מחול - גלנגרי גלן רוס - מכונת הכסף רועשת

המחזה הוותיק של דייוויד מאמט חוזר לבמה בהפקה זרועת כוכבים בתיאטרון חיפה

שפה אלימה

דייוויד מאמט עבד זמן מה במשרד נדל"ן במהלך השנה האחרונה לפני שהפך ב- 1970 למחזאי עם המחזה "סטיות מיניות בשיקאגו". כעבור ארבע עשרה שנים, כשהוא כבר מחזאי-תסריטאי-במאי מצליח, הוא חזר אל אותה הוויה במחזה "גלנגרי גלן רוס" שאותו הקדיש למחזאי הבריטי הרולד פינטר. המחזה הועלה בשעתו בהבימה בשם "מגדלים פורחים" ולפני חמש עשרה שנים כ"נדל"ן" בחאן הירושלמי. מאמט גם עיבד ב- 1992 את מחזהו לסרט מצליח.

למעשה, יש במחזה הזה יותר ממחוות כבוד גלויה לפינטר. מאמט למד מהמחזאי האנגלי את הכלל הישן שהחיים והמוות בידה החזקה והאלימה של הלשון, ו"גלנגרי גלן רוס" הוא מלאכת מחשבת של שפה בוטה, קשה והרסנית, היוצרת את הסיפור של קבוצת סוכני מכירות של מגרשים, שמתחרים מי ימכור יותר כל חודש, ומי יהיה האלוף שיזכה בפרס (מכונית קדילאק) מהמעסיק, ומי יפוטר.

המחזה כתוב בעיקר כסדרה של מונולוגים הנדמים לדיאלוגים: הראשון בהם הוא של שלי לוין, סוכן ותיק המתחנן לקבל ממנהל המשרד את ההזדמנות שלו לחזור לעניינים; אחריו זהו מוס, סוכן מבריק המתאמץ לפתות את ארונוב, סוכן דועך, לגנוב מהמשרד את רשימת הקניינים הפוטנציאליים; המונולוג השלישי הוא של רומה, הסוכן המצליח ביותר בחברה, כשהוא מפתה קניין פוטנציאלי שהזדמן בדרכו. בחלק השני הדיאלוגים מתערבבים זה בזה, בדרך לחשיפתו של הגנב שפרץ בלילה למשרד וגנב את הרשימה היקרה וגם את הטלפונים.

כבר בתחילת המחזה מהדהדת מחווה ל"מותו של סוכן" מאת ארתור מילר – ואפשר לראות את סוכן הנדל"ן שלי לוין כבן דמותו של הסוכן הנוסע ווילי לומן. בהצגה החדשה של תיאטרון חיפה, בבימויו השוטף של משה נאור, מגלם את התפקיד הנחשק הזה דב גליקמן, ששיחק גם בהצגת הבימה לפני 22 שנים.

גליקמן לוקח את כל הקופה במשחק וירטואוזי בתמונה הראשונה, שבה הוא מתחנן על קבלת הזדמנות לעשות ״מכה״. בתמונה האחרונה כשהוא חוזר למשרד כמי שהשיג עסקה נכבדה משחקו צובר דציבלים ועוצמה שנשברת כאשר מנהל המשרד, שבע השפלות שהטיח בו לוין, שובר את שתיקתו.

גלנגרי-גלן.jpg

גלנגרי גלן רוס (יח"צ)

כל צבעי הדציבלים

רמי הויברגר מרתק בתפקיד רומה, הסוכן המצליח יותר מכולם שמוצא עצמו לפתע מנושל מעזסקות שרקח בגלל גניבת מסמכים וטלפונים מהמשרד, ובגלל חרטה של לקוח שנפל ברשת המכירה שלכדה אותו. הויברגר מתחיל את משחקו בשקט רך, אך בתמונה שלאחר הגניבה הוא גס, אלים ומסוכן, ולא רק לתפאורה ואבזריה.

הטקסט הקשה והבוטה בכל צבעי הדציבלים שהבימוי בחר בהם, כולל במקור האנגלי 139 פעמים של המילה fuck ונגזרותיה. יוסף אל דרור תרגם את הרעמים והברקים לעברית שוטפת, עם קצת פחות ביטויים מקבילים למקור, אבל עם הרבה חן, שגליקמן, הויברגר וגם דביר בנדק, המבריק בתפקיד מוס, הסוכן היוזם את הגניבה, מתענגים עליו. בנדק תקיף ותוקפני, ומסוכן מאוד כשהוא מרגיע לרגע ומיד מאיים.

את הצלילים השקטים מביאים מוריס כהן, כארונוב הנסחט מרוב פחד, וישי גולן כלינק, קרבנו של רומה, וגם של אשתו המאלצת אותו לבטל את הרכישה שחתמו עליה. שניהם מצוינים בעיצוב השחיקה והאימה שהם שרויים בה. גם יעקב דניאל מביא להצגה שקט, אמנם אחר, במינימום של טקסט ובמידה מסוימת כזה המהווה איום, המוציא מהדעת את כולם. יואב ברלב מפר את השקט כשוטר שבא לחקור ולחשוף את הגנב.

כנרת קיש עיצבה בקווים ישרים את התפאורה האפורה הנראית כחניון ריק בהתחלה, ובהמשך נוספים שולחנות בר מאירים, ולבסוף החניון הופך למשרד שיש בו פינה סגורה למנהל, שולחנות עבודה וכסאות. את התאורה הטובה עיצבה חני ורדי, ואת התלבושות עיצב דורון אשכנזי.

ואחרון אלדד לידור, הכובש אותי מחדש בכל הצגה שהוא מעשיר אותה במוזיקה המקורית שהוא מוצא לה, והיא מיוחדת רק לה. הפעם זה קורה בתמונת הניצחון (הזמני) של לוין שאלדר מלווה אותה במין זמזום עקשני של יתוש, שגובר לפתע לרעש מצלצל של מכונת הכסף.

סוף דבר, המחזה מדבר על שנות ה-60 וה-70 בארה״ב אבל יש בו הארות גם למצבים אקטואליים יותר של המכונות האנושיות שמגלגלות כסף, עסקות והונאות כאן, ומי שיבוא לראות את ההצגה ימצא את הדמות המקומית הנרמזת לכאורה לפי מיטב הבנתו.