כשעידית הרמן ודימיטרי (דימה) טולפנוב, ז"ל, הקימו את תיאטרון "קליפה", הם הלכו, אינטואיטיבית, בעקבות הצרכים האמנותיים והיצירתיים שלהם ויצרו שילוב חדשני לתקופתו בין אמנויות רבות, כתיאטרון, מחול, מיצג ומוזיקה.

20 שנה לאחר מכן, כשהמושג "פרפורמנס ארט" הפך כל כך מרכזי בתרבות העכשווית, פותחות הרמן - ששכלה לפני כשנה וחצי את בן זוגה והפרטנר שלה להקמת "קליפה" - ואחותה מיכל, רקדנית, כוריאוגרפית ויוצרת בפני עצמה, את "גופיה" (גוף/פרפורמנס/יצירה/השראה), מסלולי הכשרה ויצירה לבני נוער ולמבוגרים המעוניינים לשכלל את יכולותיהם כפרפורמרים ולהתנסות ביצירה רב-תחומית עכשווית.

"שילבנו בין הדברים באופן הכי טבעי"
 
"השם זה ממש ראשי תיבות של מה ש'גופיה' צריכה לייצג, מבחינתי", אומרת מיכל, האחראית על מסלול בני הנוער ועל שם המיזם, "קודם כל מקום לגוף, כי היצירה פה היא תמיד דרך הגוף, ועם ה-ה' התלבטתי בין השראה להעשרה, וזה, פחות או יותר, מסכם את כל מה ש'גופיה'."
"גופיה זה בעצם מסלול הכשרה מאד ייחודי ליוצרים שמעוניינים לשכלל את יכולותיהם כיוצרים באופן מובהק", מספרת עידית, האחראית על מסלול הבוגרים של "גופיה", "זה מסלול ליצירה בתחום אמנויות הבמה, בהתמקדות על פרפורמנס ארט, אמנות המופע, שזו הסוגה שבה דגלנו ב'קליפה' ב-20 השנה האחרונות."

יש לא מעט דרכים היום לעשות פרפורמנס, ולכם יש דרך משלכם

"לנו יש דרך משלנו שמשלבת הרבה מאד תנועה והרבה מאד עבודת גוף, ששמה דגש מאד מאד חזק על איכות הפרפורמר, שמסתכלת על יצירה ועל רב-תחומיות בצורה מאד הומוגנית, בלי אפילו לקרוא לזה רב-תחומיות."

כשדימה, ז"ל, ואת התחלתם, המילה פרפורמנס לא הייתה שגורה

"נכון, וגם רב-תחומי לא היה מושג שגור כל כך. מה שהוביל אותנו אז היה אינסטינקט מובהק. אני באתי מתחום המחול, ודימיטרי בא מתחום המשחק והמוזיקה, ופשוט עשינו את מה שאנחנו יכולים לעשות ולא שאלנו שאלות ולא הרגשנו שאנחנו צריכים להצדיק את עצמנו או לתרץ. פשוט שילבנו בין הדברים באופן הכי טבעי, ובסופו של דבר התחילו להגיד, 'השפה של קליפה, השפה של קליפה', ואז התחלנו לחשוב מה באמת אנחנו עושים. אבל את יודעת, התחלנו כשהיינו ילדים, אני הייתי בת 22. לקח לנו זמן עד שהתחלנו לגבש תיאוריות ודעות מוצקות יותר או פחות."



עידית הרמן (תמונת יחסי ציבור)




בלי בלט קלאסי
 
מסלול הנוער של "גופיה" הוא מסלול שנתי שיתחיל בספטמבר הקרוב, ואותו מייעדת מיכל הרמן לבני נוער בין הגילאים 17-12 המעוניינים לבטא את עצמם באמצעות הגוף.

"היה לי נורא חשוב שזה לא יהיה רק לרקדנים אלא לכל מי שיש להם קשר עם הגוף ויכולים ליצור דרך הגוף, כי קלטתי שכמה מתלמידותיי המוכשרות ביותר הן לאו דווקא רקדניות. יש לי תלמידה מדהימה שבאה מהחלקה על הקרח, אז היא מאד קשורה לגוף, אבל היא לא באה מריקוד. ובכלל, העניין הוא לתת מענה לכל מיני ילדים שרוצים לרקוד אבל לא רוצים מסגרת נוקשה של 'שלושה שיעורי בלט קלאסי ושניים מודרני בשבוע'.

"אני מאד אוהבת לעבוד עם בני נוער. אני מוצאת אותם מאד חדים, סקרנים, מעודכנים ומדויקים בנוגע ליצירה שלהם. אני חושבת שהדרך שלהם למצוא ביצירה רעיון פשוט יכולה להיות הרבה יותר ארוכה, לפעמים, בשביל אמן ותיק."

עם מה צריך לבוא ילד כזה "מהבית"?

"עם רצון לרקוד ועם איזשהו קשר לגוף. זה יכול להיות בני נוער שעשו ספורט לפני כן, בנים שעושים קפוארה יכולים מבחינתי להשתלב בלי בעיה, אבל אי אפשר להגיע לגמרי בלי התעסקות קודמת. צריך להיות איזשהו ידע מוקדם. יש בנות שרקדו פעם ונשברו ב'תבואי לארבעה שיעורים בשבוע'. אצלנו מדובר על פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהרים, מפגשים של שעתיים וחצי שלוש, שתמיד מתחילים בשיעור טכניקה כלשהו. אנחנו משתמשים באיכויות של בלט בתוך המודרני שלנו, אבל לא בלט קלאסי."
 
מחובבנים למקצוענים

"מסלול הבוגרים של 'גופיה' לא מיועד לאנשים שאף פעם לא התנסו בכלום", אומרת עידית, "אלא לאנשים שכן נגעו בזה בעבר ושיש בהם שאיפה למקצועיות ובאמת רוצים או לחזור לזה, או להמשיך עם זה. זה לאנשים שהם אולי בגבול המעבר שבין חובבנים למקצוענים, אנשים שחושבים שיש להם את זה ורוצים לעשות את המעבר הזה בתקופה קצרה, ואני ראיתי עשרות דוגמאות לאנשים שעושים את המעבר הזה בתקופה קצרה.

"מדובר על סמסטר חורף בן 12 מפגשים  שיתקיים בחודשים ינואר, פברואר ומרץ, שמונה מהשיעורים ייערכו איתי, עם ארתור אסטמן שהוא רקדן בחסד וכוריאוגרף מדהים והוא יחלוש על כל עניין התנועה אצל המבוגרים, ועם אריאל ברונז על תחום הדרמטורגיה והקונספט. שאר השיעורים יהיו העשרה בתחומים שאת לא מבינה כמה יוצר צריך אותם עד שאת לא יוצרת בעצמך, כמו, למשל, עריכת סאונד.

"מה שאנחנו עושים זה לעבוד עם אנשים באופן כמעט אחד על אחד, כי כולם נמצאים באותו הזמן אבל אנחנו עוברים מאחד לשני ומנחים אותם לקראת יצירה קטנה של 15 דקות בערך, שתעלה בתום המסלול על הבמה של 'קליפה' והם יוכלו להזמין את כל מי שהם מכירים לראות." 
 


מיכל הרמן (צילום: אייל לנדסמן)



לקפוץ למים
 
יהיה נכון להגדיר את מסלול המבוגרים כמסלול פרפורמנס, בעוד מסלול הנוער הוא יותר מסלול מחול, מיכל?

"אנחנו לא כל כך רוצות ליצור הפרדה בין מחול לבין פרפורמנס. עידית עושה בשנים האחרונות פרפורמנס שהוא יותר תיאטרלי, אבל היא כל החיים עשתה פרפורמנס גופני יותר, וגם במסלול הנוער יש הרבה מסביב למחול, זו ה-ה', של ההשראה וההעשרה. יהיה לנו תיאטרון חפצים, עיצוב תאורה, עיצוב תלבושות, עריכת טריילרים, כך שכל אחד יוכל לערוך טריילר ולשווק את עצמו, יהיה איפור, יהיה קורס כתיבה.

"אני הרבה פעמים יוצרת מתוך טקסט ומתוך תחושה ששיר זה בדיוק כמו ריקוד קטן, ואני רוצה להפגיש להם את כל הדברים האלה ביחד, ולהבין שלהיות אמן יוצר זה להיות יכול לגעת בכל הדברים ולדעת איך לעצב לעצמך את התאורה ולדעת איזה תלבושת אתה צריך ואיך לשרת לעצמך את העבודה הכי טוב."

יש כוונה לייצר בסוף מתלמידי מסלול הנוער את העתודה של אמני "קליפה" העתידיים?

"זה מסלול שנתי שיש בו שתי תחנות. בפברואר מעלים מופע ראשון וביוני את המופע השני, והרעיון עם 'גופיה' זה שהיא הולכת גם לתפקד כמו להקה קטנה ולעבוד ממש על חומרים שאיתם המשתתפים יופיעו במופעים פתוחים לקהל, כך שזו תהיה כמו להקה עובדת. אחר כך יוכלו החבר'ה הצעירים להמשיך לבוגרים. מסלול הבוגרים של עידית מאד חשוף להפקות של התיאטרון, וכמובן שאם יש דרך להשתתף באחת ההפקות של התיאטרון זה דרך 'גופיה'. ממילא בשביל לעבוד ב'קליפה' צריך לעבור איזה סשן מאד ארוך של היכרות עם הסדנאות אז זה בעצם עושה את העבודה הזאת. כן, נקווה שנצמיח דור אמתי של יוצרים ומופיעים גופניים."

"מחר בבוקר מתחיל סשן קצר של ארבעה ימים מאד אינטנסיביים", מספרת עידית, "שההתשה שבו ויצירות הבזק שאני מנחה אותם ליצור במהלך ארבעת הימים האלה הם סוג של הוראה שבעיניי עומד בפני עצמו והוא גם מאד חשוב, הסוג הזה של לקפוץ אל תוך המים." 
 


גופיה (מקור: אתר תיאטרון קליפה)




"גופיה זה שיא השיתוף בינינו"
 
איך זה ששתי אחיות מגיעות לטריטוריה אמנותית כל כך דומה?

"התחלנו בכיוון זהה", אומרת מיכל, "לא דומה. זה קורה כי יש לך אחות גדולה שהיא רקדנית מדהימה והיא הולכת ל'תלמה ילין' ואת רואה את Fame לנגד עינייך, אז כל מה שנותר לך להגיד זה 'גם אני רוצה', וגם אני רציתי. היה לי מזל כי הגעתי ל'בת דור' ובבחינות סוף השנה של 'הרויאל אקדמי' קיבלתי את הציון הכי גבוה, וכתבו לי בהערות שאני מאד מוכשרת ויש לי גוף בדיוק לעניין הזה ואני צריכה לתקן את זה ואת זה ואת זה, אבל כל מה שהם אמרו שאני צריכה לתקן, אגב, זה מה שגיליתי לאורך השנים שהם הדברים שעושים אותי מי שאני, ולא כמו כל רקדניות הבלט."

ולא היה שום צורך לייצר טריטוריה נפרדת בין שתיכן?

"אז זהו, שברגע שאני לקחתי את הצד של הריקוד, עידית בדיוק גילתה את התיאטרון, והכירה את בן זוגה המדהים, ז"ל, שעשה ממש פרפורמנס, ונורא נדבקה בחיידק הזה שהיא עדיין דבוקה בו, ואנחנו פשוט הבנו שיש לנו משהו שיחזיק אותנו אחיות חברות לנצח. נראה לי שבסך הכל זה מאד מטעין את מערכת היחסים שלנו כאחיות. גם בדברים קשים, אגב. כי אנחנו עובדות יחד, אז אנחנו רבות יותר, אנחנו מתווכחות, אנחנו לא מסכימות, אבל זה עדיין עושה את העולם שלנו מאד עשיר.

"אמא שלי תמיד אומרת, 'הלוואי שלי ולאחים שלי היה מעין שדה משותף כזה שהיינו יכולים להיות חברים על התשתית שלו'. נראה לי שאצלנו, אחרי שעשינו כבר כל כך הרבה פרויקטים יחד, זה עשה אותנו מין שותפות כאלה. אז למרות הקשיים, נראה לי ש'גופיה' זה איזשהו שיא של השיתוף בינינו."

לתיאום ראיון אישי, שאלות, הבהרות ופרטים נוספים: בימים א'-ה' בין השעות: 09:00 – 19:00 בטל': 03-6879219 או: 052-4299441. ניתן להשאיר פרטים בדוא"ל Gufia.clipa@gmail.com