כמה נקודות ציון בהיסטוריה האישית שלי עם סנטנה. קצת אחרי שהביאה לרבולוציית המוזיקה של הסיקסטיז את בשורת הלטינו-רוק, נראתה ב"וודסטוק", סרט המופת של מייקל וודלי, להקת "סנטנה" מופיעה בפסטיבל המיתולוגי עם ביצוע ארוך, סוחף ומלהיב, לקטע האינסטרומנטלי Soul Sacrifice. נכבשתי.

שנה לאחר מכן, ב-1970, הגיע לרדיו הלהיט הראשון של הלהקה - Evil Ways, ושנה לאחר מכן הגרסה המצליחה לשיר של פיטר גרין ופליטווד מק - Black Magic Woman. קטעים אלה ואחרים הופיעו באלבום הביכורים "סנטנה" ובאלה שאחריו, "אברקסס" ו"סנטנה 3", הפכו לחלק מכונן בפסקול הנעורים שלי.

נגינת הגיטרה הפנומינלית של קרלוס והסולואים המיוחדים שלו, המזוהים אותו, הפכו אותו בעיניי אז לגיבור גיטרה. כמו הנדריקס, קלפטון, פייג', בלקמור ואחרים באותה תקופה.

המפגש היחיד שלי עם הלהקה בהופעה היה בפסטיבל וודסטוק 94', ראשון מבין כמה שנערכו לאירוע האגדי. סנטנה הופיעה שם יחד עם עשרות הרכבים נוספים, שלמשך שלושה ימים צבעו לנו מחדש את התפאורה שהלכה ודהתה בתודעתנו של ימי האהבה החופשית, המוזיקה והנרקוטיקה.

קרלוס סנטנה (צילום: שי מהלאל)

להיטים ללא הפסקה

ברור שהיו לי ציפיות גבוהות מקרלוס סנטנה כשהתייצב אמש על במת פארק הירקון, והוא מצדו מימש את כולן, ואף יותר מכך. קטע מהסרט "וודסטוק" פתח את ההופעה, ובצמוד אליו הוגש הביצוע לאותו קטע אינסטרומנטלי שהזניק אותו לתודעה - Soul Sacrifise.

מאותו רגע, למשך כשעתיים ורבע, זכינו לקבל מופע מסעיר ומלהיב, מהוקצע ומלוטש, של כל מה שהמוזיקה שלו - בעלת המקצבים הלטיניים והאפרו-קובניים, ועד הג'אז-פיוז'ן, שנשמעים מעודכנים להפליא גם היום - יכולה להציע. בערב חם ולח במיוחד היה עוד יותר לוהט על הבמה. בזה אחר זה נוגנו להיטים מכל הזמנים, Maria Maria ,Evil Ways , Oye Como Va, Corazon Espinado, Black Magic Woman, Samba Pa Ti, A Love Supreme, Jin-go-lo-ba ועוד רבים מאד.

קרלוס סנטנה (צילום: שי מהלאל)

מה שמענג הוא שכל הקטעים מוגשים בגרסאות ארוכות, עם סולואים נפלאים של גיטרה מידי המאסטרו, שאינם מוכרים מהביצועים המקוריים. הדבר מעורר נוסטלגיה למופעי הרוק הגדולים בטעם של פעם, בהם אלתורים ארוכים של נגנים היו חלק בלתי נפרד מהאקט. הסאונד מצוין, התאורה אפקטיבית והקצב כאמור לטיני מקפיץ, עד שאנשים רבים בקהל המגוון והמשולהב, פצחו בסלסה סוערת.

קרלוס סנטנה, האיש והמגבעת (לא הוריד אותה לשנייה לכל אורך הערב) כאילו שכפל והכפיל את להקת הסיקסטיז שלו. ההרכב שעל הבמה, חטיבת קצב מתואמת ומגובשת, מונה את זמר הנשמה המצוין ריי גרין, את אשתו של קרלוס, המתופפת הווירטואוזית סינדי בלקמן, את אשף הקלידים והסינתיסייזר דייוויד קיי מתיוס (שהתכבד לנגן לנו את "הבה נגילה" וסיים את המופע עם אקורדים מפסקול הסרט "אקסודוס"), הבסיסט המיומן בני ריטוולד, הגיטריסט טומי אנתוני, המתופף קרל פראצו, החצוצרן ביל אורטיז, הפרקשניסט פאולי מחיאס, הזמר אנדי ורגאס והטרומבוניסט ג'ף קרסמן.

קרלוס סנטנה (צילום: שי מהלאל)

קרלוס לא מדבר יותר מדי, נותן למוזיקה בעיקר להשמיע את קולה, אבל לא מוותר על המסרים כמו הצורך הדחוף בשינוי ובשלום עולמי, על רקע אירועי הטרור באירופה ובארצות הברית. את מסכת ההדרנים פותח Smooth ומכאן זה נמשך לרצף מוזיקלי קצבי, תוסס וגרובי, בו באים לידי ביטוי הנגנים-זמרים עם מחוות לבוב מארלי, פוליס ואמנים ותיקים אחרים. הזמר ריי גרין מסיים עם המנטרה של הערב, Love, Peace and Happiness.

נכון, זה מופע שנועד לרצות את הקהל המסור והמתמסר, אבל קרלוס והחברים עושים את זה כל כך טוב שגם אחרי שעתיים ורבע של הופעה יש לי רק משאלה אחת: שלא ייגמר לי הלילה.