"פוטו פרג'" (ישראל 2016)

דוקומנטרי. סרטו של קובי פרג'. בשנות ה-50 עלתה לארץ משפחה עיראקית שמנתה חמישה אחים וחמש אחיות, והתיישבה במעברה בפתח תקווה. האח הבכור פרג' פרי יזם הקמת חנות צילום, תחום שהיה תחביב של כמה מבני המשפחה עוד בעיראק. החנות בפתח תקווה, שכל בני המשפחה עבדו בה, הפכה תוך מספר שנים סיפור הצלחה ארצי, וצברה מוניטין כפוטו מקצועי מתקדם לצילומי משפחות, כלות וחתנים ואף צילומי תחרויות מלכת היופי.

פרג' הוביל מהלך התרחבות: רכישת בניין בפינת הרחובות דיזנגוף וארלוזורוב בתל-אביב, בו שכן לפני כן קולנוע "ארמון דוד". לפתיחה החגיגית הגיעו כל שועי העם, מפוליטיקאים ועד אמנים מובילים. בבית פרג' החדש הותקנו מעבדות פיתוח משוכללות שנרכשו בחו"ל, ומהפכת הצילום המקומי הושלמה כאשר הוחל בפיתוח תמונות צבע "מהיום להיום", מושג ומותג שהפך שגור בפי כל.

אבל אז התחולל קרע בין פרג' פרי ושאר האחים, שהחליטו לפתוח סניפים של החנות במקומות נוספים בארץ, בניגוד לדעתו. הוא עצמו פצח גם בקריירת צילומי טבע ונוף במקומות שונים בעולם, אותם הציג בתערוכות משלו, ואימפריית הצילום, שכוחה היה באחדות המשפחה, החלה מתפוררת. וכל השנים שומר פרג' פרי על נתק מוחלט משאר אחיו ואחיותיו. 77 דקות.

פוטו פרג' - מועדי הקרנה

עבודת קולנוע נהדרת המשלבת מיתולוגיה משפחתית מרתקת, סיפור הצלחה מעורר השראה ופרק היסטורי-נוסטלגי בתולדות המדינה. קובי פרג', שחקן ובן דודו של פרג' פרי, יזם ונטל על עצמו את בימוי הסרט, כשהוא נעזר בבן דוד נוסף, רועי, שצילם.

השניים מגוללים באהבה מלטפת המהולה בכאב צורב את סיפור המשפחה המלוכדת והתפוררותה, שבמקביל לה דועכת אימפריית הצילום. תוך שימוש בחומרי ארכיון וראיונות מפעם ומעכשיו, נבנה פסיפס מרהיב, מלהיב ומסעיר מחד, ונוגע ללב ועצוב מאידך, המציג לכאורה סיפור פרטי-אישי, אבל זו בעצם אלגוריה לחלום ושברו של הקיום שלנו כאן ואובדן התמימות של המדינה. לא להחמיץ.

פוטו פרג' (צילום: יח"צ)


"ידי אבן" (ארה"ב 2016)

דרמה. סרטו של ג'ונתן ג'קובוביץ', בהתבסס על סיפור חיים אמיתי. רוברטו דוראן, שכנער צעיר בפנמה, המסייע בפרנסת אמו, שבעלה-אביו נטש אותה, נחשף לאולם שבו מכשירים מתאגרפים, ומחליט שהוא רוצה גם. בעיקשות הוא דואג לצוד את תשומת לבו של מאמן המתאגרפים המקומי, מתחיל לעשות צעדים ראשונים בזירה ומתגלה כבחור כישרוני בתחום. ב-1968, בהיותו בן 16, נכנס המתאגרף לסבב קרבות המקצוענים וכמעט לא מפסיק לנצח.

לאחר זמן מה, לאחר שדוראן (אדגר רמירז) מבסס את מעמדו בפנמה, מחליט מאמנו האישי לחבר אותו למאמן מתאגרפים אמריקני מיתולוגי, ריי ארסל (רוברט דה נירו), שפרש מהתחום לאחר סכסוך עם המאפיה, השולטת בתחום ההימורים באגרוף. ארסל מצליח להשתלט על דוראן הפראי וחסר המשמעת, מלמד אותו אסטרטגיית קרב ובזכותו המתאגרף הפנמי הולך מחיל לחיל עד שהוא מביס את שוגר ריי לאונרד (אשר ריימונד) והופך לאלוף העולם באגרוף במשקל קל.

דוראן גם נישא לבחורה היפה, אחריה חיזר זמן רב, פליסידד (אנה דה ארמס) והשניים מתחילים להרחיב את המשפחה. אלא שלאחר הקרב עם ליאונרד מתחילה תקופת משבר בקריירה של דוראן ובחייו האישיים והוא יהיה חייב לחזור להתאמץ ולהשקיע, אם ברצונו לחזור לצמרת עולם האגרוף. עם אלן בארקין, ג'ון טורטורו, רובן בליידס. 105 דקות.

ידי אבן - מועדי הקרנה

אחד היתרונות של הסרט הוא שחתום עליו במאי ונצואלי, ג'ונתן ג'קובוביץ'. הוא יודע לשקף את החיים בפנמה, את טמפרמנט האנשים והאווירה שם, ויצר סרט דינמי, בעל קצב דרום-אמריקני. עם זאת, למרות שזו עבודת קולנוע מקצועית ומלוטשת, ניכר כי ג'קובוביץ' למד בשקדנות סרטי אגרוף ובמידה רבה חיקה את הנוסחה המנצחת שלהם. אני חושד שהבחירה בדה נירו לתפקיד ארסל אינה אלא כדי לעורר אסוציאציה ל"השור הזועם".

הכוריאוגרפיה של הקרבות מזכירה סרטי אגרוף, כמו "רוקי" ו"השור הזועם" המכוננים, וגם אחרים, בהם "פייטר", "לוחם", "סינדרלה מן" וכו'. נראטיב הסרט - נער שעלה מאשפתות לגדולה ולבסוף לא יודע להכיל את המקום אליו הגיע - אף הוא מוכר וקלישאי, אבל זה עובד.

אלמנט אחד מהביוגרפיה של דוראן עושה את ההבדל: המאבק של פנמה באותה תקופה לקבל את השליטה על תעלת פנמה מידי האמריקנים, מה שהפך את הקרבות של דוראן בארה"ב ונגד מתאגרפים אמריקנים להתמודדות לאומית למען פנמה והפנמים. זהו בהחלט סרט ראוי, כשדה נירו מביא פעם נוספת את הערך המוסף שלו. בלעדיו "ידי אבן" היה הרבה פחות טוב.

"סטארטרק 3: אל האינסוף" (ארה"ב 2016)

בדיוני. סרטו של ג'סטין לין. ביום ה-966 של משימת החלל בת חמש השנים של צוות ה"אנטרפרייז", הספינה מגיעה לטריטוריה לא מוכרת. קפטן קירק (כריס פיין), סגנו ספוק (זקארי פינטו) ושאר אנשי הצוות, נענים לקריאת מצוקה של ג'יילה (סופיה בוטלה) ונוחתים בכוכב המרוחק אליו הנחתה אותם.

אלא שבדרך הם מתקפים, ספינתם נפגעת ומתרסקת והם מתפצלים לכמה קבוצות, מבלי יכולת לתקשר זה עם זה. מתברר גם שג'יילה הוליכה אותם שולל, כדי להציל את עצמה ואת צוותה. קירק יצטרך למצוא דרך להתאחד עם אנשיו ולשוב על מנת להציל את בסיס האם "יורקטאון". 122 דקות.

סטארטרק 3: אל האינסוף - מועדי הקרנה

העלילה בסדר, הדמויות בסדר, האפקטים בסדר. אז מה לא בסדר? זה פשוט לא זה. סדרת הסרטים המיתולוגית, המבוססת על סדרת הטלוויזיה העוד יותר מיתולוגית, הגיעה למבוי סתום. אין בה כבר נשמה. השחקנים שהחליפו את וויליאם שאטנר, לאונרד נימוי וחבריהם רחוקים מלספק את הסחורה.

אתה רואה אותם ואת עלילת הסרט נעה מול עיניך על המסך, מרצדת במהירות אופנתית, אבל משום מה שום דבר ממה שקורה שם לא מזיז לך. לא מעורר אצלך תגובה רגשית. ובוודאי שאין כאן זכר למסורת ולמורשת של סדרת הטלוויזיה שהחלה את דרכה בדיוק לפני 50 שנה.

"כיבוי אורות" (ארה"ב 2016)

אימה. סרטו של דייוויד פ. סנדברג. רבקה (תרזה פאלמר) עוזבת את הקן המשפחתי, את בית הוריה, היא בטוחה שהיא משאירה מאחור גם את פחדי טראומות ילדותה, שפקדו אותה כאשר האורות היו כבויים. אלא שכעת אחיה הקטן, מרטין (גבריאל בטמן) חווה בדיוק את אותם אירועים מבעיתים שהחרידו את רבקה בילדותה וערערו את שפיותה. רבקה מחליטה לחשוף את האמת, אף שעליה להתמודד עם רוח מסתורית, סופי. מתברר שהאירועים המפחידים המתרחשים בחשיכה קשורים באופן מסוים לאמם של רבקה ומרטין. ככל שהיא מתקרבת לאמת, מבינה רבקה שחייה וחיי אחיה בסכנה. 81 דקות.

כיבוי אורות - מועדי הקרנה