כמעט על חשבון אהבתו לבתה.


      מה עושים עם ג'ני? (מקור אתר הבימה)
 
כשרונות תוססים
 
ליא קניג תוססת ונוגסת בתפקיד ברצינות מרתקת, היא ממצה כל ביטוי קומי שהמחזאי מעניק לתפקיד באהבה רבה, ואף מחזקת את הפן הרציני של התפקיד ובעיקר בשלב האחרון שבו היא מרגישה מובסת, אפילו נבגדת. מי שמספקת לה את התחושה הזאת היא הבת הבכירה אלן, שמאיה מעוז מגלמת נפלא באנרגטיות תקיפה של דאגה כנה ומסורה, ואהבה העיוורת לצרכים המתעוררים של אמה כנגד הבדידות והאיום על אבדן העצמאות.
 
משני הצדדים שלהן ניצבות שתי בנות המשפחה: האחות הצעירה שרלוט, בהריונה המתקדם, שאותה מעצבת ריקי בליך בקלילות טובה של הבת היושבת על הגדר כשותפה מזה וכבת אוהבת מזה. ומנגד,דבורהקידר המבריקה ומצחיקה בלי הפסקה בגיחות המפתיעות לכאורה של הגיסה שופעת המכאובים והדוברת אל העציצים, ומתעוררת לחיים על האופנוע.
 
את הגברים ששובים את לבה ודמיונה של ג׳ני ויש להם גם תשובות על השאלה מה עושים אתה מגלמים אמנון וולף כגרונטולוג שאלן מגייסת ליישר את אמה, ומגלה שזו בעצם תוססת ומענגת כשמפניה שהיא משקה אותו. שחר רז ודורון עמית מספקים נהדר את האקסטזי וההסנפה כצמד הראפ שג׳ני מאמצת, כמובן בלי להתחשב בגילה או במנוחת השכנים.       
 


מה עושים עם ג'ני? (מקור אתר הבימה)

הלל מיטלפונקט שב וביים את כל אלה בהומור טוב וברוח המחזה, המוגש בתרגום בהיר של שמוליק לוי, עם תפאורה מעולה של אלכסנדרה נרדי, שהמרכיב הבולט בה הם ציורי עירום מרהיבים (שבהעדר אזכור ליוצרם אני מניח שהם פרי מכחולה של נרדי) ועם תלבושות יפות של עפרה קונפינו, ותאורה אפקטיבית ואפילו זוהרת של מאיר אלון, וקצת תנועה בעיצוב שרון גל.
 
ויש גם מוזיקה מצוינת של ישי שפי, כולל ״הראפ של ג׳ני״, שהוא גם כתב את הטקסט שלו ו״הגוספל של ג׳ני״ לטקסט של מיטלפונקט. בהעמדת שני השירים האלה נקלעת ההצגה למלכוד המפתה של כשרונה של קניג, שנדמה כי צריך להפגין אותו בהפנייה ישירה אל הקהל כאילו אין די במה  שמשחקה המצוין עושה במסגרת הטבעית של התפקיד.
 
בסיכום, אם אתם רוצים לדעת איך תתייחסו להוריכם, ואם אתם רוצים לדעת איך אתם רוצים שיתייחסו אליכם - ג׳ני קניג ואודורה קידר יתנו לכם בהצגה הזאת תשובה עם שמפניה.