פסטיבל הקולנוע הבריטי הנערך בסינמטקים של תל- אביב, חיפה וירושלים נמצא בעיצומו. מבחר המלצות לסרטים, שחלקם לא יוקרנו כאן מסחרית, וזו הזדמנות חד פעמית לצפות בהם.
מבט אל שולי התעשייה
פסטיבל הקולנוע הבריטי הוא אחד החביבים עלי מבין אלה הבינלאומיים, שפוקדים אותנו באדיבות פלטפורמת החסות של הסינמטקים. הקולנוע הבריטי שונה מאוד במהותו מזה האמריקאי (שלא לומר ההוליוודי), למרות השפה הזהה. אחוז גבוה של סרטים בריטיים מצויד בסיפור טוב, כתוב היטב ומבוים ביד מיומנת. ברבים מהם יש גם קורטוב של סרקזם, אירוניה וביקורת עצמית. דוגמה מצוינת לתו התקן האיכותי של הקולנוע הבריטי היא היצירה "וירה דרייק", של מייק לי - אחד הסרטים היותר טובים שהוקרנו כאן ובעולם בשנת 2005.
בכל הקשור לסרטים הנוצרים באנגליה, המפיצים המקומיים די מפנקים אותנו, ומייבאים לכאן להפצה מסחרית חלק לא קטן מתנובת תעשיית הקולנוע של הוד מלכותה. אבל עדיין, במסגרת פסטיבל סרטים שנתי אנחנו זוכים בהצצה בעוד כמה זוויות מעניינות של שולי התעשייה הזו, באמצעות מקבץ של סרטים עדכניים נוספים, שלא יזכו ככל הנראה בהפצה מקומית. לפניכם מבחר המלצות על מקבץ סרטים בריטים מהשנה האחרונה, שלפחות לגבי חלקם, הפסטיבל הוא הזדמנות חד פעמית אולי לצפות בהם. אחרים יגיעו בהמשך לבתי הקולנוע.
האקסטזה הגדולה של רוברט קרמייקל
רוברט קרמייקל (דיניאל ספנסר) הוא תיכוניסט בעיירה בריטית שלווה, בסך הכל בחור טוב, בעל ציונים סבירים וחוץ מזה מנגן בצ`לו. אמו היא פעילה חברתית בולטת בחיי הקהילה. אלא שהוא מתרועע עם שני חברים מחוץ לבית הספר, שמוציאים אותו לתרבות רעה: שימוש בסמים והטרדת נערים צעירים מהם. הבעיה מחמירה כשלמקום מגיע אסיר משוחרר שרותם את השלושה לעסקי סחר הסמים. ההידרדרות לאלימות שאין ממנה מוצא היא רק עניין של זמן. זהו סרטו הראשון של תומאס קליי, שיצר סרט אלים במיוחד וקודר, כמשל לחולייה של החברה המערבית כשברקע, ולא במקרה, מסקרת הטלוויזיה באינטנסיביות את הפלישה לעיראק. עם לזלי מאנוויל, דני דייר. 107 דקות (דובר אנגלית ללא תרגום).
סטונד
מבט על שנות ה-60 הסוערות בעולם הרוק הבריטי, מהפריזמה של בריאן ג`ונס, הגיטריסט של ה"רולינג סטונס", שב-69` נמצאה גופתו צפה בבריכת ביתו, כשדמו ספוג סמים. הסרט עוקב אחר ג`ונס (ליאו גרגורי) מהרגע שבו הודיע על פרישתו מהלהקה, בהחלטה משותפת עם חבריו, איתם הקים את ההרכב, מיק ג`אגר וקית ריצ`רדס, בשל חוסר יכולתו לתפקד בסיבוב ההופעות המתוכנן ללהקה באמריקה.כתוצאה מהתמכרותו הכבדה לסמים קשים. ג`ונס נשאר תקוע באחוזתו הכפרית, שוקע ברחמים עצמיים, וכדי שיהיה מישהו שישגיח עליו מצמיד לו מנהל הלהקה בנאי שמשמש לו כמעין שומר ראש ומטפל. בין השניים מתפתחים יחסי קרבה, אבל הבנאי עתיד לסבול לא מעט מהקפריזות המטורפות של ג`ונס הנרקומן. זהו סרטו הראשון של סטיבן וולי, מפיק מוערך בדרך כלל, הבוחן את תרבות הסקס-אנ`-דראגס-אנ` רוקנרול של הסיקסטיז בעיניים מפוכחות, אם כי גם מתרפק על המיתוס. 102 דקות (דובר אנגלית ללא תרגום).
שקרים נפרדים
סרטו של הבמאי ג`וליאן פלווס. ג`יימס (טום ווילקינסון) ואן (אמילי ווטסון) הם זוג בריטי בורגני טיפוסי. הוא עורך דין מוכשר העובד בלונדון, בעוד היא מתפקדת בעיקר כאשת חברה משועממת באחוזתם הכפרית שמחוץ לעיר. תאונה מסתורית שגורמת למותו של גבר, בעלה של המשרתת הנאמנה שלהם, יציף אל פני הקרקע הרבה משקעים ביחסיהם של השניים ובעצם הם ייאלצו לכבס את כל הכביסה המלוכלכת בחוץ. מתברר שאן בוגדת בג`יימס עם וויליאם (רופרט אוורט), ידיד קרוב של ג`יימס ופלייבוי מקומי נחשק, ועד מהרה ייחשף גם הקשר של כל השלושה לתאונה המסתורית. מקובל לחשוב שבשם הקודים של ההתנהגות האוקספורדית הידועה, הבריטים, בייחוד בני המעמד הגבוה, נוטים לטאטא אל מתחת לשטיח את הלכלוך. כאן הם מוציאים את כל השקרים והסודות החוצה, פרונטלית, במכות יבשות לפרצוף, ולמרבה התדהמה עדיין שומרים על כללי התרבות והנימוס המתחייבים ממעמדם. ועוד יותר מכך: ג`יימס מקפיד להפגין הגינות אצילית תמוהה ובלתי נסבלת בהמשך יחסיהם המתמשכים של שלוש צלעות המשולש. 85 דקות (מתורגם לעברית, אך לא ברור אם יופץ בהקרנות מסחריות).
בלי חוקים
בדיוק כמו "בית חרושת לכדורגל", גם הסרט הזה, שביים לקסי אלכסנדר, עוסק בתופעת החוליגנים בכדורגל הבריטי. מאט (אליזז`ה ווד), צעיר אמריקאי שהושעה מלימודי העיתונות באוניברסיטת הארוורד, מגיע ללונדון כדי לבקר את אחותו שאנון (קלייר פורלאני), הנשואה לגבר בריטי סטיב (מארק וורן). עד מהר יתוודע מאט לפיט (צ`ארלי הנאם), אחיו של סטיב, מנהיג "גרין סטריט אליט", חוג האוהדים הקולניים והאלימים של קבוצת ווסטהאם. מאט ימצא עצמו מתחבר לקבוצת האוהדים הקנאית של ווסטהאם ונגרר למאבקי קבוצות האוהדים, למעשה חוליגנים נטולי עכבות. הוא ייסחף להרפתקה אלימה, מטורפת ומסוכנת, שמרכיבה את אחד ממאפייני תת התרבות המכוערת שצמחה באנגליה סביב קבוצות הכדורגל המקצועניות: חבורות אוהדים חוליגנים פנאטים שמחפשים כל הזדמנות כדי לחבוט זה בזה, לצבור נקודות יוקרה במאבקים האלה, ולהנציח את היריבות ביניהם. אפיון מרשים של האוהדים, כטיפוסים המוניים, רעשנים, אלימים, גודשי פאבים ולוגמי כמויות של פיינטים של בירות (אם כי בסרט מצולם רק משחק אחד של ווסטהאם, שממחיש את האווירה הממגנטת של קהל האיצטדיון על רקע היציעים המלאים), אם כי הסרט ומסריו נותרים שטחיים ופלקטיים מדי. 109 דקות (מתורגם לעברית, יוקרן בקרוב בבתי הקולנוע).
גברת הנדרסון גאה להציג
סרטו של סטיבן פרירס שעוסק בתור הזהב של תיאטרון "ווינדמיל" בסוהו הלונדוני, בשנות ה-30. גב` הנדרסון (ג`ודי דנץ`), אשת אצולה בריטית בגיל העמידה שבילתה שנים בקולוניה הבריטית בהודו עם בעלה, שנשא שם בתפקיד רם, חוזרת ללונדון אחרי שהבעל הלך לעולמו. כעת היא משועממת ולא יודעת מה לעשות עם הזמן שהתפנה לה וגם עם ממונה.
בהחלטה של רגע היא רוכשת את תיאטרון "ווינדמיל" הסגור, הנטוש והזנוח. לאחר שיפוצו היא פונה לויויאן ון דאם (בוב הוסקינס), מנהל תיאטרון בעל מוניטין, כדי שיבוא לשקם את המוסד שרכשה. השניים מצליחים בגדול לאחר שהם יוזמים מיוזיקל מרהיב, שמוצג בניגוד למקובל אז נון סטופ, במשך כל שעות היום והערב. אלא שכאשר התיאטראות האחרים מתחילים לחקות אותם, ההצלחה הולכת ופוחתת ואז הם מחויבים לחשוב על גימיק חדש. גב` הנדרסון מחליטה למשוך קהל לתיאטרון שלה, על ידי שימוש בשחקניות חשופות חזה, דבר בלתי מקובל לחלוטין אז. היא משתמשת בקשריה בחלונות הגבוהים ומאתרת פירצה בחוק שתאפשר זאת, וההצלחה שבה לפקוד את המוסד. אלא שאז פורצת מלחמת העולם השנייה ונפתח הבליץ הגרמני הגדול על לונדון. שחזור תקופה נהדר, שרטוט מקסים של התיאטרון, על אווירתו, תפאורותיו ודמויותיו, עם קורטוב של הומור ואירוניה דקה. יצירה מהנה ומענגת. 103 דקות (מתורגם לעברית, יוקרן בקרוב בבתי הקולנוע).
סרטי הפסטיבל בסינמטק תל-אביב
סרטי הפסטיבל בסינמטק ירושלים
22/01/2006
:תאריך יצירה
|